בְּתַעֲנִית צִבּוּר וְיֵשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲשָׂרָה שֶׁמִּתְעַנִּים וּמַשְׁלִימִים, אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּשַׁחֲרִית וּבְמִנְחָה עֲנֵנוּ קדֶם רְפָאֵנוּ. וְאִם טָעָה וְלֹא אֲמָרוֹ, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר אֵת הַשֵּׁם מִן הַבְּרָכָה רוֹפֵא חוֹלֵי, חוֹזֵר וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ וּרְפָאֵנוּ. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר הַבְּרָכָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל, וְאוֹמֵר עֲנֵנוּ בְּתוֹךְ בִּרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְחוֹתֵם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה כְּמוֹ יָחִיד. וְאִם שְׁכָחוֹ גַּם שָׁם, אוֹמְרוֹ לְאַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה בְּלֹא חֲתִימָה (קי"ט תקס"ה תקס"ו ובסד"ה).
תענית ציבור – צום שכולם צמים בו, מפני הצרות שאירעו לעם ישראל בעבר, או בגלל צרה שבאה עליהם עכשיו, כמבואר בסימן קכא.
יש בבית הכנסת עשרה – ואם אין עשרה, אומר שליח ציבור ענינו בברכת שומע תפילה כמו יחיד, כמו שהתבאר בסימן יט סעיף יד. ויש אומרים שבשבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, אפילו אם יש בבית הכנסת רק ששה או שבעה שמתענים אומר שליח ציבור עננו לפני רפאנו, וכן נוהגים היום ברוב הקהילות.
שמתענים ומשלימים – שמתכננים לסיים את הצום. כי יש מקרים שבהם מותר לאנשים מסוימים לצום אבל לא להשלים את הצום, כמבואר בסימן קכה סעיף ח, ואלו אינם נספרים לעניין ענינו.
עננו קודם רפאנו – כברכה בפני עצמה, ואחרי 'בכל עת צרה וצוקה' חותם ברוך אתה ה' העונה [לעמו ישראל] בעת צרה.
מן הברכה רופא חולי – מחתימת ברכת רפאנו, שהיא 'ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל'.
וחותם שומע תפלה – ואינו חותם 'העונה [לעמו ישראל] בעת צרה'.
כמו יחיד – כמו שהתבאר בסימן יט סעיף יד.
לאחר סיום התפילה – לפני יהיו לרצון.
בלא חתימה – עד 'בכל עת צרה וצוקה', ואם רוצה יכול לסיים ללא הזכרת השם 'ברוך שומע תפילה' או 'ברוך העונה בעת צרה'.
אֵין אוֹמְרִים תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּקוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לְכָל הַפָּחוֹת שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם רֹב מִנְיָן, שֶׁהִתְפַּלְּלוּ עַתָּה. אֲבָל אִם אֵין שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים שֶׁהִתְפַּלְּלוּ עַתָּה, אֵין אוֹמְרִים כָּל הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּקוֹל, אֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר עַד הָאֵל הַקָּדוֹשׁ בְּקוֹל, וְאוֹמְרִים קְדֻשָּׁה וְגוֹמֵר תְּפִלָּתוֹ בְּלַחַשׁ. (ס"ט)
שהתפללו עתה – בנוכחות עשרה אנשים, שארבעה מהם יכולים להיות כאלו שכבר התפללו מקודם.
אלא אחד אומר... – אינם מתפללים תחילה, אלא מיד אחד מאלה שלא התפללו עדיין מתחיל להתפלל בקול ואחרי האל הקדוש גומר את התפילה בלחש, ובמקום הצורך, יכול גם אחד מאלו שהתפלל כבר לעשות זאת, ולגמור את התפילה בלחש אחר כך.
כָּל מָקוֹם שֶׁהַיָּחִיד אִם טָעָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ כֵּן הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה[1], אִם טָעָה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל[2] חוּץ מִשַּׁחֲרִית שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹל הַמּוֹעֵד. שֶׁאִם שָׁכַח וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ, כִּי מִשּׁוּם טֹרַח הַצִּבּוּר, סַמְכִינָן עַל מַה שֶׁיַּזְכִּיר בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף, אֲבָל אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, חוֹזֵר לִרְצֵה וְאֵין בָּזֶה טֹרַח הַצִּבּוּר (קכ"ו).
אם טעה חוזר – כמבואר בסימן יט סעיפים ב, ד, ו, ז, י, ובסימן קכט סעיף ג.
בחזרת התפילה – אבל אם טעה בתפילת הלחש, התבאר בסימן יט סעיף יג שבדרך כלל יכול לסמוך על חזרת התפילה שיתפלל בקול, ואינו צריך לחזור.
סמכינן – אנחנו סומכים.
שיזכיר – את עניין ראש חודש או החג.
חוזר לרצה – שכן הדין גם ביחיד שטעה ולא אמר יעלה ויבוא, כמבואר בסימן יט סעיף י.
חִיּוּב עַל הָאָדָם לוֹמַר קְדֻשָּׁה עִם הַצִּבּוּר, וְגַם אָמֵן שֶׁלְּאַחַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, וְשֶׁלְּאַחַר שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה[3], הוּא גַּם כֵּן חִיּוּב כְּמוֹ קְדֻשָּׁה. וְכֵן הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, חִיּוּב הוּא לַעֲנֹת עֲלֵיהֶם. וְכֵן בְּמוֹדִים הוּא חִיּוּב לִשְׁחֹת עִם הַצִּבּוּר. וְלָכֵן אִם נִתְאַחֵר לָבֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וְהוּא מֻכְרָח לְהִתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, אִם אֵין הַשָּׁעָה עוֹבֶרֶת, צָרִיךְ לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, בְּשָׁעָה שֶׁיַּפְסִיד מִלַּעֲנֹת אֶחָד מִדְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא יַמְתִּין עַד שֶׁיַּעֲנֶה, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. אֲבָל אַל יַמְתִּין בֵּין גָּאַל יִשְֹרָאֵל לִתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, דְּהָא צָרִיךְ לְהַסְמִיךְ גְּאֻלָּה לַתְפִלָּה, וְאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא יַמְתִּין קוֹדֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה (ועיין לקמן סִימָן ס"ט סָעִיף ז') [ס"ו ק"ט].
חיוב על האדם – מעבר לחיוב שיש לאדם לענות אמן על ברכה שהוא שומע, ולענות קדיש וקדושה וברכו כשהוא שומע אותם, אם הוא נמצא בתפילתו במקום שמותר להפסיק, ומעבר למה שאדם אמור להתפלל עם הציבור את תפילת שמונה עשרה כמבואר בסימן יד סעיף ו, יש חיוב לכל אחד למצוא את ההזדמנות לומר את הדברים הנזכרים כאן, ולא להתחמק מהם על ידי שמתפלל ואינו יכול להפסיק.
הקדישים שאומר השליח ציבור – חצי קדיש שלפני ברכו ושלאחרי חזרת הש"ץ [ותחנון], וקדיש תתקבל. אבל קדיש יתום אין חיוב לענות אלא אם הוא שומע אותם ויכול לענות עליהם מצד דיני הפסקה בתפילתו.
לשחות – כמבואר בסעיף ה, כדי שלא ייראה ככופר, כאשר כולם מודים ומשתחווים, והוא עומד זקוף.
באופן שאינו יכול להתפלל עם הציבור – שאם הדבר מתאפשר איכשהו הוא חייב להתפלל עם הציבור, אפילו אם צריך לדלג בשביל זה על קטעים רבים, כמבואר בסימן יד סעיפים ו-ח.
אם אין השעה עוברת – שגם אם ימתין יישאר לו עדיין זמן להתפלל לפני סוף זמן תפילה המבואר בסימן יח סעיף א.
בשעה שיפסיד... – למשל לא יתחיל שמונה עשרה בתחילת חזרת הש"ץ מפני שלא יוכל לענות קדושה [אלא אם כן יגיע לקדושה יחד עם השליח ציבור שאז יכול לענות עמו, כמו שיתבאר בסעיף יב]. ואם המתין עד אחרי קדושה, לא יתחיל אלא אם יספיק לסיים לפני שהשליח ציבור יגיע לחתימת ברכת 'שומע תפילה' [או שיכוון את תפילתו שיגיע לשם יחד עם השליח ציבור]. ואחר כך לא יתחיל עד אחרי מודים, ואחרי מודים לא יתחיל כדי שלא להפסיד את עניית האמן של הקדישים, אלא אם הציבור מאריך בתחנונים כגון בשני ובחמישי, כמבואר בסימן כב סעיף ט, שאז אם הוא משער שיכול לסיים שמונה עשרה בין מודים לבין הקדיש יכול להתחיל.
צריך להסמיך גאולה לתפילה – כמבואר בסימן יח סעיף ב.
קודם שירה חדשה – מקום שיש הפסק של העניין, כדי שיישאר אחר כך קטע שלם בעל תוכן לפני חתימת הברכה.
סימן ס"ט סעיף ז' – שם יתבאר מה הדין במקרה שאם ימתין יעבור זמן תפילה, והוא מצוי יותר בתפילת מנחה, לכן כתבו שם.
יָחִיד הָעוֹמֵד בִּתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּם מְחַיֵּה הַמֵּתִים, אוֹמְרִים הַצִּבּוּר קְדֻשַּׁת וּבָא לְצִיּוֹן, אוֹ קְדֻשַּׁת יוֹצֵר, אֵינוֹ אוֹמֵר עִמָּהֶם קָדוֹשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הַקְּדֻשּׁוֹת שָׁווֹת, אֲבָל אִם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְדֻשַּׁת מוּסָף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, עוֹנֶה עִמָּהֶם קָדוֹשׁ וְכוּ', וְכֵן בְּהִפּוּךְ דִּקְדֻשַּׁת שַׁחֲרִית וּקְדֻשַּׁת מוּסָף שָׁווֹת הֵן[4] (ק"ט).
כשהוא מסיים מחיה המתים – וכתבנו בסעיף יא שבמקרה כזה יכול לומר את הקדושה יחד עם הציבור, וצריך לומר מילה במילה עם השליח ציבור מתחילת הקדושה עד לסיום הברכה.
קדושת ובא לציון – יתבאר בסימן כה סעיפים ג-ה.
קדושת יוצר – התבאר בסימן טו סעיפים א וט.
אין הקדושות שוות – קדושת התפילה אנחנו מקדישים לה', והקדושות האחרות אנחנו מספרים כיצד המלאכים מקדישים.
עונה עמהם קדוש – ואין צריך לומר שאם הגיע למחיה המתים של שחרית בשעה שהציבור אומר קדושה של שחרית, שעונה עמהם קדוש, גם אם לא אמר נקדש או נקדישך.
כְּבָר נִתְבָּאַר בְּסִימָן י"ח שֶׁאִם עָבַר זְמַן תְּפִלָּה בְּמֵזִיד, אֵין לוֹ תַּשְׁלוּמִין. אֲבָל אִם מֵחֲמַת שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס לֹא הִתְפַּלֵּל, אוֹ שֶׁטָּעָה בִּתְפִלָּתוֹ בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ לְאַחַר תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל דַּוְקָא תְּפִלָּה שֶׁהִיא זְמַנָּהּ, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין[5], דְּהַיְנוּ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, אֲזַי כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, יִתְפַּלֵּל מִתְּחִלָּה תְּפִלָּה לְשֵׁם מִנְחָה, וְאוֹמֵר תַּחֲנוּן, וְאַחַר כָּךְ מִיָּד אוֹמֵר אַשְׁרֵי, וּמִתְפַּלֵּל עוֹד שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל שַׁחֲרִית. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, אֲזַי יִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה עַרְבִית, וְיִשְׁהֶה רַק כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אַשְׁרֵי, אֶלָּא מִיָּד יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּשְׁבִיל מִנְחָה[6], וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אֲזַי לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יֹאמַר תַּחֲנוּן וְאַשְׁרֵי, וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְשֵׁם עַרְבִית, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לַמְנַצֵּחַ וּבָא לְצִיּוֹן וְכוּ', וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל גַּם תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁהִיא לְשֵׁם עַרְבִית.
שגגה או אונס – יתבאר בסעיף ב.
שטעה בתפילתו – ולא נזכר עד שעבר זמן התפילה.
לאחר – מיד אחרי שמסיים את התפילה הסמוכה, כמו שיתבאר בהמשך הסעיף בסעיף ה.
אומר תחנון – שאין להפסיק בין תפילת שמונה עשרה לתחנון, כמו שיתבאר בסימן כב סעיף א.
אשרי – שראוי לומר דברי תורה לפני כל תפילה, ולכן תיקנו לומר אשרי לפני תפלת מנחה, ולפני שחרית וערבית אומרים קריאת שמע. ולכן גם כאשר משלים תפילה, מן הראוי שיאמר דברי תורה לפני התפילה שהוא משלים.
תפילה הסמוכה – יתבאר בהרחבה בסעיפים ג-ד.
דוקא – בסדר הזה.
רק כדי הילוך ד' אמות – כמבואר בסימן יט סעיף יב.
אינו אומר אשרי – על פי תורת הסוד אין לומר אשרי בלילה.
אסור לו לאכול – כמו לפני שהתפלל שחרית, כמבואר בסימן ח סעיפים ב-ד.
אִם לֹא הִתְפַּלֵל, בְּעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ עוֹד שָׁהוּת לְהִתְפַּלֵּל, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב, שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר לוֹ זְמַן, אַחַר שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ עֵסֶק שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ, וּבֵין כָּךְ וְכָךְ עָבְרָה לוֹ הַשָּׁעָה, וְכֵן מִי שֶׁהָיָה טָרוּד לְצֹרֶךְ מָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, וְעַל יְדֵי כֵּן הִפְסִיד זְמַן הַתְּפִלָּה, אַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְהַעֲבִיר זְמַן תְּפִלָּה מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן, מִכָּל מָקוֹם מִקְרֵי אֹנֶס, וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין. וְכֵן אִם מֵחֲמַת שִׁכְרוּת לֹא הָיָה רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל, נֶחְשָׁב גַּם כֵּן כְּאֹנֶס אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִיל בְּאִסּוּר לִשְתֹּת, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה.
בין כך וכך עברה לו השעה – העסק נמשך יותר זמן ממה שהוא תכנן, ובסוף כשרצה להתפלל שם לב שכבר עבר זמן התפילה.
מכל מקום מקרי אונס – כי הלחץ שלו הכריח אותו שלא להתפלל, ולא מתייחסים אליו כמי שהפסיד תפילה במזיד.
לא היה ראוי להתפלל – כמבואר בסימן יח סעיף כב.
התחיל באיסור לשתות כשהגיע זמן תפלה – בסימן סט סעיף ג ובסימן ע סעיף ב יתבאר מה מותר ומה אסור לאכול ולשתות לפני התפלה.
[1] אבל אם טעה השליח ציבור בתפילת הלחש, לעולם אינו חוזר מפני טורח ציבור, אלא סומך על החזרה. (שולחן ערוך קכו, ד).
[2] בעשרת ימי תשובה אם טעה החזן ולא אמר המלך הקדוש והמשיך, אף שהיחיד חוזר לראש השליח ציבור חוזר לאתה קדוש, שכיון שהקהל אמר קדושה אין לו לחזור לראש התפילה (ילקוט יוסף קכו, ג).
[3] זוהי דעת הרמ"א (קט, א) אך לדעת השולחן ערוך שם, צריך להמתין לקדושה, ולא צריך להמתין לאמנים של האל הקדוש ושומע תפלה.
[4] זוהי דעת הרמ"א, אך מרן השולחן ערוך (קט, ג) סובר, שאדם המתפלל שחרית והגיע לקדושה של שחרית ושומע קדושה של מוסף לא יענה עמהם, "דאין הקדושות שוות", ואין בידינו להכריע. (הליכות עולם א קצ)
[5] ואם הפך, והתפלל קודם את התפלת נדבה ואחר כך את התפילת חובה, לא יצא ידי חובת תפלת תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל. (שולחן ערוך קח, א).
ואפילו רק הפך ביניהם במחשבה בלבד, ואפילו רק בשוגג, צריך לחזור על תפלת התשלומין. ומכל מקום כדאי שקודם שיתפלל יתנה ויאמר שאם אינו צריך להתפלל שוב, תהיה זו תפלת נדבה. (הליכות עולם א, קע).
אשה שרגילה להתפלל שלש תפילות, יש לה תשלומין כמו איש. (הלכה ברורה קח, ג).
[6] השולחן ערוך (רלד, ב) כתב, אדם שלא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתיים, ואומר אשרי קודם לתפילת התשלומין. ובסימן (קח, ב) כתב, שאם לא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתיים. שאחר שאמר יוצר ותפלת י"ח יאמר אשרי ואחר כך יתפלל תפלת י"ח לתשלומי ערבית. וכן אדם שלא התפלל שחרית, יתפלל מנחה שתיים וביניהם יאמר אשרי.
אמנם המקובלים חולקים על זה וסוברים שלא יאמר אשרי פעם נוספת, אלא ימתין כמה שניות ויתפלל תפילת תשלומין. (הלכה ברורה רלד, ה).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך