ה סדר ההפרשה
א. סדר ההפרשה הוא: תרומה, מעשר ראשון, מעשר שני או מעשר עני. ואסור להקדים את המאוחר, כלומר אסור להפריש מעשר שני קודם למעשר ראשון או לתרומה גדולה, וכן אסור להפריש מעשר ראשון קודם לתרומה גדולה. וכן אסור לומר שיחולו שתי מתנות בבת אחת, זו בצפון הכרי וזו בדרומו. אלא לאחר שעשה תרומה גדולה עושה מעשר ראשון, ולאחר שעשה מעשר ראשון עושה מעשר שני. ודין מעשר עני לענין זה כדין מעשר שני. וכפי שביארנו מפריש תרומת מעשר מן המעשר, ועל כן מפריש תרומת מעשר אחר שהפריש מעשר ראשון ויכול להפרישה לפני שהפריש מעשר שני או לאחריו. אף שתרומת מעשר מצוותו על הלוי מכל מקום רשאי בעל הפירות להפרישו שלא מדעת הלוי.
ב. המקדים מעשר שני לראשון או מעשר ראשון לתרומה עובר בלא תעשה.
ג. כשיש לו מיני מאפה שצריך להפריש מהם גם תרומות ומעשרות וגם חלה יש להפריש חלה אחרי הפרשת מעשר ראשון ולפני הפרשת מעשר שני. ולפי הנוסחאות שבידנו אחר שאמר ״אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר עשוי תרומת מעשר״ יבדיל מהמאפה את החלק המיועד לחלה, ויניחנו בצד ויאמר: ״ומה שהבדלתי כעת יהיה חלה" וימשיך "ומעשר שני" או "ומעשר עני" בדרומו וכו'. ודין זה הוא בין בספק טבל בין בוודאי טבק', בין בספק חיוב חלה בין בוודאי חיוב חלה
וצריכים להיות בדקדוק, לא פחות ולא יותר.
מעשר ראשון שיעורו אחד מעשרה מן הנשאר אחר שהפריש תרומה גדולה. מעשר שני ומעשר עני. שיעורו אחד מעשרה ממה שנשאר אחר שהפריש מעשר ראשון [ותרומה גדולה]. תרומת מעשר הוא אחד מעשרה מהמעשר.
ב. המרבה במעשרות, כלומר שהפריש יותר מאחד מעשרה פירותיו מתוקנים, אבל מעשרותיו מקולקלים, שמעורב בהם מעשר כשיעור אחד מעשרה מהפירות, וטבל משהו יותר על אחד מעשרה.
ג. הממעט במעשרות, כלומר שהפריש פחות מאחד מעשרה, יש אומרים שמעשרותיו מתוקנים, כלומר שחל שם מעשר על מה שהפריש, אבל, הפירות שהפריש מהם אינם מתוקנים, שהרי לא הפריש עליהם כשיעור ויש אומרים שלא חל שם מעשר על מה שהפריש והפירות וודאי שאינם מתוקנים.
ד. המרבה במעשרות בכדי שהדעת טועה, או שמיעט בכדי שהדעת טועה, אין מעשרותיו מקולקלים ולא פירותיו מקולקלים, מפני שהתנו בית דין תנאי דבמיעט יהא מותר המעשר בצפונם של הפירות ותרומת מעשר בצפון צפונם ובריבה התנו שיהא מעשר מיניה וביה בצפונו. ועיין להלן נוסח הפרשה שעל פיו מפריש מעשרותיו ותרומת מעשר בדקדוק. הפריש את המתנות מהטבל הרי הפירות הנשארים הם חולין ומותרים באכילה
ו שיעור המתנות
א. שיעור תרומה גדולה מן התורה כל שהוא, ואפילו חטה אחת פוטרת את הכרי. אבל נתנו בה חכמים שיעור עין יפה אחד מארבעים, בינונית אחד מחמישים, רעה אחד מששים.
אמנם בזמן הזה שאין התרומה נאכלת לכהן העמידו על דין תורה ודי בכל שהוא לכתחילה. מעשר ראשון מעשר שני , מעשר עני ותרומת מעשר שיעוריהם הם מן התורה.
ז דרך ההפרשה
א. ההפרשה יכולה להיעשות על ידי קביעת מקום למתנות ואינו צריך להבדיל מתוך שאר הפירות אלא את התרומה הגדולה ותרומת המעשר האסורים באכילה. על כן יבדיל מתוך הפירות יותר מאחד ממאה, ואז יש לו במובדל כדי שיעור תרומה גדולה ותרומת מעשר יחד ויאמר: ״יותר מאחד ממאה שיש כאן (כלומר במה שהבדיל מהפירות) הרי הוא תרומה גדולה בצד צפונו״. ואז נשאר במה שהבדיל אחד ממאה טבל בצד דרומו בדיוק. ואחר כן יאמר: ״אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונו של הפירות הרי הוא מעשר ראשון״, ובזה הפריש מעשר ראשון בדיוק. ואחר כן יאמר: ״אותו אחד ממאה שעשיתיו מעשר עשוי תרומת מעשר״. הרי נמצאים במובדל תרומה גדולה ותרומת מעשר בדיוק. ואחר כן יאמר: ״ומעשר שני [או ״ומעשר עני״] בדרומו, הרי מעשר שני [או מעשר עני] בדיוק.
ב. כפי שנתבאר לעיל סעיף א׳ תרומת מעשר שיעורה אחד ממאה מכל הפירות שנשארו אחרי הפרשת תרומה גדולה. על כן, כשאומר ״יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה״ יכוון לחשוב את האחד ממאה חוץ מזה שעושה תרומה גדולה, ויהיו המאה חלקים, צ״ט בפירות שמפריש עליהם וחלק אחד במובדל. ואם לא כיוון סתמא הכי הוא. אבל נכון שיאמר קודם ההפרשה: ״הריני מוכן לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות וכל לשוני יתפרש על צד היותר טוב על פי דין תורה ותקנת חז״ל״.
ג. מי שהפריש יותר מאחד ממאה ואמר את הנוסח אף שאינו יודע חלות התרומות והמעשרות לפרטותיה בדיוק, אך סומך-בלבו שיחולו כפי הדין והמצוה, קיים את המצוה, וההפרשות חלו כדין ופירותיו מתוקנים וכמו כן מי שאינו בקי להפריש, ויש לו נוסח הפרשה הכתוב ביד חכם יכול ליטול יותר מאחד ממאה מהפירות ולומר: כל ההפרשות וחילול מעשר שני יחול כמו שכתוב בנוסח שברשותי כדת.
וראוי לחבר ללמוד את הדינים שיהיה בקי בהם, ושיהיה הנוסח המלא של ההפרשה שגור בפיו, כי אי ידיעתם היא שכחת התורה ומורה על מיעוט ההתעסקות בה.
ד. מי שבירך על האוכל ונזכר שלא הפריש ממנו מתנותיו, ביו אם הוא וודאי טבל בין אם הוא ספק טבל, יפסיק בין ברכה לאכילה ויפריש מתנותיו כדין [בוודאי טבל - בברכה, ובספק טבל בלי ברכה]. ויאמר את כל סדר ההפרשה. ואם יש בו מעשר שני יאמר גם נוסח חילול מעשר שני.
ה. מי שאכל טבל בין בזדון בין בשגגה - בין שאכל רק הוא טבל בין שאכלו כולם אינו מצטרף לזימון בברכת המזון.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך