צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מַצָּה מִן הַתַּנּוּר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶאֱפְתָה קְצָת, עַד שֶׁאִם הָיוּ פּוֹרְסִין אוֹתָהּ לֹא הָיוּ כְּעֵין חוּטִין נִמְשָׁכִין[1]. כִּי קֹדֶם שִׁעוּר זֶה, הֲרֵי עֲדַיִן כְּמוֹ עִסָּה. וּכְשֶׁהִיא חוּץ לַתַּנּוּר, תְּמַהֵר לְהַחְמִיץ. וְגַם הַמַּרְדֶּה שֶׁהוֹצִיאוּהָ עָלָיו, גַם כֵּן אֲסוּרָה עוֹד לְמַצּוֹת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לֵידַע אִם הָיוּ חוּטִין נִמְשָׁכִין מִמֶּנָּהּ אוֹ לֹא, יֵשׁ לְהַחְמִיר מִסָּפֵק[2]. אַךְ אִם קָרְמוּ פָּנֶיהָ, יֵשׁ לְהָקֵל (תס"א).
כמו עיסה – ועדיין יכולה להחמיץ.
וכשהיא חוץ לתנור תמהר להחמיץ – אפילו אם יחזירה לתנור אחר זמן קצר, יתכן שכבר החמיצה, שהרי היא חמה, ובצק חם מחמיץ מהר יותר.
אסורה עוד למצות – מפני שנבלע בה טעם המצה הלא-אפויה שאולי החמיצה.
להחמיר מספק – שהרי הוא ספק באיסור תורה.
קרמו פניה – שיש כמו קרום מחמת האש.
רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁיְהֵא הוּא בְּעַצְמוֹ עוֹמֵד וּמַשְׁגִּיחַ בַּעֲשִׂיַּת וַאֲפִיַּת הַמַּצּוֹת שֶׁלּוֹ וּלְהַזְהִירָם שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּזְרִיזוּת וּבְהַשְׁגָּחָה. וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים גְּדוֹלֵי יִשְֹרָאֵל הָרִאשׁוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכֵן עוֹשִׂין גַּם בִּזְמַנֵּנוּ (ת"ס).
הערות:
- ובזמננו שרבים מבין יראי ה' אינם יודעים את פרטי ההלכות על בוריים, ועל כל פנים לא יודעים כיצד ליישמם בשטח, ראוי לכל ירא שמים שלא לקנות מצות אלא בכשרות מהודרת ביותר, שיודע שבוודאי הקפידו על כל ההלכות כראוי, אפילו אם את שאר מוצרי הפסח הוא קונה בכשרות פחותה, כי מצה הוא המוצר הקרוב ביותר לחמץ שאנחנו אוכלים בפסח, וממש בקלות יכול להיווצר מצב שהמצה תיאסר באכילה, ואפילו מן התורה, דבר שהוא נדיר במוצרים אחרים.
הַמַּצּוֹת שֶׁהֵם לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבַת אֲכִילַת מַצָּה בִּשְׁנֵי לֵילוֹת הָרִאשׁוֹנִים, נִקְרָאוֹת מַצּוֹת מִצְוָה. וּצְרִיכִין לַעֲשׂוֹתָן לְשֵׁם מִצְוָה, עַל יְדֵי יִשְֹרָאֵל[3] גָּדוֹל[4] בֶּן דַּעַת, שֶׁהוּא בֶּן שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְאִשָּׁה בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. וּבְכָל הָעֲשִׂיּוֹת יֹאמַר הָעוֹשֶׂה, לְשֵׁם מַצַּת מִצְוָה, אֲפִלּוּ בִּשְׁאִיבַת הַמַּיִם. (כָּל הַדִּינִים שֶׁכָּתַבְנוּ בְּעִנְיַן אֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, זֶהוּ לְמִנְהָגֵנוּ שֶׁאוֹפִין הַכֹּל לִפְנֵי הַפֶּסַח. אֲבָל בִּמְקוֹם הַדְּחָק שֶׁאוֹפִין גַּם בְּפֶּסַח, יֵשׁ בָּזֶה עוֹד חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת עַל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ. וְכֵן הַנּוֹהֲגִין לֶאֱפוֹת מַצּוֹת מִצְוָה בְּעֶרֶב פֶּסַח לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, צְרִיכִין זְהִירוּת יְתֵרָה) (תנ"ג תנ"ה תנ"ח תנ"ט ת"ס תס"א).
בשני הלילות הראשונים – שני לילות הסדר בחו"ל, כמו שהסברנו בסימן קח סעיף א.
מצות מצוה – שבליל הסדר מצוה לאכול מצה, שנאמר (שמות יב יח) 'בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות', בניגוד לשאר ימי הפסח, שאמנם אסור לאכול בהם חמץ, אבל אין מצוה מיוחדת לאכול דוקא מצה.
לעשותן לשם מצוה – כמו שכתוב (שמות יב יז) 'ושמרתם את המצות', וכפי שהתבאר בסימן קח סעיף א, שצריך לשמור על מצות אלו במיוחד לשם מצוות מצה.
בן דעת – שאינו שוטה.
חומרות יתרות – שנובעים בעיקר מכך, שבפסח אפילו משהו חמץ אוסר את התערובת, בעוד שלפני פסח חמץ בטל בשישים, וגם ממה שצריך להיזהר בפסח שגם השאריות, הבצק הנדבק בכלים, ומי שטיפת הכלים, ועוד, לא יחמיצו ברשותו.
הנוהגים לאפות... – יש מצוה מיוחדת בזה, לאפות את המצות דוקא אחרי חצות היום, כאשר כבר ביערו את כל החמץ, כמו שאז היו מקריבים את קרבן הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים. וחלק מהדינים המיוחדים לכך מתבארים בסימן קיג סעיפים ח-ט.
הערות:
- לאפות בערב פסח אחר הצהריים, אם כי מנהג יפה הוא, בכל זאת, כיון שכבר הגיע זמן ביעור חמץ, ואסור שיהיה חמץ ברשותו, אין לנהוג מנהג זה אלא מי שיודע היטב את כל פרטי הלכות אפיית מצות אחרי זמן איסור חמץ והתנסה בזה בפועל בעבר. כי לא שוה להיכנס לחשש אכילת חמץ או חשש שהיית חמץ ברשותו בזמן איסור, כדי לקיים מנהג – יפה ככל שיהיה.
בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ. וְחַיָּבִין לִבְדּוֹק מִיָּד בִּתְחִלַּת הַלָּיְלָה[5]. וְאָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל[6] אוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה[7] חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם הַלָּיְלָה[8] (תל"א).
לאכול – כמו לפני מנחה בסימן סט סעיף ג.
אֵין בּוֹדְקִין אֶלָּא בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה[9] יְחִידִי, וְלֹא קָלוּעַ מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כַּאֲבוּקָה[10]. וּבִשְׁעַת הַדְּחַק שֶׁאֵין לוֹ נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה, יִבְדֹּק בְּנֵר שֶׁל חֵלֶב.
כאבוקה – שהאור שלה מרקד ואינו מאיר יפה, וגם פוחד להכניסו לחורים וסדקים, מחשש שהבית יתלקח.
הערות:
- עיקר המצוה היא לבדוק בכל מקום שיכול להיות שם חמץ, גם במקומות הפחות מוארים [=חורים וסדקים], ונר שעוה בודד נוח ייחסית לבדוק איתו [על כל פנים יותר מכל אמצעי תאורה אחר שהיה בזמן חז"ל]. אבל אם חושש שינטוף שעוה, או שחושש משריפה, ולכן אינו בודק כראוי בכל מקום, עדיף לבדוק בפנס.
בּוֹדֵק כָּל הַחֲדָרִים שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא הִכְנִּיסוּ בָּהֶם חָמֵץ, אֲפִלּוּ הַמַּרְתְּפִים וְהָעֲלִיּוֹת וְהַחֲנֻיּוֹת וּבֵית הָעֵצִים[11]. כֹּל שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא הִכְנִיסוּ שָׁם חָמֵץ, צְרִיכִין לְבָדְקן. וְכֵן צְרִיכִין לִבְדּוֹק כָּל הַכֵּלִים שֶׁמַּחְזִיקִים בָּהֶם חָמֵץ. וְקֹדֶם הַבְּדִיקָה יְכַבְּדוּ הֵיטֵב כָּל הַמְּקוֹמוֹת וִינַקּוּ אוֹתָם מִכָּל חָמֵץ, לְמַעַן יְהֵא נָקֵל לוֹ אַחַר כָּךְ לְבָדְקָם.
המרתפים – מקומות אחסון, שמאחסנים בהם מוצרים שיתכן שיצטרכו להם באמצע אכילה, אפילו אם הם בעקרון עומדים למכירה.
החנויות – מקום העבודה, המשרד הפרטי או תאים אישיים במקומות העבודה.
בית העצים – מחסן העצים, שניגשים אליו לפעמים תוך כדי ארוחה.
הכלים שמחזיקים בהם חמץ – בזמננו מקרר, מקפיא, מזנון.
יכבדו – יטאטאו.
הערות:
- כל מקום שמכניסים בו חמץ צריך בדיקה. ובזה כל בית הוא שונה מחברו. יש משפחות שבהם מקפידים שלא לאכול בחדרים, ואז הדינים כמו שמבואר כאן. ויש משפחות שגם כשמטפסים על סולם בשביל לסדר ארונות עליונים בחדרים, עושים זאת עם חטיף ביד.
- צריך לבדוק גם את הרכב המשפחתי, וכן תיקים וילקוטים.
- חצרות שציפורים וחתולים מצויים שם, ואוכלים את מה שיש שם, אין צריכים בדיקה.
- הבתים שלנו יש בהם חפצים רבים והמון מקומות אחסון, ואם יצטרך לבדוק כל מקום בליל בדיקת חמץ יעבור כל הלילה ולא תיגמר הבדיקה. לכן נהגו בשבועות שמלפני פסח לנקות בצורה יסודית את כל הפינות שבבית, כאשר נזהרים בתקופה זו שלא להכניס חמץ למקומות שכבר נוקו. ויש נוהגים שבכל לילה, אחר שבוצע נקיון במשך היום, בודקים לאור הנר את אותם מקומות שנוקו, ללא ברכה. ומעיקר הדין, אם מרוקנים לגמרי את המדפים כפי שנוהגות עקרות הבית, ואין שם חורים וסדקים, אין צורך לבדוק לאור הנר, והמקום פטור מבדיקה בליל בדיקת חמץ, שהרי מעכשיו הפך למקום שאין מכניסים בו חמץ. ואם עשה כן בכל הבית, אינו יכול לברך על הבדיקה, ונכון להשאיר אזור מסויים שעלול להיות שם חמץ, ולא ירוקן אותו לגמרי לפני הפסח, כדי שיהיה לבדיקה על מה לחול. ומן הראוי שכחלק מהבדיקה בליל בדיקת חמץ, יעבור בכל הבית ויברר עם בני ביתו האם אכן זכרו לנקות את כל המקומות שמכניסים בהם חמץ.
רֶפֶת שֶׁל בָּקָר, שֶׁנּוֹתְנִים שָׁמָּה תְּבוּאָה לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכֹל, וְכֵן לוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁנּוֹתְנִים לָהֶם שָׁם תְּבוּאָה, אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה, כִּי שֶׁמָּא לֹא נִתְחַמְּצָה כְּלָל הַתְּבוּאָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר נִתְחַמְּצָה, שֶׁמָּא אָכְלוּ הַכֹּל וְלֹא שִׁיְרוּ כְּלוּם. אֲבָל אִם נָתְנוּ לָהֶם שָׁמָּה תְּבוּאָה חֲמוּצָה, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא סָפֵק אֶחָד, שֶׁמָּא אָכְלוּ הַכֹּל, אֵין סוֹמְכִין עַל זֶה, וּצְרִיכִין בְּדִיקָה.
צְרִיכִין לִבְדֹּוֹק בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת בַּחוֹרִין וּבִסְּדָקִין[12], כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וְגַם הַכִּיסִים שֶׁבִּבְגָדִים שֶׁלּוֹ וְשֶׁל תִּינוֹקוֹת, שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתְנִים בָּהֶן חָמֵץ, צְרִיכִין בְּדִיקָה. וִינַעֲרֵם הֵיטֵב לְמָחָר בִּשְׁעַת הַבִּעוּר (תל"ג).
בחורין ובסדקין – הקירות שלהם היו בנויים מאבנים, שבין האבנים היו סדקים או חורים [כמו שיש בכותל המערבי] ובחורים אלו היו מניחים חפצים. ובזמננו צריך לבדוק כל מיני מדפים ונישות, ואולי מעל המקרר, כל משפחה לפי עניינה, במקומות שמשמשים במשך השנה להנחת חפצים אפילו באופן עראי, אם יתכן שהניחו שם חמץ ושכחוהו שם.
כל מה שאפשר – כי לפעמים החורים עמוקים מאד, ואין בכלל גישה אליהם. ולפעמים החור מפולש ובצד השני גר גוי, שעלול לנקוט בפעולות מסוכנות אם יראה את היהודי חודר עם נר בלילה לשטח של החור "שלו".
תינוקות – ילדים.
וינערם היטב למחר – בנוסף על הבדיקה, כי אולי הכניס בהם חמץ אחרי בדיקת החמץ מהחמץ שהיה אוכל עדיין.
הערות:
- אין צריך לבדוק אלא מקומות שיש אליהם גישה בפסח, אבל חמץ שנמצא במקום שאין אליו גישה כלל, אין צריך לפרק ריהוט כדי לבער אותו.
- פירורים שאין להם חשיבות של אוכל, ונחשבים כאבק ולכלוך, אין צריך לבער מן הדין. ולכן בכיסי הבגדים צריך לבדוק האם נשאר שם חמץ שראוי לאכילה, כמו חתיכת ביסלי או בייגלה, אבל אין צריך להשתגע להבריש כל פירור מהכיס כי אולי הוא חמץ, ובמיוחד אם הבגד כובס, שאז ודאי הפכו הפירורים לבלתי אכילים, גם אם הם גדולים קצת. ובדיקה זו יכולה להיעשות במשמוש היד, ואין צריך דוקא לאור הנר. אבל בגד שעתיד ללבשו גם בפסח, ויתכן שבפסח ישים אוכל בכיסים, מן הראוי שלא יישארו שום פירורים בכיסים, כדי שלא יתערבבו בפסח באוכל.
הַחֲדָרִים שֶׁמּוֹכְרִים לְאֵינוֹ יְהוּדִי עִם הֶחָמֵץ, כֵּיוָן שֶׁאֵין מוֹכְרִים עַד לְמָחָר, אִם כֵּן חָל עָלָיו בַּלַּיְלָה חִיּוּב בְּדִיקָה וְחַיָּב לְבָדְקָם[13] (חיי"א כלל קי"ט מקור חיים סוף סימן תל"ו).
הערות:
- סעיף זה שנוי במחלוקת, ויש רבים שמקילים שכל מקום שיושכר לגוי בי"ד בניסן למשך כל חג הפסח אין צריך בדיקה. ויש רבנים שעושים מכירה נוספת בי"ג ניסן, לכל המקומות שלא מתכוונים להשתמש בהם במשך הפסח, ולא רוצים לבדוק אותם. ויש שפקפקו על מכירה זו, וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו.
- מי ששוכר דירה או חדר במלון למשך חג הפסח, חייב לבדוק את החדר לאור הנר עם ברכה, אפילו אם מגיע לשם בי"ד ביום, אלא אם כן נבדק החדר על ידי בעלי המקום כדין בליל בדיקת חמץ. וכן הדין אם מגיע לבית קרובי משפחה שאינם שומרי מצוות, ומקצים לו שם חדר, שחייב לבדוק את החדר מחמץ.
[1] ואפילו אם נפרכת כשמטלטלין אותה, אם אין חוטים נמשכין ממנה יוצאין בה. (מ"ב תסא, יג).
[2] ואם תחב אצבע במצה ואין נדבק בה עיסה, לדעת המשנה ברורה (תסא, יג) יש להתירה, שזהו סימן שאין חוטים נמשכין. ולדעת כף החיים (תסא, לו) יש להחמיר בזה.
[3] ומקום שנוהגין שגוים אופין ולשין למצת מצוה וישראל עומד על גביהן, יוצאין במצה כזו בשעת הדחק. (חזון עובדיה פסח, קסו).
[4] לתת לקטן לשפוך מים על הקמח בשעת הלישה, במקום שיש צורך בזה אפשר להקל, כיון שהלישה עצמה נעשית על ידי ישראל גדול. (חזון עובדיה פסח, קסו).
[5] בצאת הכוכבים.
[6] כשהגיע צאת הכוכבים מותר לאכול תבשיל של אורז או פירות וירקות, אך פת או עוגה בשיעור 56 גרם, אסור לאכול עד שיבדוק, ולשתות קפה ודאי שמותר. (חזון עובדיה פסח, מא).
[7] וכן ללמוד אסור אם לא התחיל קודם, אבל אם יש שיעור קבוע אפשר לקיימו קודם בדיקת חמץ, וטוב להזכיר על הבדיקת חמץ בסוף השיעור. (חזון עובדיה פסח, מא).
[8] ואם התחיל בהיתר במלאכה או באכילה, אינו צריך להפסיק. (חזון עובדיה פסח, מב).
[9] לכתחילה לא יבדוק בנר 'חלב' משום שחושש שיאסור לו הסירים(ולא יבדוק טוב), ולא בנר שומן שחושש שיאסור לו כלי חלב, ולא בנר שמן שחושש שילכלך בגדיו. ובדיעבד אם בדק בהם יצא, ונר פראפין המצוי היום, כשר לבדיקה לכתחילה. (חזון עובדיה פסח, מ).
[10] ואם עבר ובדק בנר של אבוקה, יחזור ויבדוק שוב, אך בלי ברכה. ובשעת הצורך כשאין לו נר אחר, יכול לבדוק בפנס קטן עם ברכה. (חזון עובדיה פסח, לח).
[11] גם חדר מדרגות חייב בדיקה. (אור לציון ג, ז, יג). ואין צריך לכבות האור בבדיקת חמץ. (חזון עובדיה פסח מ ).
[12] ומי שיש לו מכונית, צריך לבדוק אותה בליל יד' לאור הנר, אפילו אינו מתכונן לנסוע בה בפסח. (חזון עובדיה פסח, נב).
[13] והחזון עובדיה (פסח, נא) כתב, שאין צריך בדיקה, הואיל וסופו להמכר לגוי.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך