בְּשַׁבָּת כְּשֶׁפּוֹתְחִין אֶת הַתַּנּוּר שֶׁהוּא טוּחַ בְּטִיט, יֵשׁ לְפָתְחוֹ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי[1]. וְאִם אֵין אֵינוֹ יְהוּדִי יֵשׁ לְפָתְחוֹ עַל יְדֵי קָטָן. וְאִם אֵין קָטָן, מֻתָּר גַּם לְגָדוֹל לְפָתְחוֹ, וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי שִׁנּוּי (רנ"ט).
על ידי אינו יהודי – אסור בשבת להרוס דברים שמחוברים לקרקע, כמו שאסור לבנות, ולכן יש פוסקים שמצדדים שאסור בשבת לשבור את הטיט, מאחר והתנור מחובר לקרקע. ואף שנטיית הפוסקים היא שמאחר ומדובר כאן במשהו לגמרי זמני, הדבר מותר, בכל זאת, מאחר ואינם בטוחים בכך במאה אחוז, ההוראה היא להעדיף שהדבר ייעשה על ידי גוי או ילד או בשינוי, כדי שבוודאי לא יהיה כאן איסור תורה.
קטן – ילד מתחת לגיל בר מצוה.
על ידי שינוי – בדרך שונה מהמקובל.
הַמַּטְמִין קַאפֶע בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַגּוּמָה לְצֹרֶךְ שַׁבָּת וּמְכַסֵּהוּ בְּכָרִים וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיְהֵא חַם, אִם הוּא מַטְמִינוֹ בְּתוֹךְ הַחוֹל, אָסוּר לְהַטְמִין כָּל הַכְּלִי בְּתוֹךְ הַחוֹל. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַטְמִין כָּל הַכְּלִי אֶלָּא מִקְּצָתוֹ וְעַל מִקְּצָתוֹ מְכַסֶּה בִּבְגָדִים וְכַדּוֹמֶה בְּאֹפֶן שֶׁכָּל הַכְּלִי מְכֻסֶּה מִכָּל הַצְּדָדִים, גַּם זֶה אָסוּר[2], אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְאֹפֶן זֶה, שֶׁהַכְּלִי אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ הַקַּאפֶע יַטְמִינוֹ רַק עַד חֶצְיוֹ אוֹ עַד שְׁלִישִיתוֹ בְּתוֹךְ הַחוֹל, וְהַמּוֹתָר יְהֵא בָּאֲוִיר, וְיִתֵּן עַל הַגוּמָּה דַּף אוֹ יִכְפֶּה עָלָיו כְּלִי, שֶׁיְהֵא אֲוִיר בֵּינוֹ וּבֵין הַכְּלִי שֶׁבְּתוֹכוֹ הַקַּאפֶע, וְאָז יָכוֹל לִתֵּן עֲלֵיהֶם בְּגָדִים וְכָרִים וְכַדּוֹמֶה (היי"א). (יֶתֶר דִּינֵי הַטְמָנָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן רנ"ז, רנ"ח, רנ"ט).
קאפע – קפה
בתוך הגומה – שקע על גג התנור מבחוץ, שלא היו מבשלים שם, אבל מנצלים את חום גג התנור [שגרפו ממנו את הגחלים כמו שהתבאר בסעיפים יח-יט] כדי לשמור על החום של הקפה.
כרים – כריות.
אם הוא מטמינו בתוך החול – היו מניחים בתוך הגומה חול מסביב לכלי שהקפה היה בתוכו, שלחול יש תכונה להגביר את החום שהוא קולט מבחוץ, וכך החום יישמר אף שהתנור הולך ומתקרר לאט לאט.
אסור להטמין כל הכלי בתוך החול – שהחכמים אסרו להטמין תבשילים אפילו לפני שבת בדברים שיש להם תכונה של הגברת החום או שהם מקור חום עצמאי, כדי שלא יטמינו בגחלים, ובשבת יחתו בהם כדי להגביר את החום. אבל אם אינו שם חול, מותר להניחו לפני שבת בגומה עטוף בבגדים, מאחר ובגדים רק מבודדים והחום של התנור הולך ופוחת. ובשבת עצמה גם זה אסור, כמבואר בסימן פ סעיף ה.
כל הכלי מכוסה – חלקית בחול וחלקית בבגדים.
והמותר יהיה באויר – כלומר שאת החלק העליון של הכלי לא עוטפים באופן שהבגדים ייגעו בכלי, כך שחלק זה יישאר מוקף אויר.
על הגומא – מעל הכלי שבתוך הגומה.
דף – קרש.
הערות:
- סעיף זה עוסק באיסור שאסרו חז"ל להטמין מאכלים אפילו לפני שבת כדי לשמר את חומם [=איסור "הטמנה"]. וטעם האיסור הוא שמא יטמין בתוך גחלים, ויחתה בגחלים בשבת כדי להגביר את החום, והרי מבעיר ומכבה את הגחלים. ולכן לא אסרו אלא להטמין בדברים שיש ביכולתם להוסיף חום למאכל המוטמן [=דבר המוסיף הבל], כי אלו דומים לגחלים.
ולכן, חול שיש לו תכונה לחמם דברים חמים שטמונים בתוכו, אסור להטמין בו. אבל מותר להטמין בשמיכות וכל סוגי הבגדים. ואם מקצת הכלי טמון בחול ומקצתו בבגדים, גם זה אסור.
עוד מתבאר כאן מהו המושג "הטמנה", כמו שביארתי בהערה לסעיף יח.
- אף שכתבנו שאם מניח את הכלי עם הקפה בתוך הגומה בלי חול מותר לכסות אותו בבגדים מכל הצדדים, הקיצור שולחן ערוך מתעלם ממקרה זה, ואינו כותב בו בפירוש שהוא מותר, וזאת מפני שעל אף שלא ברור שהדבר מותר, המנהג במקומו היה להתיר זאת, ולהסתמך על הפוסקים המתירים [להחשיב את חום התנור הדועך כדבר שאינו מוסיף הבל, וכן מסיבות נוספות, שחלקם שייכות גם בפלטה חשמלית]. לכן הוא מזהיר רק ממה שבוודאי אסור לכל הדעות.
- יש להיזהר לכתחילה, שלא לעטוף במגבות בצורה הרמטית את הסירים העומדים על הפלטה, אלא יש להשאיר חלק מצידי הסירים בלא כיסוי.
סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה יִשְׁאַל לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, הִפְרַשְׁתֶּם חַלָּה. וְיֹאמַר לָהֶם, הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר.
סמוך לחשכה – מעט לפני כניסת השבת.
בלשון רכה – בעדינות, כי אם מטיל אימה ופחד על בני הבית יגרום להם בזה לחלל שבת, כאשר ייזכרו בשבת שהיו דברים שחשובים לאבי המשפחה ולא נעשו.
הפרשתם חלה – אם החלות עשויות בית. ואם שכחו להפריש חלה מהבצק, ניתן לעשות זאת גם מהחלות האפויות, ודוקא לפני שבת, אבל לא בשבת. ודיני הפרשת חלה מתבארים בסימן לה.
הערות:
- גם כאשר קונים חלות או לחם ממאפייה או צרכנייה, יש מקום להחמיר להפריש מהם חלה, כי כאשר אופים בצורה תעשייתית, נוצרים בצקים חדשים כל כמה דקות, ומכל אחד מהם צריך המשגיח להפריש חלה בנפרד, ואפילו בכשרויות מהודרות מאד מצויים תקלות בתחום זה. והמפריש חלה מלחם קנוי די בכך שיקח פירור קטן של הלחם ויאמר 'הרי זה חלה', ויזהר שפירור זה לא ייאכל בסופו של דבר.
- בארץ ישראל חייבים להפריש תרומות ומעשרות מכל גידולי הקרקע שגדלו בידי יהודים. כאשר קונים פירות וירקות ממקום עם השגחה, הרבנות האחראית דואגת לכך שהכל יהיה מעושר. אבל כאשר יש גידולים מחצרות וגינות פרטיות, חובה לעשר אותם, וגם זה ניתן לעשות רק לפני שבת. ולכן במקרה זה יש להוסיף לשאול "עשרתם?". דיני הפרשת תרומות ומעשרות הם מורכבים, ואין לעסוק בזה ללא הדרכה מאדם הבקי בהלכות אלו.
חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם חֲשֵׁכָה אִם אֵין מַחַט תָּחוּבָה בָּהֶם אוֹ אִם אֵין אֵיזֶה דָּבָר בַּכִּיסִים, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵרוּב, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה דְּבַר מֻקְצֶה (רנ"ב).
אם אין איזה דבר בכיסים – כדי שלא יטלטל חפצים בטעות מהבית לרחוב, שזה אסור בשבת, כמבואר בסימן פב סעיפים א-ב.
עירוב – פתרון הלכתי המאפשר לטלטל חפצים ברחובות העיר, שפרטיו מתבארים בסימן פב סעיפים ד-ו ובסימן צד.
מוקצה – דבר שאסור בטלטול אפילו בתוך הבית, כמו שיתבאר בסימן פח.
הערות:
- אף שבדרך כלל אין בכיסים של בגדי השבת דברים שאסורים בטלטול, הדבר מצוי במקרים שבגדי השבת נלבשו במהלך השבוע, למשל באירוע.
הקדמה לסימן עג:
רבים הם פרטי הדינים הנוגעים למלאכות שנעשות בשבת על ידי גוי, וככלל אסרו חכמינו ז"ל כל פעולה שהגוי פועל בשבת בשליחות היהודי ועבורו, ואפילו פעולה שרק עשויה להתפרש כאילו שהוא פועל בשליחותו, והתירו רק מקרים שבהם ברור שהגוי פועל רק מתוך אינטרס אישי.
אמנם ישנם מקרים שבהם מותר להשתמש בגוי לבצע מלאכות שונות, כגון לצורך חולה, ודינים אלו מבוארים להלן בסימן צ מסעיף יד ואילך.
אין צריך לומר שכל מלאכה שאסור לתת לגוי, בוודאי אסור לתת ליהודי שאינו שומר מצוות לעשות, והדבר חמור הרבה יותר, שהרי מכשילים אותו באיסור חילול שבת. והקיצור שולחן ערוך לא דיבר על זה כי הדבר לא היה מצוי כל כך בזמנו. אך בזמננו שהדבר מצוי, צריך לדעת שאסור למשל להשכיר רכב ליהודי שאינו שומר שבת אם הדבר ברור שלא יימנע מנסיעה בו בשבת, גם באופנים שלהשכיר לגוי מותר. ויש לזה הרבה פרטי דינים, ומי שנתקל בעניין כזה, יעשה שאלת רב.
אָסוּר לְהַנִּיחַ לְאֵינוֹ יְהוּדִי[3] שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלֶאכֶת יִשְֹרָאֵל בַּשַׁבָּת, וּסְמָכוּהוּ עַל הַפָּסוּק, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה, דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. וְאִם מוֹסֵר לְאֵינוֹ יְהוּדִי אֶת הַמְּלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר. אֲבָל רַק בְּאֵלּוּ הָאֳפָנִים (א) שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יִקַּח אֶת הַחֵפֶץ מִבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל קֹדֶם הַשַׁבָּת וְלֹא בְּשַׁבָּת[4].
להניח – לאפשר, באופן שמוסר לו את המלאכה בשבת עצמה.
כל מלאכה לא ייעשה – שמות יב טז, ביחס לחג הפסח, והוא הדין לשאר שבתות וחגים.
אופנים – חמשה תנאים, המתבארים מכאן עד סעיף ה.
ולא בשבת – אפילו אם סיכמו על כך לפני שבת, מפני שהדבר נראה כאילו שכר את שירותי הגוי בשבת.
(ב) שֶׁיִּקְצֹץ לְאֵינוֹ יְהוּדִי שְׂכָרוֹ, שֶׁאָז הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, שֶׁיְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. וְלָכֵן מִי שֶׁיֵשׁ לוֹ מְשָׁרֵת אֵינוֹ יְהוּדִי לִזְמַן יָדוּעַ, אָסוּר לְהַנִּיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּלָאכָה הִיא רַק לְתוֹעֶלֶת הַיִשְֹרָאֵל. וְאֵינוֹ יְהוּדִי הַנּוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְיִשְֹרָאֵל נוֹתֵן לוֹ אִגֶּרֶת שֶׁיִּשָּׂאֶהָ שָׁמָּה. וְיִשָּׂאֶהָ גַּם בְּשַׁבָּת, צָרִיךְ הַיִשְֹרָאֵל לָתֵת לוֹ אֵיזֶה שָׂכָר[5], כְּדֵי שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל שְׂכָרוֹ וְלֹא בְּחִנָּם.
שיקצוץ – יסכם עם הגוי מראש שיקבל שכר על המלאכה, או שלפחות יהיה ברור לגוי שיקבל את שכרו, מפני שמדובר בעבודה שתמיד לוקחים עליה שכר. ואין צריך שיקבעו את גובה השכר מראש.
משרת אינו יהודי לזמן ידוע – גוי המקבל משכורת חודשית קבועה כדי שיעשה עבור היהודי כל שיידרש.
לעשות מלאכה בשבת – אפילו מחוץ לבית הישראל.
איגרת – מכתב.
ולא בחינם – ואם הגוי מציע ליהודי מיוזמתו שיעביר לו את המכתב בחינם, מותר, שבוודאי הגוי עושה זאת מפני שקיבל מהיהודי טובה בעבר, או שהוא מצפה לקבל ממנו טובה בעתיד, ואם כן הוא עובד עבור עצמו ולא עבור היהודי.
(ג). הַשָּׂכָר יְהֵא קָצוּב לְכָל הַמְּלָאכָה, וְלֹא יְהֵא הָאֵינוֹ יְהוּדִי שְׂכִיר יוֹם (רמג רנב).
קצוב לכל המלאכה – בקבלנות.
שכיר יום – שכיר שמקבל משכורת לפי ימים או לפי שעות.
(ד). אָסוּר לִקְבֹּעַ לְהָאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קוֹבֵעַ לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהוּא קוֹבֵעַ לוֹ זְמַן שֶׁיִּגָּמֵר הַמְּלָאכָה סָמוּךְ לְאַחַר הַשַׁבָּת, וְיָדוּעַ כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה עַד יוֹם זֶה, אִם לֹא יַעֲשֶׂה גַּם בְּשַׁבָּת, גַּם כֵּן אָסוּר[6]. וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ בְּיָדוֹ אִגֶּרֶת וְאוֹמֵר לוֹ, רְאֵה שֶׁתְּבִיאֵהוּ שָׁמָּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְיָדוּעַ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ שָׁמָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, גַּם כֵּן אָסוּר. וְכֵן אִם יוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּיוֹם הַשַׁבָּת, אָסוּר לָתֵת לַנָּכְרִי מָעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶּׁיִּקְנֶה לוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקְנוֹתוֹ כִּי אִם בְּשַׁבָּת. וְכֵן אָסוּר לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְמָכְרוֹ בְּעִנְיָן זֶה. וְאוּלָם אֹפֶן זֶה שֶׁאֵינוֹ קוֹבֵעַ לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה בַשַׁבָּת, אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא בַּנּוֹתֵן לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל קוֹדֵם לָכֵן, מֻתָּר לָתֵת לוֹ הַחֵפֶץ לַעֲשׂוֹת אוֹ מָעוֹת לִקְנוֹת. וְטוֹב שֶׁלֹּא לָדוּר כְּלָל בְּעִיר שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחְטָא. וְאִם הַשּׁוּק אֵינוֹ בִּשְׁכוּנַת הַיְהוּדִים, אֵין לָחשׁ.
ראה שתביאהו – תדאג לכך שהמכתב יגיע.
אופן זה – רק במקרה האחרון, שבו לא קבע לו שום זמן, אלא שהמציאות בשטח מחייבת אותו לעשות בשבת.
אי אפשר שלא יחטא – בזמנם השוק היה מרכז הקניות העיקרי, והיה נחוץ מאד לכל אדם, וגם אם אדם מצליח להימנע מלמכור ולקנות בעצמו בשבת, כמעט ולא מעשי לראות את השוק מדי שבוע, ולא לבקש מגוי שיקנה לו משהו או ימכור עבורו משהו.
הערות:
- מותר לומר לגוי לפני שבת, שיקנה בשבת בשוק לעצמו, ואחרי שבת הוא יקנה ממנו במחיר מעט גבוה יותר.
[1] אבל לדעת השולחן ערוך (שם) מותר גם על ידי יהודי לפתוח את התנור, ורק אם יש שם גחלים לוחשות צריך לפתוח על ידי גוי.
[2] החזון עובדיה (שבת א, סו)פסק, שאפילו בשבת מותר לתת בקבוק מלא חלב ולתנו בתוך מים חמים שהם בכלי שני, אף אם יוכל להגיע ליד סולדת.
[3] אסור להשכיר למחלל שבת כלים כגון רכב אם אין השוכר יכול לשכרם במקום אחר, ואם השוכר יכול להשיג אצל גוי מותר מעיקר הדין להשכיר לו, אך שומר נפשו יתרחק מזה, במיוחד כשיש חשש שתיפרץ חומת השבת. (הלכה ברורה רמו, ט).
[4] מותר לתת בגדיו לכובס גוי סמוך לשקיעת החמה אם קצץ לו דמים ועובד הגוי בקבלנות, רק שלא יאמר לגוי לעשותו בשבת. ובתנאי שהגוי עושה במכבסה שלו או בביתו. (חזון עובדיה שבת א, קנז).
[5] ולדעת השולחן ערוך (רמז, ד) מותר שיוליך לו הגוי האיגרת בחינם.
[6] אולם בחזון עובדיה כתב, שמותר ליהודי לתת לגוי שיתקן את רכבו, באופן שקצץ לו סכום עבור עבודתו, ובלבד שיש שהות לסיים את העבודה בערב שבת ובמוצאי שבת. ואפילו שהגוי עושה את התיקונים בשבת מותר. ובעת הצורך מותר גם אם בהכרח שהגוי יעבוד בשבת להשלים התיקונים, והאשכנזים מחמירים בזה, והמקילים יש להם על מה לסמוך. (חזון עובדיה שבת א, קס).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך