עִסָּה שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וְאַחַר כָּךְ נֶאֱפְתָה, כְּגוֹן כְּעָכִים (בייגיל) וְכַדּוֹמֶה[1], לֶחֶם גָּמוּר הוּא. וְדַוְקָא כְּשֶׁנֶּאֱפְתָה הֵיטֵב (עַיֵּן פרמ"ג סִימָן קס"ח סָעִיף א סקל"ט).
וכדומה – למשל פחזניות.
נאפתה היטב – בתנור, ולא רק התייבשה שם. וצריך שכשהניחו בתנור היו לו עדיין במעט תכונות של בצק, והאפיה גרמה לו להיות אפוי לגמרי. אבל אם הבישול גרם לבצק להיות מבושל לחלוטין וראוי לאכילה, וכבר לא נמתחים חוטי בצק כששוברים את המאפה [לדוגמא קוגל אטריותירושלמי], שוב אין האפייה שלאחר הבישול הופכת את המאפה לאפוי, וברכתו בורא מיני מזונות, אפילו אם אכל ממנו שיאור קביעות סעודה.
לֶחֶם גָּמוּר שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ טִגְּנוֹ בְּחֶמְאָה וְכַדּוֹמֶה, אֲפִלּוּ הֶעֱבִיר מִמֶּנּוּ תֹּאַר לֶחֶם, כְּגוֹן, שֶׁטָחוֹ בְּבֵיצִים, אִם יֵשׁ בַּפְּרוּסָה כַּזַּיִת, כָּל דִּין לֶחֶם עָלָיו. וְאִם אֵין בְּכָל פְּרוּסָה כַּזַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל נָפְּחוּ וְיֵשׁ בְּכָל פְּרוסָה כַּזַּיִת, אוֹ שֶׁנִּדְבַּק עַל יְדֵי הַבִּשּׁוּל וְנַעֲשָֹה גּוּשׁ גָּדוֹל, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ עֲלֵיהֶם תֹּאַר לֶחֶם, מִכָּל מָקוֹם אֵין לוֹ דִין לֶחֶם וּמְבָרְכִן עָלָיו רַק בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת[2], וּלְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה, וַאֲפִלּוּ אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה. וְאִם לֹא בִּשְׁלָן אֶלָּא שֶׁעֵרָה עֲלֵיהֶם רֹטֶב רוֹתֵחַ, הֲוֵי סָפֵק בְּרָכָה, מִשּׁוּם דִּמְסַפְּקָא לָן, אִי עֵרוּי חָשׁוּב בִּשּׁוּל לְעִנְיָן זֶה אוֹ לֹא, וְאֵין לֶאֱכוֹל זֹאת אֶלָּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה. וְאִם לֹא בִשְּׁלָן אֶלָּא שְׁרָאָן בְּמַשְׁקִים אוֹ בְּמָרָק וְכַדּוֹמֶה, וְאֵין בַּפְּרוּסוֹת כַּזַּיִת, בָּזֶה תָּלוּי אִם יֵשׁ בָּהֶן תֹּאַר לֶחֶם אוֹ לֹא, שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶן תֹּאַר לֶחֶם הֲוֵי לְהוּ דִּין לֶחֶם גָּמוּר. וְאִם אֵין לָהֶם תֹּאַר לֶחֶם, אֵין לָהֶם דִּין לֶחֶם. וַאֲפִלּוּ אָכַל כְּדֵי שְׂבִיעָה, מְבָרֵךְ רַק בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וּלְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה. אִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה הַמַּשְׁקִין מֵחֲמַת הַפְּרוּסוֹת, בַּיָּדוּעַ שֶׁנֶּאֱבַד מֵהֶם תֹּאַר לָחֶם. וְכֵן אִם נִשְׁרוּ בְּיַיִן אָדֹם אֵין לָהֶם עוֹד תֹּאַר לֶחֶם[3].
תואר לחם – צורת לחם, המראה והמרקם האופייני ללחם.
טחו בביצים – ציפה אותו, מרח עליו או טבל אותו בתוך ביצים לפני הטיגון.
כזית – גודל של זית ממוצע בן ימינו.
נפחו – התנפחו החתיכות, למשל ששם קרוטונים [שלא עברו תהליך טיגון] לתוך המרק שעל האש.
נדבק – החתיכות הקטנות מכזית, נדבקו יחד, כגון שהכין כופתאות [קניידלך] או קציצות מקמח מצה או מפירורי לחם, כמו שיתבאר בסעיף ט.
יש עליהם תואר לחם – כגון קרוטונים שטוגנו בשמן עמוק.
עירה עליהם רוטב רותח – כגון שהניח קרוטונים [אפויים] בצלחת ושפך עליהם מרק רותח.
מספקא לן – יש לנו ספק.
אי עירוי חשוב בישול – ניתן לבשל גם בנוזל שהורתח על האש והורד מן האש, אבל כלי שלא עמד על האש מעולם [=כלי שני] שוב אינו מבשל, כיון שדפנות הכלי מקררות את הנוזל במהירות ייחסית. ויש דיון בפוסקים, אם רגע השפיכה מן הכלי שעמד על האש לתוך כלי אחר יש בו יכולת לבשל, כמובן לא את כל האוכל ברגע, אבל לפחות את השכבה החיצונה.
לעניין זה – לעניין שבת [בסימן פ סעיף ג] ולעניין בליעת איסור [עיין בסימן קטז סעיף יא] אנחנו מחמירים להלכה ש'עירוי מבשל כדי קליפה', כלומר שהשכבה החיצונית של המאכל, שבאה במגע עם קילוח המים שבקצהו העליון נמצא עדיין בסיר שהיה על האש, היא מתבשלת. אבל לעניין ברכות יש בכך ספק.
זאת – אם יש לחתיכות תואר לחם ואין בהם כזית ושפכו עליהם רוטב רותח.
בתוך הסעודה – שאוכל בה גם לחם, ואת הפירורים הללו הוא אוכל כחלק עיקרי של הסעודה לשובע, כמבואר בסימן מג סעיף א [וסעיף ו].
במשקים – כגון ששרה לחם או מצות או ביסקויטים בקפה, בשוקו, בליקר, או ברוטב שוקולד.
הוי להו – הרי שיש להם.
ואפילו אכל כדי שביעה – שאין ברכת מאכלים אלו בורא מיני מזונות בגלל שהם פת הבאה בכיסנין, אלא בגלל שאינם פת כלל, אלא כמו תבשיל שיש בו מחמשת מיני דגן. ולכן למשל כדורי שוקולד שרגילים להכין מפירורי עוגה או ביסקויטים, אף שגם העוגה והביסקויטים היה ברכתם מזונות, אך בהגדרה הם עדיין סוג של לחם, ולכן יש מקום שלא לברך עליהם אם אוכלים אותם בתוך הסעודה, כמו שהתבאר בסימן מג סעיף ו, והאוכל מהם כמות גדולה חייב בנטילת ידים המוציא וברכת המזון כמו שלמדנו בסעיפים א וג, אבל אחרי שנהפכו לכדורי שוקולד שוב אינם בכלל ההגדרה של 'לחם', ואפשר לאכול מהם כמויות ענק ולברך מזונות, וצריך לברך עליהם בתוך הסעודה, אלא אם כן אוכלים אותם כדי לשבוע.
נשתנה מראה המשקין – הפכו לבנים בגלל הלחם.
עִסָּה שֶׁנִּלּושָׁה אֲפִלּוּ בְּמַיִם לְבַד וּבִשְּׁלָהּ[4], מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וּלְאַחֲרֶיהָ עַל הַמִּחְיָה, אֲפִלּוּ אָכַל שִׁעוּר שְׂבִיעָה. וְכֵן גְּרִיסִין (גרויפען) שֶׁנַּעֲשִׂין מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן וּבִשְּׁלָן, מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן גַּם כֵּן בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וּלְאַחֲרֵיהֶן עַל הַמִּחְיָה, אֲפִלּוּ אָכַל שִׁעוּר שְׂבִיעָה[5]. וְאִם אוֹכְלָן עִם הַמָּרָק, וְכֵן מַאַכְלֵי עִסָּה שֶׁאוֹכְלִין עִם הַמָּרָק אוֹ עִם הֶחָלָב שֶׁנּתְבַּשְּׁלוּ בָּהּ, אֵין צְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הַמָּרָק וְהֶחָלָב, כִּי הֵמָּה טְפֵלִים וּבְטֵלִים לְגַבֵּיהֶן[6], אֲבָל אִם בִּשֵּׁל רַק מְעַט לְבִיבוֹת אוֹ גְּרִיסִין, וְעִקַּר כַּוָּנָתוֹ רַק בִּשְׁבִיל הָרֹטֶב אוֹ הֶחָלָב, בְּעִנְיָן זֶה אֵינָן בְּטֵלִין וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל[7]. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹכֵל גַּם הַלְּבִיבוֹת וְהַגְּרִיסִין, אֵין הָרֹטֶב וְהֶחָלָב בְּטֵלִין כֵּיוָן שֶׁהֵן הָעִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, רָאוּי לְבָרֵךְ תְּחִלָּה שֶׁהַכֹּל עַל הָרֹטֶב אוֹ עַל הֶחָלָב לְבַד וְלִשְׁתּוֹת קְצָת, וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ עַל הַלְּבִיבוֹת אוֹ הַגְּרִיסִין, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת (עַיֵּן מחה"ש סִימָן רה סק"ו) שֶׁגַּם הֵמָּה אֵינָן טְפֵלוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בִּשְׁבִילָן, לְפִי שֶׁמִין דָּגָן הוּא חָשׁוּב, וְאֵינוֹ נַעֲשֶׂה טָפֵל לְהַפְסִיד בִּרְכָתוֹ, כָּל שֶׁבָּא לִתֵּן טַעַם בַּקְּדֵרָה (קסח רב רה רח).
במים לבד – שמצד הרכב הבצק אין סיבה לברך מזונות, כגון סוגי פסטות ופתיתים.
מברך עליו... – כמו שלמדנו בסעיף ה לגבי טיגון בצק בשמן.
עם המרק – מרק גריסים.
לביבות – מיני בצק מבושל.
בשביל הרוטב – לתת בו טעם.
על הצד היותר טוב – כי יש מקום לומר שגם במקרה כזה המרק טפל לגריסים והלביבות.
תחילה – אף שהסדר הנכון בדרך כלל הוא לברך בורא מיני מזונות לפני שמברכים שהכל, כאן אם יברך מזונות תחילה יהיה לו ספק אם לברך על המרק שהכל, ולכן עדיף להפוך את הסדר, שגם אם המרק טפל ללביבות ולגריסים, אם אוכלו לפני שאוכל אותם צריך לברך עליו.
אינן טפלות – למרק, אפילו אם נאמר שהמרק אינו טפל להם.
כל שבא ליתן טעם בקדרה – כי אם עירב קמח או פירורי לחם בתבשיל רק כדי לעבות אותו, הרי הם טפלים לתבשיל לכל הדעות ואינו מברך בורא מיני מזונות, כמו שיתבאר בסעיף י.
מַאֲכָלִים שֶׁעוֹשִׂים מִמַּצָּה כְּתוּשָׁה אוֹ מִלֶּחֶם מְפֹרָר, כְּגוֹן כֻּפְתָּאוֹת וּלְבִיבוֹת (קנעדעל, קרעמזיל), שֶׁמְעָרְבִים אוֹתָן בְּשֻׁמָּן וּבֵיצִים וְחָלָב, וְגוֹבְלִין וּמְבַשְּׁלִין אוֹ מְטַגְּנִין אוֹתָן, מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְאַחֲרֵיהֶן עַל הַמִּחְיָה[8].
מערבים אותן בשומן וביצים וחלב – כך הוא הדרך, אבל אותו דין הוא גם אם לשים אותם במים בלבד, כמו שהתבאר בסעיף ז.
דְּבָרִים מִמִּינֵי דָּגָן שֶׁבִּשְּׁלָן עִם שְׁאָר מִינִים, כְּמוֹ שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁמְבַשְּׁלִין פֵּרוּרֵי עִסָּה (פְּתִיתין) (פערפל) עִם פּוֹלִין אוֹ קְטְנִיּוֹת, (אֲפוּנָה) וַאֲפִלּוּ מִין אֶחָד הוּא הָרֹב, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד מֻבְדָּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת[9], דְּהַיְנוּ שֶׁמְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל קְצָת פֵּרוּרֵי עִסָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאוֹכְלָן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל קְצָת פּוֹלִין בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְאוֹכְלָן, וְאַחַר כָּךְ אוֹכְלָן בְּיַחַד, וְהָרֹטֶב הוּא טָפֵל וְאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ (וְעוֹד שֶהֲרֵי נִפְטְרָה בְּבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ד סָעִיף ב'). אֲבָל אִם נִתְמַעֲכוּ וְנִתְעָרְבוּ יַחַד, כְּגוֹן, מַאֲכָל שֶׁעוֹשִׂין שֶׁמְעָרְבִין קֶמַח וּבֵיצִים וּגְבִינָה וּמְטַגְּנִים אוֹ מְבַשְּׁלִים אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַקֶּמַח הוּא הַמֻּעָט, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן, הוּא חָשׁוּב וּמְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְאַחֲרָיו עַל הַמִּחְיָה. וְאָמְנָם דַּוְקָא כְּשֶׁנּוֹתְנִים אֶת הַקֶּמַח בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתֵּן טַעַם. אֲבָל אִם לוֹקְחִין רַק מְעַט קֶמַח לְדֶבֶק בְּעָלְמָא, כְּמוֹ שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁמְתַקְּנִין מִינֵי לִפְתָּן בִּמְעַט קֶמַח, וְכֵן אוֹפִין מַעֲשֵֹה אוֹפֶה מִשְּׁקֵדִים וְסֻכָּר וּבֵיצִים, וְנוֹתְנִים בּוֹ רַק מְעַט קֶמַח לְדֶבֶק בְּעָלְמָא, אָז בָּטֵל הַקֶּמַח וְאֵין מְבָרְכִין רַק עַל הָעִקָּר[10]. וְכֵן רֹטֶב שֶׁמְבַשְּׁלִין וּמְתַקְּנִין אוֹתָהּ עִם קְצָת קֶמַח קָלוּי וּמְטֻגָּן בְּחֶמְאָה, אֵין מְבָרְכִין עַל הָרֹטֶב כִּי אִם שֶׁהַכֹּל. אֲבָל אִם הוּא בּוֹרֵר אֶת הַפֵּרוּרִים הַמְטֻגָּנִים וְאוֹכְלָן בִּפְנֵי עַצְמָן, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְאִם אוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן עַל הַמִּחְיָה (ר"ד ר"ה ר"ח).
נתמעכו – התרסקו.
שהקמח הוא המועט – ובדרך כלל במקרים כאלו מברכים את הברכה שמתאימה לחלק העיקרי בתבשיל.
בשביל שיתן טעם – או כדי שהמאכל ישביע יותר.
לדבק בעלמא – רק כדי להסמיך את התבשיל.
מעשה אופה... – במתכונים מסוימים של עוגות שקדים ואגוזים, יש כוס או שנים אגוזים טחונים, כוס או שנים סוכר, ביצים, ומספר כפות קמח.
רוטב... – מרק קמח, שאמנם הקמח נותן בו טעם, אבל מאחר ויש לו מרקם של משקה הראוי לשתיה ואינו מאכל סמיך, מברכים עליו שהכל, כמו שמברכים על בירה על אף טעם השעורים שבתוכו.
מהם – מהפירורים.
הערות:
- דעת הקיצור שולחן ערוך ששני מאכלים מעורבים שכל אחד מהם ניכר בתערובת, יש לברך על כל אחד מהם את ברכתו הראויה. אך רבים חולקים עליו, ולמעשה יותר נכון שלא לברך, אלא ברכה אחת על המאכל העיקרי, שספק ברכות להקל.
[1] אולם הכף החיים (קסח, קכ) כתב, שאם אין דרך לקבוע בהם סעודה והם יבשים, ברכתם מזונות.
[2] הלוקחים חתיכות לחם או מצה (בפסח) שאין בהם כזית ומחברין אותן על ידי בצים ומטגנין אותן יחד, יש לברך עליהן מזונות ואח"כ על המחיה, ואפילו אם ניכרת בהם צורת הלחם או המצה. וכן מי שמטגן חתיכות קטנות בהרבה שמן לעשות מהן קרוטונים מברך עליהן מזונות ומעין שלש, אפילו קבעו עליהן סעודה. ואם יש בחתיכות כזית, ברכתם המוציא וברכת המזון.(הלכה ברורה קסח, לג-לו. ילקוט יוסף קסח, ה).
מצה שבפסח טח פניה בשמן וטיגנה ויש בה שיעור כזית, ברכתה 'המוציא' ו'ברכת המזון' כדין לחם שטיגנו. (חזון עובדיה ברכות, סה).
ואם לא טיגן החתיכות הקטנות של הלחם בשמן אלא אפאם, או ששם מעט שמן כדי שלא ידבק במחבת, מברך עליהם המוציא וברכת המזון. (הלכה ברורה קסח, לג).
[3] ודוקא בפרוסות שאין בהם כזית, אבל אם יש בהם כזית ברכתם המוציא וברכת המזון. (שולחן ערוך קסח, יב).
[4] עיסה שבלילתה 'רכה' (הבצק נשפך כמים) ובשלה או טיגנה בלי אפיה, מברך עליה 'מזונות' ו'על המחיה'. אבל עיסה שבלילתה 'עבה' ובישלה או טיגנה, מעיקר הדין מברך עליה 'מזונות', אפילו אם יש ב' חתיכות כזית, ואפילו אם כשלש אותה חשב לאפותה, ואפילו אם אפה חלק
מהעיסה, מברך מזונות, אבל כיון שיש ראשונים שסוברים לברך עליה 'המוציא', כדאי שיאכלנה
רק באמצעה הסעודה, כדי לא להכניס עצמו לספק ברכה לבטלה. (הלכה ברורה קסח, מג)
[5] על אטריות מקרונים וכוסכוס ושאר מיני דגן המבושלים בקדרה, מברך 'מזונות' ו'על המחיה', גם אם קבע סעודתו עליהן. ובדיעבד אם ברך עליהן ברכת המזון יצא. (חזון עובדיה ברכות, קפג).
[6] ולכן אם אוכל מרק עם שקדי מרק או עם קרוטונים, מברך 'מזונות' על השקדים או על הקרוטונים ופוטר את המרק (חזון עובדיה ברכות, קסו).
וגם אם נשאר בסוף אכילתו, מרק בלי קרוטונים, אינו מברך עליו. ואם אוכל מרק עם קרוטונים אך השקדי מרק או הקרוטונים מועטים ביותר, מברך גם עליהם וגם על המרק. (הלכה ברורה רה, א).
מרק אטריות, אם יש כמות חשובה של אטריות, אפי' שהמרק הוא הרוב, מברך על האטריות ופוטר את המרק. (חזון עובדיה ברכות, קסו).
[7] ואם שותה רק את המרק ולא את המיני דגן מברך עליו שהכל. וטוב להחמיר שיברך תחלה מזונות על מעט אטריות, ואח"כ יברך שהכל על מאכל שברכתו שהכל, וישתה המרק, כדי לא להכנס לספק ברכות. (הלכה ברורה רה, יא).
[8] ואפילו יש בכל אחד מהכופתאות שיעור כזית, מברך עליו מזונות, ואפילו קבע סעודתו עליהן. (הלכה ברורה קסח, לט).
[9] תבשיל אורז שערבו בו בשר או חתיכות ירק להטעימו, מברך על האורז, ופוטר את הבשר ואת הירק שעמו. ואם רצה לאכול הבשר תחלה, יברך על הבשר 'שהכל' ושוב יברך על האורז 'מזונות'. וכן אם רוצה לאכול הירק תחילה, יברך על הירק 'האדמה' ואח"כ יברך על האורז 'מזונות'. (חזון עובדיה ברכות, רפה).
כוסכוס שעליו יש ירקות, מברך על הכוסכוס ופוטר את הכל. ואם מגישים אותם בצלחות נפרדות, מברך כל מין בפני עצמו. ואם יש שם בשר או עוף מברך עליו בפני עצמומברך עליו בפני עצמו. ורק אם אוכל את הבשר או העוף יחד עם הכוסכוס מברך 'מזונות' בלבד.(חזון עובדיה ברכות רפז בהע')
[10] אבל אם הוסיף בתבשיל את ה'מין דגן' רק על מנת לחבר או להקשות המאכל, כגון שערב פרורי לחם בקציצה להדביקה, מברך על הקציצה רק כברכת שאר דברים שנתן בתבשיל. (הלכה ברורה רח, ה).
1. מהי ברכת המאכל של פתיתים שנתבשלו במים?
א. בורא מיני מזונות
ב. בורא פרי האדמה
ג. שהכל נהיה בדברו
2. האם יש לברך על מרק שבישלו בו מעט גריסים?
א. כן, יש לברך בורא מיני מזונות
ב. לא, המרק טפל לגריסים
ג. כן, יש לברך שהכל
3. מה ברכת קציצות שנעשו מקמח, ביצים וגבינה?
א. בורא מיני מזונות
ב. שהכל
ג. בורא פרי האדמה
4. האם יש לברך בורא מיני מזונות על פירורי לחם שהוסיפו לרוטב כדי לעבות אותו?
א. כן
ב. לא
ג. תלוי בכמות הפירורים
5. מה ברכת פירורי לחם מטוגנים שאוכלים בפני עצמם?
א. שהכל
ב. בורא מיני מזונות
ג. בורא פרי האדמה
תשובות:
1. א
2. ג
3. א
4. ב
5. ב
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך