אֵין מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וּבוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֶלָּא כְּשֶׁנִּכָּר בְּמִקְצָת שֶׁהוּא פֶּרִי. אֲבָל אִם נִתְרַסֵּק עַד שֶׁאֵינוֹ נִכָּר כְּלָל מַה הוּא, כְּגוֹן, [רִבָּה] (לעקפאר) (פאוועדלא, לאטווערג) שֶׁמְבַשְּׁלִין מִשְּׁזִיפִין, וְקִטְנִיּוֹת שֶׁרִסְּקָן לְגַמְרֵי וְכַדּוֹמֶה, מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם שֶׁהַכֹּל[1]. וּבְדִיעֲבַד אִם בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם בְּרָכָה הָרְאוּיָה לָהֶן יָצָא. וְאִם רֹב דֶּרֶךְ אֲכִילַת אוֹתָן פֵּרוֹת הוּא עַל יְדֵי רִסּוּק שֶׁמְרַסְּקִין אוֹתָן לְגַמְרֵי[2], מְבָרְכִין אַף לְכַתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לָהֶן (ר"ב ר"ד ר"ה).
קטניות שרסקן לגמרי – בבלנדר, שלא נשארו חתיכות פרי כלל והפרי אינו ניתן לזיהוי, כגון טחינה, חומוס, וכדומה.
רוב דרך אכילת אותן פירות... – כמו המבוארים בסימן נד סעיף ז.
הערות:
- לפי המבואר כאן, ברכת השוקולד הוא בורא פרי העץ, שהרי כל השימוש בפולי קקאו הוא על ידי טחינתם וריסוקם לאבקת וחמאת קקאו, ואכן כמה פוסקים כתבו כך, אך המנהג לברך שהכל, ונאמרו בזה טעמים שונים.
אֹרֶז וְדֹחַן (הירז ורייז) שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ, אִם לֹא נִתְמַעֲכוּ, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא פְּרֵי הָאֲדָמָה[3]. וְאִם נִתְמַעֲכוּ אוֹ שֶׁטְחָנָן וְעָשָׂה מֵהֶן פַּת, יֵשׁ חִלּוּק בֵּין אֹרֶז לְדֹחַן, כִּי מִצַּד הַדִּין עַל הָאֹרֶז מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְעַל הַדֹּחַן שֶׁהַכֹּל. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ סָפֵק אֵיזֶהוּ אֹרֶז וְאֵיזֶהוּ דֹחַן, לָכֵן יְרֵא שָׁמַיִם לֹא יֹאכַל בֵּין דֹּחַן בֵּין אֹרֶז שֶׁנִּתְמַעֲכוּ אֶלָּא בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָּה. וּבִשְׁעַת הַדְּחַק שֶׁאֵין לוֹ פַּת מְבָרֵךְ בֵּין עַל הַדֹּחַן בֵּין עַל אֹרֶז שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרֵיהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּות[4]. עַל פַּת הֶעָשׂוּי מִקִּטְנִיּוֹת (תִּרָס) (טֶענְגְרָא קוּקְרִיטְז, מַאלֵיי"עֶ טִירְקִשֶׁען ווֵייטְץ), אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדַּרְכָּן בְּלֶחֶם זֶה, מְבָרְכִין עָלָיו שֶׁהַכֹּל[5] (עַיֵן פְּרִי מְגָדִים סִמָן ר"ח, מִשְׁבְּצוֹת סָעִיף קָטָן י"א, וְשִׁיוּרֵי בְּרָכָה סִימָן ר"ז). (דִּין עֵרַב קְמָחִין, עַיֵן בְֹּשֻלְחָן עָרוּךְ סִימָן ר"ח ס"ט) (ר"ח).
לא נתמעכו – אלא הגרעינים נותרו שלמים, וגם לא נדבקו זה לזה.
על האורז – תבשיל של אורז או פת אורז.
איזהו אורז ואיזהו דוחן – שאמנם רוב המפרשים פירשו שאורז המוזכר במשנה הוא מה שנקרא היום אורז [=רייז], אך יש שפירשו שאורז הוא מה שנקרא היום דוחן [=הירז].
אלא בתוך הסעודה – כדי שלא יצטרך לברך ברכה ראשונה, כמבואר בסימן מג סעיף א.
שאין לו פת – והוא חייב לברך על האורז או הדוחן בנפרד.
לאחריהם בורא נפשות רבות – הלכה זו אינה תלויה בספק שבזיהוי, שגם על האורז המקורי הדין הוא שמברכים אמנם בורא מיני מזונות, אבל לא ברכה מעין שלוש, שהיא ברכה ייחודית לשבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל כמו שלמדנו בסימן נא סעיף ז.
טענגרא קוקריטז מאליי"ע טירקשען ווייטץ – קוקריטץ הוא תירס בהונגרית, וככל הנראה טענגרא קוקריטץ היא עוגת תירס, שכן מאלייע היא עוגת תירס ברומנית. טירקשען ווייטץ הוא הביטוי באידיש לתירס, ומילולית משמעותו חיטה טורקית.
ערב קמחין – אם עשה תבשיל או לחם מתערובת של קמח מחמשת מיני דגן וקמח קטניות.
עיין בשולחן ערוך – שהדבר תלוי בייחס שבין הקמחים בתערובת, והייחס הנדרש לברך מזונות אינו זהה לייחס שנדרש כדי לברך ברכת המזון, או על המחיה, והעושה מאכל כזה יש לו לשאול רב כיצד לברך.
הערות:
- היום התקבל המנהג כמעט בכל העדות לברך על אורז בורא מיני מזונות ועל דוחן בורא פרי האדמה.
עַל הַסֻּכָּר מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל. וְכֵן הַמּוֹצֵץ קָנִים מְתוּקִים, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל[6]. וְכֵן קִנָּמוֹן וְשׁוּשׁ (צימרינד ולאקריטץ) שֶׁכּוֹסְסִין וּבוֹלְעִין רַק טַעַם וּפוֹלְטִין הָעִקָּר מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן שֶׁהַכֹּל (ר"ב ר"ג).
הסוכר – דעת כמעט כל הפוסקים שברכת הסוכר אינו שהכל, אלא שנחלקו אם ברכתו [כאשר הוא מופק מקנים] בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, אולם מאחר ואין הכרעה ברורה, ודעת הרמב"ם שברכת הסוכר היא שהכל, לכן למעשה מברכים שהכל.
קינמון – מקלות קינמון. ודין קינמון טחון יתבאר בסימן נד סעיף ז.
שוש – שורש מתוק שמשמש להמתקת משקאות והכנת ממתקים.
כָּל הַפֵּרוֹת וִירָקוֹת שֶׁסְּחָטָן וְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, מְבָרֵךְ עַל הַמַּשְׁקִין שֶׁהַכֹּל[7]. וְכֵן דְּבַשׁ הַזָּב מִן הַתְּמָרִים, כִּי אֵין שׁוּם מַשְׁקֶה נִקְרָא פְּרִי, רַק הַיַּיִן וְשֶׁמֶן זַיִת. וְהַיַּיִן שֶׁהוּא חָשׁוּב מְאֹד, קָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה מְיֻחֶדֶת, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְשֶׁמֶן זַיִת שֶׁהוּא גַּם כֵּן חָשׁוּב, אִם נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, בְּעִנְיָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו[8], מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ (כְּדִלְקַמָּן סִימָן נ"ד סָעִיף ח')(ר"ב).
דבש הזב מן התמרים – סילאן.
אין שום משקה נקרא פרי – אלא הם נקראים זיעת הפרי בלבד. והסיבה לכך תתבאר בסעיף ב.
היין ושמן זית – מפני חשיבותם הם נחשבים כפרי, ואינם מוגדרים כזיעת הפרי.
אם נהנה ממנו בעניין שהוא צריך לברך עליו – שהרי אם שותה שמן זית כמות שהוא אינו נהנה ממנו, ואם מערבבו עם דברים אחרים הוא בדרך כלל נטפל להם ונפטר בברכתם, ומסובך למצוא מקרה שבפועל צריך לברך על שמן זית את ברכתו הראויה לו.
לקמן – שם מתבארים התנאים המדוייקים הנצרכים כדי לברך על שמן זית.
פֵּרוֹת שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְבִשּׁוּל אֶלָּא לְאָכְלָן חַיִּין, אִם בִּשְּׁלָן, מְבָרֵךְ עַל הָרֹטֶב שֶׁהַכֹּל. אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְיַבְּשָׁן וּלְבַשְּׁלָן וְהֵן שְׁכִיחִים לָרֹב וְנָטְעֵי לְהוּ אַדַּעְתָּא דְּהָכִי, אִם בִּשְּׁלָן כְּדֵי לֶאֱכֹל הַפֵּרוֹת וְגַם לִשְׁתּוֹת אֶת הָרֹטֶב מְבָרֵךְ עַל הָרֹטֶב בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת. וְכֵן קִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְבַשְּׁלָם, לְאָכְלָם וְגַם לִשְׁתּוֹת הָרֹטֶב, מְבָרֵךְ עַל הָרֹטֶב בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַמַּאֲכָל[9] (וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּין זֶה לְמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּסָעִיף א', יֵשׁ אוֹמְרִים מִשּׁוּם דְּהָתָם אֵין דַּרְכָּן בְּכָךְ לִסְחוֹט אֶת הַפֵּרוֹת אוֹ יְרָקוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן, וְהָכָא דַּרְכָּן בְּכָךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִשּׁוּם דְּיוֹתֵר נִכְנָס טַעַם הַפְּרִי וְהַיֶרֶק בְּמַיִם שֶׁמְבַשְּׁלִין אוֹתָן בָּהֶם, מֵאֲשֶׁר הוּא בְּמַשְׁקֶה שֶׁזָב מֵהֶן). אֲבָל אִם אֵין כַּוָּנַת הַבִּשּׁוּל רַק בִּשְׁבִיל הַפֵּרוֹת אוֹ הַיְרָקוֹת, אֲזַי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת אֶלָּא שׁוֹתֶה אֶת הָרֹטֶב לְבַד, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל. וְאִם בִּשְּׁלָן עִם בָּשָׂר בְּיַחַד, אֲפִלּוּ אִם כַּוָּנַת הַבִּשּׁול גַּם בִּשְׁבִיל הָרֹטֶב, לְעוֹלָם מְבָרֵךְ עַל הָרֹטֶב שֶׁהַכֹּל[10], כִּי הַבָּשָׂר הוּא הָעִקָּר (ר"ב ר"ה).
על הרוטב – אם שותה אותו, ולא רק במקרה שהבישול מקלקל את הפרי, שהרי במקרה כזה אפילו הפרי עצמו ברכתו שהכל, כמו שהתבאר בסימן נב סעיף ו, אלא אפילו אם הפרי המבושל טעים כמו הפרי החי, והסיבה שהדרך לאוכלם חי במדינה זו היא מפני שיש מעט פירות והם יקרים, ובמקומות שהם מצויים אכן מבשלים אותם, מאחר וסוף סוף לא נוטעים את הפירות הללו לצורך בישול אלא כדי לאוכלם חיים, מברכים על מי הבישול שהכל.
ליבשן ולבשלן – הדרך לייבשם כדי לשמרם, ואחר כך אוכלים אותם מבושלים, כלפתן פירות.
שכיחים – מצויים.
נטעי להו אדעתא דהכי – נוטעים אותם על דעת כן, לבשלם ולאכול גם את מי הבישול יחד עם הפירות.
קטניות וירקות – עדשים, אפונה יבשה, דלעת.
וגם לשתות הרוטב – יחד עם הקטניות או הירק.
החילוק... – צריך להבין איך יתכן שעל מיץ פירות מברכים שהכל, ועל מי בישולם, על כל פנים בתנאים מסוימים, מברכים את ברכת הפרי.
התם – שם.
אין דרכן בכך לסחוט – ולפי זה בפירות שדרכם בסחיטה, למשל תפוזים, יש לברך גם על המיץ בורא פרי העץ.
הכא – כאן.
יותר נכנס טעם הפרי... – שבסחיטה אין במיץ את כל מרכיבי הפרי, אלא את הנוזלים שלו בלבד, והם מוגדרים כ'זיעת הפרי', ואינם נחשבים, בניגוד למי בישול הפירות, שמכילים את כל מרכיבי הפרי, וזה נכון גם בפירות שעיקר גידולם הוא כדי לסחטם.
רק בשביל הפירות או הירקות – ואת המים רגילים לשפוך, כמו בתפוחי אדמה.
כשאינו אוכל מן הפירות והירקות – אבל כשאוכל מהם, מברך עליהם את ברכתם, וגם המים נפטרים בברכה זו.
גם בשביל הרוטב – לאכלו יחד עם הירקות.
על הרוטב – כשאוכלו בפני עצמו.
[1] השולחן ערוך (רב, ז) פסק שתמרים שמיעכן ביד ברכתן העץ. ולהלכה, אפילו פירות שהתרסקו לגמרי עד שאבדה צורתם מברך עליהן 'העץ', ואחריהם 'מעין שלוש'. וירקות שהתרסקו ברכתם האדמה. (חזון עובדיה ברכות, קלב).
'לדר', אם לא מוסיפים לו הרבה סוכר דבש ותבלינים, ברכתו העץ. ואם השתנה טעמו לגמרי, ויש לו טעם שונה, כוון שפנים חדשות באו לכאן, וגם שמו שונה, ברכתו שהכל. (חזון עובדיה ברכות, קלו בהע'). ואם לא השתנה טעמו לגמרי, אף שהוסיפו לו סוכר ותבלינים, ברכתו העץ. (הלכה ברורה רב, כו).
רוב הריבות היום ברכתם שהכל. וריבה העשויה מפירות ומוסיפים בה רק קצת סוכר וכדומה להטעימה, ברכתה העץ. (הלכה ברורה רב, כו).
[2] ולכן תפוחי אדמה שנמעכו שקורין 'פירה' ברכתם 'האדמה'. וגם גזר או צנון שנמעכו במיקסר או בפומפיה ברכתן האדמה. (יביע אומר ז, כט). והיום, נמכרים תפוחי אדמה שמרסקים ומייבשים אותם ונראים כקמח, ולאחר זמן חוזרים ומוסיפים עליהם מים חמים ושוב נעשים 'פירה' ברכתם 'האדמה'. ואם נעשים מחומרים אחרים שטעמם דומה לתפוחי אדמה ברכתן 'שהכל'. (הלכה ברורה רב, כה).
[3] להלכה, אורז ברכתו 'מזונות' אפילו אם לא נתמעך, וכל שכן אם נתמעך או נדבק. ואם ברך עליו 'שהכל' יצא. (חזון עובדיה ברכות, קפד).
[4] להלכה, על תבשיל של אורז מברך בתחילה 'מזונות' ולבסוף בורא נפשות, ואם ברך אחריו 'על המחיה' או 'ברכת המזון', יצא. (חזון עובדיה ברכות, קפד-קפח).
ואם אכל עוגה וגם אכל אורז, מברך על העוגה 'על המחיה' ופוטר את האורז. (הליכות עולם ב, קח). פריכיות אורז מברך בתחילה ה'אדמה' ולבסוף 'נפשות'. וכן הדין בפריכיות תירס. (חזון עובדיה ברכות, קפד).
[5] פת קטניות ברכתו שהכל, ואם ברך עליו 'האדמה' או 'מזונות' יצא. (הלכה ברורה רח, ל).
[6] ובדיעבד אם ברך על סוכר העושים מ'קנים' 'בורא פרי העץ', או 'בורא פרי האדמה', יצא. ואם יש לפניו פרי, וסוכר, יברך על הפרי ויכוון בפירוש שלא לפטור את הסוכר, ושוב יברך על הסוכר. (הליכות עולם ב, קטז).
ובזמנינו רוב הסוכר נעשה מסלק סוכר וברכתו שהכל. ואם ברך עליו 'האדמה', יצא. (הלכה ברורה רב, מו).
[7] מיץ פירות ברכתו שהכל, אפילו אם נעשה מפירות שרוב אכילתם על ידי סחיטה. (חזון עובדיה ברכות, קכו בהע') .
ואפילו סחט את כל הפרי במכונה מיוחדת, כגון שסחט תפוזים במיקסר, ברכתו שהכל. ובדיעבד אם ברך עליהן ברכת הפרי, יצא. (חזון עובדיה קכה בהע'). (ואפילו אם מגדלים פירות אלו לסחיטה, הלכה ברורה רב לא)
[8] כגון שהוא שותהו לרפואה ומערב בו מי סילקא (אניגרון), השמן נחשב לעיקר, ומברך עליו 'העץ'. (חזון עובדיה ברכות, קכז בהע').
[9] השולחן ערוך (רה ב) פסק, שמברכים על מים שבישלו בהם ירקות, כברכת הירקות.
מרק ירקות שהתבשלו בו ירקות ושותה רק מהמרק, מברך עליו 'שהכל', ואם ברך 'האדמה' יצא.
ואם אוכל גם מן הירקות שבמרק, יברך על הירקות 'האדמה' ויכוון לפטור את המרק. ואם יש בתבשיל בשר, לכ"ע מברך על המרק 'שהכל'. (חזון עובדיה ברכות, קסד).
ואם שמו ירקות רק כדי להטעים את המרק, מברך שהכל על המרק ופוטר את הירקות. אך אם הירקות גדולות וניכרים בפני עצמם ואוכל אותם לפעמים לבד, מברך על הירקות 'האדמה' ועל המרק 'שהכל'. (הלכה ברורה רה, ח).
[10] מרק ירקות שהתבשל עם בשר, מברך על הירקות 'האדמה' אפי' שקבלו טעם בשר, כוון שהירקות הם הרוב והעיקר. ואם חביב עליו הבשר יותר, יברך תחילה על הבשר 'שהכל' ואח"כ יברך על הירקות. (חזון עובדיה ברכות, קסו בהע').
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך