הלימוד היומי ו אדר א

יג דין פדיון מעשר שני

א.     בזמן שהיה מזבח בנוי היה מעלה את המעשר השני לירושלים ואוכלו שם בטהרה או שהיה פודה בכסף את המעשר השני הנמצא, חוץ לירושלים ומעלה את הכסף לירושלים ומוציאו שם לאוכל

ובזמן הזה שאין מעשר שני נאכל ואין דמיהם שפדה אותו בהם נאכלים; שהרי אין לנו מזבח וכולנו בחזקת טמאי מת, פודה לכתחילה מעשר שני שוה מנה בפרוטה

ב.     מעשר שני טהור שנמצא בירושלים בתוך חומות העיר כפי שהיו  בזמן הבית אסור לפדותו. ואם נטמא פודין אותו אף בירושלים. לפיכך מי שפירותיו בירושלים  - בגבולותיה העתיקים - מוציא אותם בטבלם חוץ לעיר ומפריש שם מעשר שני ופודהו. ואם רוצה להפריש בירושלים - בגבולותיה העתיקים - יכשירם לפני ההפרשה לקבל טומאה כאמור לעיל סי׳ י״ב הערה כ״ה ויטמאם על ידי מגע, ואז יוכל לפדות מעשר שני שלהם. ואם יש לו מעשר שני טהור בירושלים בזמן הזה מותר אף להכשיר את המעשר שני כדי שיקבל טומאה, ולפדותו.

ג.      מטבע של כסף שיש בה כמה פרוטות יכול לפדות עליה מעשר שני כמה פעמים, כשיעור פרוטות שיש בה. וכל פעם שמחלל מעשר' שני על שוה פרוטה שבמטבע זו נתפסת פרוטה בקדושת מעשר שני. על כך יקציב לפדיון מעשר שני מטבע של כסף, היוצאת בזמן זה באותה מדינה ויפדה עליה כשיעור פרוטות של כסף שיש בה. ואם אין במדינה זו באותו זמן מטבע יוצאת של כסף, פודים מעשר שני במטבע של שאר מיני מתכת היוצאת במדינה. ויכול לפדות עליה מספר פעמים כשיעור הפרוטות שאפשר לקנות במטבע זו.

ד.     מעשר שני שאינו שוה פרוטה אינו יכול לפדותו בשוה פרוטה שאינו תופס את הפרוטה בפדיונו. אלא צריך לפדותו בשוויו. וכן אינו יכול לפדות מעשר שני שאינו שוה פרוטה על מטבע שכולו חולין.
על כן אם רוצה לפדות מעשר שני שאינו שוה פרוטה בכסף יכול לפדותו  רק במטבע שלא נתפסה עדיין כולה בקדושת מעשר שני, אך יש בה פרוטה שנתפסה כבר בקדושת מעשר שני. ויש בזה תנאי שהמעשר שני שאינו שוה פרוטה שבא לפדותו אינו חמור ממעשר שני שפדה בפרוטה שנתפסה כבר
וכבר ביארנו ריש סי׳ ג׳ שהחמור מכולם הוא דגן תירוש ויצהר, שעיקר חיובם מן התורה ושאר המינים חיובם מדרבנן. וכן דבר שנגמרה מלאכתו על מנת למוכרו חיובו מדרבנן, ודבר שנגמרה מלאכתו לאכילה חיובו מן התורה. ואף על פי שבזמן הזה הכל מדרבנן הרי תבואה שנגמרה מלאכתה לאכילה יש בה רק חד דרבנן ותבואה שנגמרה מלאכתה למכירה יש בה תרי דרבנן, וירקות שנגמרו מלאכתם למכירה יש בהם שלשה דרבנן. על כן אם פדה במטבע ירק שהוא שוה פרוטה, אינו יכול עדיין לפדות עליה תבואה שאינה שוה פרוטה. וכן אם פדה בה ירק שהוא ספק טבל אינו יכול לפדות בה ירק שהוא ודאי טבל, שאינו שוה פרוטה.

ה.     הפודה מעשר שני מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ארבעה נותן חמשה. ובזמן הזה שפודהו בפרוטה כשפודהו צריך לפדות גם חומשו, על כן יאמר בשעה שפודה: ״המעשר השני הוא וחומשו יהיה מחולל על פרוטה במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני״. גם מעשר שני שאין בו שוה פרוטה חייב להוסיף חומש בפדיונו. על כן יאמר כשפודהו ״המעשר השני הוא וחומשו יהא מחולל בשוויו במטבע שיחדתיה לחילול מעשר שני״.

ו.      גם הפודה מעשר שני שהוא ספק טבל צריך להוסיף חומשו, ולא הקילו חכמים אלא בדמאי שאינו צריך חומש. ולפי האמור לעיל הלקוח מן השוק יש לו דין ספק טבל ואין לו דין דמאי, כיון שאין לנו רוב עמי הארץ מעשרין, ועל כן אין בזה קולות דמאי

ז.      יכול לפדות מעשר שני שלו על מטבע של חבירו, אם חבירו נתן לו רשות לזה. וכן יכול לפדות מעשר שני של חבירו על מעות שלו אם קיבל רשות.

ח.     וכל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש. וצריך לומר אז לפי הענין: ״המעשר השני יהא מחולל על פרוטה (או: ״בשויו״) במטבע שיחד פלוני לחילול מעשר שני״. או: ״המעשר השני של פלוני יהא מחולל על פרוטה (או: ״בשויו״) על מטבע שיחדתי לחילול מעשר שני״.

ט.      שליח הפודה מעשר שני במעות שולחו מוסיף חומש ששלוחו של אדם כמותו.

י.      אשה פנויה הפודה מעשר שני שלה אינה מוסיפה חומש.

יג (ב) חילול מטבע של מעשר שני
א. כשנתמלאה המטבע שהקציב לפדיון מעשר שני, ונתפסה כולה בקדושת מעשר שני, אם היא של כסף יחללנה כולה חוץ מפרוטה חמורה שבה על מטבע של נחושת ששויה לא פחות מפרוטה, ויאמר :״פרוטה חמורה של מעשר שני שבמטבע זו תישאר מעשר שני, והמותר יהא מחולל הוא וחומשו על מטבע זו״ ואז יוכל לפדות על מטבע הכסף הזו שבידו אף פחות משוה פרוטה, וכפי שנתבאר לעיל.

ב. אם הוא מחלל מעשר על מטבע של שאר מיני מתכת כאמור לעיל סי׳ י׳׳ג - סעיף ג׳ יכול לחלל את המטבע שהקציב לפדיון מעשר שני משנתמלאה אף אם היא של מתכת בפרוטה במטבע של מתכת אחרת

ג. את המטבע שחילל בה מטבע שייחד לפדיון מעשר שני צריך לאבד, וישחק אותה ויזרח לרוח או יטיל לים הגדול

ד. בגבולותיה העתיקים של ירושלים אסור לחלל את המטבע על מטבע אחרת