כָּל אָדָם מִיִשְֹרָאֵל בֵּין אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, חַיָּבִים לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, אַחַת בַּלַּיְלָה וּשְׁתַּיִם בַּיּוֹם. וְחַיָּב לֶאֱכוֹל בְּכָל סְעוּדָּה פַּת, וַאֲפִלּוּ בִּסְעוּדָּה שְׁלִישִׁית יִזָּהֵר מְאֹד לֶאֱכוֹל פַּת דַּוְקָא. (וְכֵיון שֶׁהוּא נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ עַל הַנְּטִילָה, צָרִיךְ לֶאֱכוֹל פַּת כַּבֵּיצָה, עַיֵן לְעֵיל סִימָן מ' סָעִיף א'). לָכֵן יִזָּהֵר כָּל אָדָם, שֶׁלֹּא לְמַלְֹאת כְּרֵסוֹ בִּסְעוּדַּת שַׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת שָׁלֹשׁ סְעוּדּוֹת, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לֶאֱכוֹל פַּת גְּמוּרָה, יֹאכַל לְכָל הַפָּחוֹת פַּת כִּיסָנִין אוֹ שְׁאָר מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶת מִינֵי דָּגָן שֶׁמְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, שֶׁהוּא נִקְרָא מָזוֹן. וְאִם גַּם זֹאת אִי אֶפְשָׁר לוֹ, יֹאכַל עַל כָּל פָּנִים דְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ לְלַפֵּת בָּהֶם אֶת הַפַּת, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְאִם גַּם זֹאת אִי אֶפְשָׁר לוֹ, יֹאכַל עַל כָּל פָּנִים פֵּרוֹת מְבֻשָּׁלִים. זְמַן סְעוּדָּה שְׁלִישִׁית הוּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וָאֵילָךְ.
אחת בלילה ושתים ביום – ואם לא אכל בלילה, צריך לאכול שלוש סעודות ביום.
שלא למלאת כריסו – במיוחד בחורף שהשבתות קצרות, וצריך לאכול סעודה שלישית מוקדם.
אי אפשר לו כלל – שהוא שבע יותר מדי והאכילה היא סבל עבורו. וכן בערב פסח שחל בשבת, שמבואר בסימן קיג סעיף ב שאסור לאכול חמץ אחרי צהריים, וגם מצה אסור לאכול כמבואר שם בסעיף ה, ועיין בסימן קטו סעיף ד.
מאכל – תבשיל.
חמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל.
שמברכין עליו בורא מיני מזונות – כמבואר בסימן מח.
ללפת בהם את הפת – לשמש כלפתן, לאכול יחד עם הלחם כדי שלא יהיה יבש.
זמן מנחה גדולה... – התבאר בסימן סט סעיף ב.
שש שעות ומחצה – חצי שעה אחר חצות היום.
וְחַיָּב לִבְצוֹעַ בְּכָל סְעוּדָּה עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלמוֹת, וְאוֹחֵז שְׁתֵּיהֶן בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וּבוֹצֵעַ אַחַת מֵהֶן[1]. וְנוֹהֲגִין לִרְשׁוֹם בַּסַכִּין עַל הַכִּכָּר[2] בִּמְקוֹם שֶׁרוֹצֶה לִבְצוֹעַ, וְהַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁבְּחֹל צְרִיכִין לַחְתֹּךְ קְצָת סְבִיב הַפַּת קֹדֶם בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסִימָן מ"א סָעִיף גּ', וּבַשַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר, מִשּׁוּם דִּבָעֵינָן שֶׁיִּהְיֶה הַפַּת שְׁלֵמָה בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְלָכֵן עַל כָּל פָּנִים רושְׁמִין מְקוֹם הַחֲתָךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הֵיכָן יַחְתְּכוּ וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְהַפְסִיק הַרְבֵּה וּלְעַיֵּן בְּאֵיזֶה מָקוֹם יַחְתְּכוּ. וְיֵשׁ לְהַנִּיחַ הַכִּכָּרוֹת שֶׁתְּהֵא זוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִבְצוֹעַ אוֹתָהּ לְפָנָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה. וַאֲפִלּוּ אוֹכֵל כַּמָּה סְעוּדּוֹת צָרִיךְ בְּכָל סְעוּדָּה שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת. וְכֵן כְּשֶׁמְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם בְּשַׁחֲרִית קֹדֶם הַסְּעוּדָּה הַקְּבוּעָה וְאוֹכֵל פַּת כִּיסָנִין, יֵשׁ לָקַחַת שְׁתַּיִם שְׁלֵמוֹת[3] (כֵּן רָאִיתִי לִנְהוֹג אֵצֶל גָּדוֹל אֶחָד).
שתי ככרות – זכר למן שירד כפול ביום שישי לכבוד שבת.
בוצע אחת מהן – אם רוצה בכך, ואינו חייב לבצוע את שתיהן.
צריכין לחתוך קצת – כדי לא להפסיק זמן רב בין ברכת המוציא לאכילה [שצריך לבחור היכן המקום המובחר לבצוע, וגם לחתוך, שזו הפסקה גדולה].
דבעינן – אנחנו צריכים לכך.
לעיין באיזה מקום יחתכו – על פי הדינים המבוארים שם בסימן מא סעיף ג.
לפניו – גם המקפידים בליל שבת לבצוע דוקא את הככר התחתונה מטעמים שעל פי הסוד, צריכים להקפיד שתהיה הככר התחתונה קרובה אליהם יותר מן העליונה.
להעביר על המצוה – התבאר בסימן י סעיף ב.
כמה סעודות – יותר משלושת הסעודות המחוייבות.
שתים שלמות – שתי קרקרים או שתי מאפים.
הערות:
- שאר הפוסקים לא כתבו לקחת שתים מפת כסנין, ואין נוהגים כדברי הקיצור שולחן ערוך בזה.
אִם אֵין לְכָל הַמְסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן לֶחֶם מִשְׁנֶה, אֶלָּא לִפְנֵי אֶחָד, יִבְצַע הוּא לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּם[4], וְגַם בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא יֵצְאוּ בְּמַה שֶּׁבֵּרֵךְ הַבּוֹצֵע. וְקֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, יֹאמַר: בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי, וּלְאַחַר שֶׁטָּעַם הוּא מִפְּרוּסַת הַמּוֹצִיא, נוֹתֵן לְכָל אֶחָד פְּרוּסָה וְאוֹכְלִים (רע"ד רצ"א).
להוציא את כולם – בדין לחם משנה.
יצאו במה שברך הבוצע – ולא יברכו כל אחד על הפרוסה שהוא מקבל, כי כדי לצאת ידי חובת לחם משנה, חייבים המסובים להסתמך על ברכת המוציא של הבוצע.
יאמר ברשות מורי ורבותי – אפילו אם הוא בעל הבית ועליו מוטל החיוב לברך ולבצוע, והוא דרך ענוה.
לאחר שטעם – דוקא במקרה כזה, שכולם יוצאים ידי חובתם בלחם משנה של המברך, אבל אם לכל אחד יש לחם משנה משלו, אפילו אם כולם יוצאים ידי חובת ברכת המוציא מבעל הבית, מותר להם לטעום לפני שהוא טועם.
נותן לכל אחד – בסימן מא סעיף ז מתבאר כיצד נותנים פרוסות לחם למסובים.
אִם לֹא קָרָא הַפָּרָשָׁה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל שַׁבָּת בְּשַׁחֲרִית עַד שֶׁיִּקְרָאֶהָ[5], וְאִם לֹא קְרָאָהּ קֹדֶם הָאֲכִילָה, יִקְרָא עַל כָּל פָּנִים קֹדֶם מִנְחָה, וּבְדִיעֲבַד, עַד סוֹף יוֹם שְׁלִישִׁי (רפ"ה).
לא קרא הפרשה בערב שבת – שנים מקרא ואחד תרגום, כמו שהתבאר בסימן עב סעיף יא.
קודם מנחה – כי בתפילת המנחה מתחילים לקרוא כבר את הפרשה שלאחריה.
עד סוף יום שלישי – כי הימים הראשונים של השבוע עדיין שייכים לשבת הקודמת, כמו שמתבאר בסימן צו סעיף טו.
הערות:
- יש פוסקים שכתבו שניתן בדיעבד להשלים את הפרשיות עד שמחת תורה. ואף שאין לסמוך על כך לכתחילה בשום אופן, מי שמשום מה לא השלים עד יום שלישי, ישלים את הפרשה במהלך השנה שנים מקרא ואחד תרגום, כשימצא לכך זמן.
אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בַּשַׁבָּת לְשֵׁם תַּעֲנִית, אֲפִלּוּ זְמַן קָצָר. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם תַּעֲנִית, אָסוּר עַל כָּל פָּנִים לְהִתְעַנּוֹת עַד חֲצוֹת[6].
לשם תענית – לכפרה, או כדי להתפלל על כל צרה שלא תבוא, כמבואר בסימן קכז, ועיין שם סעיף יח.
שלא לשם תענית – אלא שהתפילה נמשכת, או התארגנות בבית.
אסור – וצריך להזהיר את החזנים שלא יאריכו בתפילה יותר מדי. ולכן נהוג שבשמחת תורה שהתפילה מתארכת, עושים קידוש לפני תפילת מוסף, כמו שלמדנו בסעיף טו.
אָסוּר לְהִצְטַעֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אֵיזֶה צָרָה רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִבַּעַל הָרַחֲמִים.
אסור להצטער – עד כמה שהדבר בידו, ולכן אסור לעורר צער על ידי תפילות שמתפללים על חולים וכדומה, ואין מתפללים אלא על חולה שנמצא בסכנת חיים מיידית.
רחמנא ליצלן – הרחמן יצילנו.
יבקש רחמים – בינו לבין עצמו, אם התעורר צורך לתפילה, אבל לא בציבור.
מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּפֵרוֹת וּמִגְדָנוֹת וּמִינֵי רֵיחַ, כְּדֵי לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת. וּמִצְוָה לְעַנְּגוֹ בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא לוֹ לְעֹנֶג, שֶׁנֶּאֱמַר, וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג.
מגדנות – מעדנים.
מיני ריח – שמברכים עליהם, כמבואר בסימן נח.
להשלים מאה ברכות – שכל אחד חייב לברך כל יום מאה ברכות, כמבואר בסימן ו סעיף ז. ובשבת חסרים בתפילה כמה ברכות, כיון שתפילת העמידה של ערבית שחרית ומנחה אינם אלא שבע ברכות במקום תשע עשרה, וגם אין מניחים תפילין, ואף שמצד שני יש תפילה נוספת [מוסף], וגם סעודה נוספת, עדיין חסרים מספר ברכות כדי להשלים למאה.
כל דבר שהוא לו לעונג – למשל שינת צהריים כמבואר בסעיף הבא, וכן תשמיש המיטה הוא בכלל עונג שבת, והיא עונת תלמידי חכמים, כמבואר בסימן קנ סעיף ז.
שנאמר – ישעיה נח יג.
אַחַר סְעוּדַּת שַׁחֲרִית, אִם רָגִיל לִישֹׁן, יִישַׁן. אֲבָל אַל יֹאמַר: אִישַׁן מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אוֹ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה.
אם רגיל לישון – שאז השינה היא בכלל עונג שבת, כמו שלמדנו בסעיף כב.
אל יאמר – שאין להראות שהוא מנצל את השבת כדי להתכונן ליום חול.
הערות:
- נכון להיזהר, בשבת שחל בערב שבועות, או בערב הושענא רבה, או בערב פסח, שלא יאמר 'אישן כדי שיהיה לי כח ללמוד בלילה', וכן לא יאמר לילדים שיישנו כדי שיהיה להם כח להישאר ערים בלילה.
אַחַר כָּךְ קוֹבְעִים לִלְמוֹד תּוֹרָה. בְּפָרָשַׁת שַׁבָּת נֶאֱמַר, וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לָמָּה נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ וַיַּקְהֵל, וְלֹא נֶאֱמַר כֵּן בּבְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, רֵד וַעֲשֵׂה לִי קְהִלוֹת גְּדוֹלוֹת בַּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִלְמְדוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ לְהַקְהִיל קְהִלּוֹת בְּכָל שַׁבָּת לִלְמֹד תּוֹרָה בָּרַבִּים. עוֹד אָמְרוּ, לֹא נִתְּנוּ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְֹרָאֵל אֶלָּא לַעֲסוֹק בָּהֶם בַּתּוֹרָה, כִּי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים טְרוּדִים כָּל יְמִי הַחֹל בִּמְלַאכְתָּם וְאֵין לָהֶם פְּנַאי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בִּקְבִיעוּת, וּבְשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלַאכְתָּם, יְכוֹלִין לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה כָּרָאוּי. לְפִיכָךְ בַּעֲלֵי מְלָאכָה וּבַעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, הֵמָּה מְחֻיָּבִים יוֹתֵר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ, אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ וִיכָלְתּוֹ (ר"צ).
קובעים ללמוד תורה – והנכון לקבוע שיעורי תורה בהלכה, להודיע לעם את חקי האלהים, ולדרוש בדברי אגדה להכניס יראת שמים בלבבם, ואם אי אפשר לקבוע שיעור לרבים, צריך כל אחד ואחד לקבוע לעצמו זמן ללמוד תורה בשבת אחר הצהריים.
בפרשת שבת – אחד הקטעים בתורה שעוסק בענייני שבת (שמות לה א-ג).
רד – מהר סיני.
עשה לי קהילות גדולות – לדרוש בפניהם בהלכות שבת.
אינם עוסקים בתורה כל ימי השבוע – מעבר למינימום המחוייב, כמבואר בסימן כז.
מחוייבים יותר לעסוק בתורה – יותר מתלמידי חכמים שעוסקים בתורה כל השבוע, ולכן לא ימשיכו זמן רב בעונג אכילה ושתייה ושינה, כדי שיספיקו לעסוק בתורה.
[1] יש נוהגים לבצוע מהתחתונה, ויש שנוהגים לבצוע דווקא מהעליונה. וכל מקום יעשה כפי מנהגו. (חזון עובדיה שבת ב, קע).
לחם קפוא מצטרף ללחם משנה. וכן מותר להשאיל לחם ללחם משנה. ואם יש לו לחם שנחצה, יחברו על ידי קיסם, שיראה כלחם שלם. ומי שאין לו לחם משנה, יכול לצרף פת הבאה בכסנין ללחם משנה. (חזון עובדיה שבת ב, קעט קפג קפה).
[2] והכף החיים (רעד,יא) כתב, שלא נוהגים לרשום הלחם.
[3] והחזון עובדיה (שבת ב, קצא)כתב, אכילת פת הבאה בכסנין (עוגות) חשוב סעודת ארעי, ולא צריך שתים, ורק אם קבע עליהם סעודה צריך לבצוע על שתי עוגות.
[4] ואם יש לפני כל אחד מהמסובים לחם משנה, יכולים לאכול לפני שהבוצע אכל. אך אם אין לפניהם, יחכו עד שהבוצע יאכל ורק אז מותר להם לאכול. (משנה ברורה רעד, סק"ח).
[5] והשולחן ערוך כתב (רפה, ד) 'מצוה מן המובחר' שישלים את הפרשה (שניים מקרא ואחד תרגום) קודם שיאכל בשבת.
[6] ואם מזיק לו האכילה, והעונג שלו הוא לא לאכול, לא יאכל. (שולחן ערוך רפח, ב). וכן תענית חלום מותר להתענות, אך צריך להתענות ביום ראשון על שביטל עונג שבת. (שולחן ערוך רפח, ד). ויש ראשונים הסוברים שאסור להתענות בשבת מן התורה. (חזון עובדיה שבת א, ג).
השולחן ערוך (רפח, ד) כתב, שמותר להתענות תענית חלום בשבת, אמנם בימינו יקדיש את היום לקריאת תהלים ולעסוק בתורה וימנע מדיבור דברי חול, ונרצה לו לכפר עליו. ורק אם נפשו עגומה ביותר, מותר לו להתענות בשבת ויעסוק בתורה כל היום בבית כנסת, ואחר השבת יתענה על שהתענה בשבת. (הליכות עולם ג, פח).
אין להימנע מלאכול בשבת מטעמי שמירת משקל. אך אם האכילה מזיקה לו, רשאי להמנע מלהרבות במאכלים. ואדם הרגיל לאכול צמחוני, יכול לאכול גם בשבת כפי שהוא רגיל, ואינו חייב לאכול בשר ודגים.(אור לציון ב, כא, ג).
שאלה 1
מה הדין לגבי אכילת פת בסעודה שלישית בשבת?
א. חובה לאכול פת גמורה ואין אפשרות אחרת
ב. יש להשתדל מאוד לאכול פת גמורה, אך אם אי אפשר יאכל מיני מזונות
ג. ניתן להסתפק בפירות או דגים לכתחילה
ד. אין חובה לאכול כלל סעודה שלישית
שאלה 2
כמה ככרות שלמות צריך בכל סעודת שבת?
א. אחת בלבד ודי בכך
ב. שתי ככרות שלמות בכל סעודה
ג. שלוש ככרות כנגד שלוש סעודות
ד. בסעודת ליל שבת שתיים, ובשאר סעודות די באחת
שאלה 3
מה הדין כאשר רק לאחד מהמסובים יש לחם משנה בסעודת שבת?
א. כל אחד חייב לברך המוציא לעצמו על פרוסת הלחם שלו
ב. יברכו רק על לחם אחד ויוותרו על לחם משנה
ג. בעל הלחם משנה מברך ובוצע להוציא את כולם, ואחרי שטעם נותן לכל אחד
ד. יברכו בזימון משותף אך כל אחד יבצע את פרוסתו בנפרד
שאלה 4
מתי אסור להתענות בשבת?
א. אסור רק בבוקר עד אחרי התפילה
ב. אסור להתענות לשם תענית כלל, ושלא לשם תענית אסור עד חצות
ג. מותר להתענות עד הקידוש בבוקר
ד. אסור להתענות רק מי שמתפלל בציבור
שאלה 5
מה הדין לגבי לימוד תורה בשבת?
א. אין חובה מיוחדת ללמוד תורה בשבת יותר מבימי חול
ב. יש חובה ללמוד רק למי שלא למד כלל בימי החול
ג. בעלי מלאכה שאינם עוסקים בתורה בימי השבוע מחויבים יותר ללמוד בשבת
ד. החובה לענג את השבת דוחה את החובה ללמוד תורה
תשובות נכונות:
ב - כמבואר בסעיף טז: "וַאֲפִלּוּ בִּסְעוּדָּה שְׁלִישִׁית יִזָּהֵר מְאֹד לֶאֱכוֹל פַּת דַּוְקָא. [...] וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לֶאֱכוֹל פַּת גְּמוּרָה, יֹאכַל לְכָל הַפָּחוֹת פַּת כִּיסָנִין אוֹ שְׁאָר מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מֵחֲמֵשֶת מִינֵי דָּגָן שֶׁמְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת"
ב - כמבואר בסעיף יז: "וְחַיָּב לִבְצוֹעַ בְּכָל סְעוּדָּה עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלמוֹת... וַאֲפִלּוּ אוֹכֵל כַּמָּה סְעוּדּוֹת צָרִיךְ בְּכָל סְעוּדָּה שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת שְׁלֵמוֹת"
ג - כמבואר בסעיף יח: "אִם אֵין לְכָל הַמְסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן לֶחֶם מִשְׁנֶה, אֶלָּא לִפְנֵי אֶחָד, יִבְצַע הוּא לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּם, וְגַם בְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא יֵצְאוּ בְּמַה שֶּׁבֵּרֵךְ הַבּוֹצֵעַ... וּלְאַחַר שֶׁטָּעַם הוּא מִפְּרוּסַת הַמּוֹצִיא, נוֹתֵן לְכָל אֶחָד פְּרוּסָה וְאוֹכְלִים"
ב - כמבואר בסעיף כ: "אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בַּשַׁבָּת לְשֵׁם תַּעֲנִית, אֲפִלּוּ זְמַן קָצָר. וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְשֵׁם תַּעֲנִית, אָסוּר עַל כָּל פָּנִים לְהִתְעַנּוֹת עַד חֲצוֹת"
ג - כמבואר בסעיף כד: "לְפִיכָךְ בַּעֲלֵי מְלָאכָה וּבַעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, הֵמָּה מְחֻיָּבִים יוֹתֵר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ"
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך