דילוג לתוכן

טלפון: 1800-202-502 · שדי חמד 21, מודיעין עילית

האזור האישי

הצטרפו לתפוצה מבית ארגון איילת השחר

הלימוד היומי י"ד אדר א'

כללים במינים

ספר מצות הארץ סימן כד-כה

גודל הטקסט

לימוד מהספר

כד כְּלָלִים בְּמִינִים

סעיף א

הַשֵּׁמוֹת לִקְבִיעַת הַמִּינִים הַשּׁוֹנִים הֵם כְּפִי הַנָּהוּג בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל וּלְפִי בֵּאוּרֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֲשֶׁר מִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים. וּבַעֲלֵי הַמִּקְצוֹעַ בְּחָכְמַת הַטֶּבַע מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּשֵׁמוֹת אֵלֶּה בִּשְׁבִיל מֻשָּׂגִים אֲחֵרִים, כְּפִי הַמַּתְאִים לְמִקְצוֹעַ שֶׁבָּהֶם עוֹסְקִים. וּלְשׁוֹנָם לְחוּד וּלְשׁוֹן תּוֹרָה לְחוּד.

אשר מפיהם אנו חיים – שעל דבריהם אנו סומכים ולפיהם אנו נוהגים.

בעלי המקצוע בחכמת הטבע – אנשי המדע שעוסקים בחקר הצמחים ובמיונם.

משגים אחרים – משמעויות אחרות; אצלם אותו שם יכול לציין דבר אחר.

לשונם לחוד ולשון תורה לחוד – למיון המדעי יש כללים משלו, ובהלכה הולכים לפי מה שקבעו חז"ל.

סעיף ב

הַפֵּרוֹת הַמִּשְׁתַּוִּים בְּמִזְגָּם, בֵּין בְּאִילָנוֹת, בֵּין בִּזְרָעִים [אַף שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם אֶחָד] צָרִיךְ הַכְרָעַת חָכָם אִם הֵם מִין אֶחָד, אוֹ שְׁנֵי מִינִים. וְהַדִּין הוּא שֶׁהַמִּינִים הַשָּׁוִים בְּמַהוּתָם וּבְמִזְגָּם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שִׁנּוּי בְּצוּרָתָם, הֲרֵי הֵם מִין אֶחָד. וְכֵן הַמִּינִים הַמִּשְׁתַּוִּים לְפִי מְקוֹם זְרִיעָתָם וַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, הִנָּם גַּם כֵּן מִין אֶחָד. וְיֵשׁ מִינִים, אֲשֶׁר אע"ג שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִים מִכָּל מָקוֹם מֻתָּרִים זֶה בָּזֶה מֵחֲמַת הִשְׁתַּוּוּתָם הַמְּלֵאָה שֶׁל הַתַּבְנִית וְהַמַּרְאֶה שֶׁל עֲלֵיהֶם, אוֹ פֵּרוֹתֵיהֶם. וּמִיהוּ נְחוּצָה בָּזֶה הַבְחָנָה יְתֵרָה, וְהַהַכְרָעָה מְסוּרָה לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר.

במזגם – בתכונות הטבעיות שלהם, כמו טעם ואופי הגידול.

הכרעת חכם – החלטה של תלמיד חכם בקי בהלכה, ולא לפי מראה עיניים בלבד.

אע"ג – ראשי תיבות "אף על גב", כלומר: אף על פי.

ומיהו – אולם, מכל מקום.

הבחנה יתרה – בדיקה מדוקדקת במיוחד.

סעיף ג

שְׂעוֹרָה וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל הֵם מִין אֶחָד. וְכֻסְּמִין וְשִׁיפוֹן הֵם מִין אֶחָד

וְכֵן דֶּקֶל זָכָר וְדֶקֶל נְקֵבָה הֵם מִין אֶחָד

צְנוֹן וּצְנוֹנִית הֵם מִין אֶחָד

תַּפּוּז יַעְרִי, הַנִּקְרָא חֻשְׁחָשׁ, וְתַפּוּז הֵם מִין אֶחָד

אֶתְרוֹג, לִימוֹן, תַּפּוּז וְאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בָּהֶם אִם הֵם מִין אֶחָד אוֹ שְׁנֵי מִינִים

שבלת שועל – אחד מחמשת מיני הדגן, ולעניין כלאיים הוא מין אחד עם השעורה.

כסמין – אחד מחמשת מיני הדגן, וכאן נקבע שהוא מין אחד עם השיפון.

צנון וצנונית – ירקות שורש חריפים; הצנונית היא הקטנה שבהם.

חשחש – תפוז בר שגדל ביער.

יש להסתפק – יש ספק בדבר, ולכן אין כאן הכרעה ברורה.

סעיף ד

כָּל שֶׁהַגַּרְעִין מְגַדֵּל פְּרִי בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם הַגֶּזַע אֵינוֹ מִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים, אֵינוֹ אִילָן, אֶלָּא מִמִּינֵי הַזְּרָעִים. וְכָל שֶׁגִּזְעוֹ מִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים, אִם מוֹצִיא עָלִים מֵעִקָּרוֹ, הֲרֵי זֶה יָרָק. וְכָל הַמּוֹצִיא עָלִים מִגִּזְעוֹ הֲרֵי הוּא אִילָן. וְנָפְקָא מִנַּהּ בָּזֶה, בֵּין לְכִלְאַיִם, בֵּין לְעָרְלָה בֵּין לִבְרָכָה.

גזע – החלק העבה של הצמח מעל האדמה, שממנו יוצאים הענפים.

מעקרו – מהבסיס הסמוך לאדמה, ולא מהגזע עצמו.

נפקא מנה – בארמית: ההבדל המעשי, למה זה חשוב.

ערלה – איסור לאכול פירות של עץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו.

ברכה – הברכה שמברכים על הפרי: "בורא פרי העץ" על פרי אילן ו"בורא פרי האדמה" על ירק.

כה. אִסּוּר כִּלְאֵי הַכֶּרֶם

סעיף א

מִן הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁהֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא נִזְרַע הַכֶּרֶם כִּלְאַיִם, וְאִסּוּר זֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה, וּבְחוּץ לָאָרֶץ מִדְּרַבָּנָן.

הזהרנו – נצטווינו באזהרה, כלומר זו מצוות "לא תעשה".

כלאים – כאן: זריעת תבואה או ירק בתוך כרם של גפנים.

מדרבנן – מתקנת חכמים, ולא מן התורה.

חוץ לארץ – כל מקום שמחוץ לארץ ישראל.

סעיף ב

מִפְּרָטֵי מִצְוָה זוֹ, שֶׁתְּבוּאָה, קַנַּבּוֹס וְלוּף עִם הַגֶּפֶן, אֲסוּרִים מִשּׁוּם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם מִן הַתּוֹרָה וּשְׁאָר זְרָעִים עִם הַגֶּפֶן אֲסוּרִים מִדְּרַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם יָרָק עִם הַגֶּפֶן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, לְדַעַת הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל לְדַעַת שְׁאָר פּוֹסְקִים יָרָק עִם הַגֶּפֶן הוּא מִדְּרַבָּנָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁזְּרָעִים חוּץ מֵהַיָּרָק, אַף אִסּוּר דְּרַבָּנָן לֵיכָּא.

זְרָעִים שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְקַיֵּם אוֹתָם, אוֹ שֶׁמְּקַיְּמִים אוֹתָם לְרֵיחַ, לִרְפוּאָה וּלְמֻגְמָר, אֲבָל אֵינָם רְאוּיִים לֹא לָאָדָם וְלֹא לִבְהֵמָה, וְכֵן עֲשָׂבִים, הָעוֹלִים מֵאֲלֵיהֶם, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר כִּלְאֵי כֶּרֶם.

קנבוס – צמח שמפיקים מהסיבים שלו חבלים ובדים.

לוף – צמח שהפקעת והעלים שלו נאכלים אחרי בישול.

ליכא – בארמית: אין.

מגמר – בשמים שמניחים על גחלים כדי להפיץ ריח טוב.

העולים מאליהם – צמחים שצומחים לבד, בלי שאדם זרע אותם.

סעיף ג

מֻתָּר לִנְטֹעַ, אִילָן בְּצַד אִילָן, וְאִילָן בְּצַד גֶּפֶן, וְאֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

לנטע – לשתול עץ באדמה.

בצד – ליד, סמוך.

אין בזה משום כלאים – אין בכך איסור כלאיים.

סעיף ד

אִם שָׁגַג אוֹ הֵזִיד, וְזָרַע כִּלְאֵי כֶּרֶם, הֵן הַגְּפָנִים וְהֵן הַזְּרָעִים נֶאֱסָרִים. וְיֵשׁ כָּאן הַרְבֵּה פְּרָטֵי דִּינִים וּצְרִיכִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלַת חָכָם, וְאָסוּר לְקַיֵּם כִּלְאֵי כֶּרֶם וּלְעַבֵּד אוֹתָם.

שגג – עשה בטעות, בלי לדעת שזה אסור.

הזיד – עשה בכוונה, ביודעין.

לקים – להשאיר את הצמחים במקומם ולא לעקור אותם.

לעבד – לטפל בהם בעבודת האדמה, כמו השקיה וניכוש.

שאלות לחזרה

1. שני מינים השווים במהותם ובמזגם אבל צורתם שונה – מה דינם? א. שני מינים, כי צורתם שונה ב. מין אחד ג. הדבר תלוי במה שקובעים בעלי חכמת הטבע ד. מין אחד רק אם נקראים בשם אחד 2. צמח שגזעו מתקיים יותר משלוש שנים ומוציא עלים מגזעו – מה הוא? א. ירק ב. ממיני הזרעים ג. אילן ד. יש להסתפק בו 3. מה דין איסור כלאי הכרם בחוץ לארץ? א. אסור מדרבנן ב. אסור מן התורה ג. אין בו איסור כלל ד. אסור רק בגפנים צעירות 4. אילו מינים עם הגפן אסורים משום כלאי הכרם מן התורה? א. כל מיני הזרעים, כולל עשבים שעולים מאליהם ב. רק צמחים שמגדלים לריח ולרפואה ג. רק אילנות שנוטעים בצד הגפן ד. תבואה, קנבוס ולוף 5. מה הדין בנטיעת אילן בצד גפן? א. אסור מן התורה ב. מותר, ואין בזה משום כלאיים ג. אסור מדרבנן ד. מותר רק בחוץ לארץ התשובות הנכונות: ב (סעיף ב בסימן כד) ג (סעיף ד בסימן כד) א (סעיף א בסימן כה) ד (סעיף ב בסימן כה) ב (סעיף ג בסימן כה)