הלימוד היומי ב' שבט

סימן מט - דיני ברכת היין וברכת הטוב והמטיב ובו טז סעיפים:

סעיף א

עַל הַיַּיִן מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, וּלְאַחֲרָיו עַל הַגֶּפֶן וְכוּ'. וְאַיִן חִלּוּק בְּיַיִן, אֲפִלּוּ הוּא עֲדַיִן תּוֹסֵס, וַאֲפִלּו זָב מֵעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ יַיִן מְבֻשָּׁל אוֹ קוֹנְדִּיטִין, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּתְנוּ לְתוֹכוֹ דְּבַשׁ[1] וּבְשָׂמִים אוֹ לַעֲנָה שֶׁהוּא מַר, אֲפִלּוּ הַיַּיִן מֵרִיחַ כַּחֹמֶץ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם יַיִן[2] הֲוֵי יַיִן לְעִנְיַן בְּרָכָה. אֲבָל אִם נִתְחַמֵּץ בְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְנָעִין לִשְׁתֹּתוֹ מִפְּנֵי חֲמִיצוּתוֹ, יֵשׁ סָפֵק בְּבִרְכָתו[3]ֹ (וְאַף שֶׁיָּכוֹל לְבָרֵךְ בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁהַכֹּל, עֲדַיִן יֵשׁ סָפֵק בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה). וְלָכֵן אֵין לִשְׁתֹּתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל יַיִן טוֹב (דִּין יֵין צִמּוּקִים עַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן נ"ג).

 

על הגפן וכו' – ברכה מעין שלוש, ודיניה מתבארים בסימן נא סעיפים ז-ח.

ביין – באיזה סוג של יין מדובר.

תוסס – בתהליך שבו מיץ ענבים הופך ליין, היין מבעבע במשך כשלושה ימים, והוא נקרא תוסס מרגע הסחיטה עד שהתסיסה נרגעת.

זב מעצמו – מן הענבים.

יין מבושל – שלמדנו בסימן מז סעיף ג שלעניין יין נסך אינו נחשב כיין.

דבש – או סוכר, כמו שעושים ביינות המתוקים בני זמננו.

לענה שהוא מר – יין שקוראים לו 'ורמוט'.

מריח כחומץ – זה מצוי ביין שהחל תהליך של החמצה, ועדיין לא הפך באמת לחומץ.

יש בני אדם שנמנעין לשתותו – ההלכה היא שאם בני אדם לא שותים אותו מפני חמיצותו, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, אבל אין אנחנו בקיאים בזה, כי לפעמים יש יין שטעמו גבולי, ויש שנמנעים לשתותו בטענה שהוא חומץ, ואחרים מקדשים עליו ונהנים לשתותו, ולכן, ברגע שהחמיץ ברמה כזאת שיש כבר אנשים שנמנעים מלשתותו מפני חמיצותו, אין לברך עליו בורא פרי הגפן מספק.

יש ספק בברכה אחרונה – שאם הוא יין אינו נפטר אלא בברכה מעין שלוש, ואם הוא חומץ צריך לברך אחריו בורא נפשות.

יין צימוקים – במקומות שהיין היה יקר, היו משרים צימוקים במים עד שהמים קלטו את טעם הצימוקים, ומים אלו היו תוססים והופכים ליין.

הערות:

-       הפוסקים בני זמננו הרחיבו בדין מיץ ענבים מפוסטר שאין בכוחו להפוך ליין, ובדין מיץ ענבים משוחזר [שעשוי מרכז של מיץ ענבים, מעורב עם מים רבים], ובמיץ ענבים שהוא מהול במים ומחוזק בחומרי טעם, ועוד. והלכה למעשה נהגו לברך על מיץ ענבים מפוסטר בורא פרי הגפן, אבל על מיץ ענבים משוחזר אין הכרעה ברורה. ומיץ ענבים שבלא חומרי טעם לא היה בו טעם מיץ ענבים, ובפרט כאשר מרכיבי הענבים שבו הם פחות מ50%, אין לברך עליו בורא פרי הגפן, ומן הראוי שלא לשתותו כלל אלא אם שותה גם יין שהוא בוודאי בורא פרי הגפן.

סעיף ב

הַחַרְצַנִּים שֶׁהוֹצִיאוּ מֵהֶם הַיַּיִן רַק עַל יְדֵי דְּרִיכָה וְלֹא נֶעֶצְרוּ בְּבֵית הַבַּד, אִם נָתְנוּ עֲלֵיהֶם מַיִם, אֲפִלּוּ לֹא מָצְאוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנָּתְנוּ, אוֹ אֲפִלּוּ מָצְאוּ פָּחוֹת, מִכָּל מָקוֹם אִם טַעֲמוֹ יַיִן מְבָרְכִין עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן[4]. אֲבָל אִם נֶעְצְרוּ הַחַרְצַנִּים בְּבֵית הַבַּד וְאַחַר כָּךְ נָתְנוּ עֲלֵיהֶם מַיִם אוֹ שֶׁנָּתְנוּ מַיִם עַל שִׁמְרֵי יַיִן, אֵינוֹ אֶלָּא כַּמָּיִם.

 

דריכה – היו סוחטים את הענבים על ידי דריכה ברגליים, כאשר הענבים נתונים בתוך הגת, או בתוך גיגית. צורת סחיטה זו אינה ממצה לגמרי את כל הנוזלים שבענב, והחרצנים עדיין לחים.

נעצרו בבית הבד – צורת סחיטה מקצועית יותר, עם מנגנון שמעמיס משקל כבד מאד על הענבים, והפסולת הנשארת כמעט יבשה לחלוטין.

נתנו עליהם מים – כדי למצות את שאריות היין שיש בחרצנים.

מצאו יותר ממה שנתנו – אם כמות הנוזל שיוצא בתהליך נתינת המים הוא יותר מכמות המים שנתנו עליהם, ברור שכמות עודפת זאת היא יין.

אם טעמו יין – הרי שהנוזל מכיל יין, וחלק מן המים ככל הנראה נותר בתוך החרצנים.

שמרי יין – חלקיקים קטנים שמצטברים בשולי החבית.

אינו אלא כמים – שהרי לא היתה בחרצנים שום לחות שניתן להגדירה כיין, וטעם היין במים אינו אלא טעם, ואינו נובע מתערובת של יין ממש. ובשמרים אולי היה מעט יין, אבל הכמות היא קטנה כל כך שאין לה משמעות בתערובת, ואפילו אם יצא יותר נוזל מכמות המים ששם עליהם.

 

סעיף ג

יַיִן שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם, אִם אֵין בַּיַּיִן אֶלָּא אֶחָד מִשִּׁשָּׁה חֲלָקִים שֶׁבַּמַּיִם[5], וַדַּאי בָּטֵל הַיַּיִן וְאֵינוֹ רַק כַּמָּיִם. וְאִם יֵשׁ בּוֹ יַיִן יוֹתֵר, אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לִמְזֹג אוֹתוֹ כָּל כָּךְ וְלִשְׁתֹּתוֹ בִּמְקוֹם יַיִן, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וּלְאַחֲרָיו עַל הַגֶּפֶן. וְאִם לֹא, בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ (ר"ד).

 

אינו רק כמים – אינו נחשב כיין אלא כמים [עם צבע] בלבד.

למזוג אותו כל כך... – בימי קדם היו מדללים את היין במים לפני ששותים אותו, ויין טהור לא היה נחשב כראוי לשתיה. אך דבר זה תלוי בחוזק היין ובתרבות השתיה שבאותו מקום.

אם לא – אין דרך אנשי המקום לשתות יין מדולל כזה כיין.

בטלה דעתו – דעת האדם הרוצה לשתות כך אינה נחשבת, וברכת היין הזה שהכל, אפילו אם הוא שותה כך.

 

סעיף ד

כְּשֵׁם שֶׁהַפַּת אִם קָבַע עָלָיו פּוֹטֵר כָּל מִינֵי מַאֲכָל, כָּךְ הַיַּיִן אִם קוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִשְׁתֹּת יַיִן, פּוֹטֵר שְׁאָר מַשְׁקִין מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּמִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְדַוְקָא אִם הַמַּשְׁקִין הָיוּ עוֹמְדִין לְפָנָיו בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הַיַּיִן אוֹ שֶׁהָיָה עַל כָּל פָּנִים בְּדַעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת אוֹתָן מַשְׁקִים. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לְפָנָיו וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן[6], הֲוֵי סָפֵק אִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן אוֹ לֹא. עַל כֵּן, יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם עַד לְאַחַר שֶׁיְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל הַיַּיִן, אוֹ שֶׁיְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה דְּבַר מַאֲכָל שֶׁהַכֹּל וִיכַוֵּן לִפְטוֹר גַּם אֶת הַמַּשְׁקִין.

 

אם קובע עצמו לשתות יין – שהיין עיקר הסעודה, ולא שבמקרה שתה גם קצת יין, שאז דינו מבואר בסעיפים ה-ו.

פוטר שאר משקין – גם אם לא אכל לחם.

בדעתו לשתות – בשעה שבירך על היין.

עד לאחר שיברך ברכה אחרונה – ואחר כך יכול לברך על המשקים שהכל.

דבר מאכל – שברכתו שהכל, שהרי מאכלים אינם נפטרים בברכת היין.

 

סעיף ה

אִם לֹא קָבַע אֶת עַצְמוֹ לִשְׁתֹּת יַיִן, אֶלָּא שָׁתָה דֶּרֶךְ אֲרַעי, וְגַם לֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת מַשְׁקִים אֲחֵרִים, אָז וַדַּאי צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה עַל מַשְׁקִים אֲחֵרִים[7], אֶלָּא דְּאַכַּתִּי אִכָּא סָפֵק בִּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה אִם נִפְטְרָה בְּבִרְכַּת עַל הַגֶּפֶן שֶׁיְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן אוֹ לֹא. עַל כֵּן יֵשׁ לֶאֱכוֹל אֵיזֶה פְּרִי שֶׁיְבָרֵךְ אַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת לִפְטוֹר גַּם אֶת הַמַּשְׁקִין.

 

וגם לא היתה דעתו... – רק בהצטרף שתי התנאים הללו יחד, ברור שהיין אינו פוטר.

אכתי – עדיין.

איכא – יש.

אם נפטרה בברכת על הגפן – שהרי כשבירך על הגפן כבר ידע ששתה גם שאר משקים.

פרי – שאינו משבעת המינים, כמו שיתבאר בסימן נא סעיף א.

 

סעיף ו

הַמְקַדֵּשׁ עַל הַיַיִן וְדַעְתּוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן שָׂרָף אוֹ קַאפֶע, יֵשׁ סָפֵק אִם נפְטְרוּ בַּבְּרָכָה שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹ לֹא. עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ לְכַוֵּן שֶׁלֹּא לְפָטְרָם. וְאַף עַל פִּי כֵן יְבָרֵךְ עַל מְעַט סֻכָּר שֶׁהַכֹּל לִפְטוֹר גַּם אֶת הַמַּשְׁקִין[8].

 

יין שרף – משקה חריף.

קאפע – קפה.

יש ספק – שהרי שתיית היין היא ארעית, שאינו שותה יין אלא מפני שחייב בכך, ולא מפני שהיין עיקר הסעודה בשבילו.

לכוון שלא לפטרם – שיתכוון שברכת בורא פרי הגפן תיחשב רק עבור היין ולא עבור שאר המשקים.

אף על פי כן – מאחר ולא ברור שכוונתו שלא לפטור מועילה.

תוספת פסקי ספרד:

[1] ודוקא כשהיין הוא רוב, והדבש הוא המיעוט. (הלכה ברורה רב, ד).

 על יין מבושל מברך 'הגפן', והוא הדין ביין מפוסטר. וגם לפוסקים שברכתו שהכל, אם ברך עליו 'הגפן, יצא. (יחוה דעת ב, לה. חזון עובדיה ברכות, קיא).

[2] אבל אם יש לו טעם חומץ אפילו יש לו ריח יין, מברך עליו שהכל. (הלכה ברורה רד, יד).

[3] ולדעת השולחן ערוך מברך עליו שהכל ונפשות אף לכתחילה. ואם טעה וברך עליו 'הגפן' יצא, ולא חוזר לברך 'שהכל'. (הלכה ברורה רב, יד).

[4] ולדעת הספרדים בין ביין ממש ובין בשמרי יין, צריך שהרוב יהיה יין, ולא פחות. ואם אין הרוב יין ברכתו 'שהכל'. וצריך להקפיד לקנות יין שמוחזק שרובו יין לקידוש והבדלה. (חזון עובדיה ברכות, קנו).

[5] עיין בהערה הקודמת, דלאשכנזים מספיק שיהיה 1/6 יין ושאר חלקים מים. ולספרדים בעינן רוב יין, וביינות המצויים היום, לפעמים גם כשהרוב יין, המים מחלישים טעמו, וצריך לברך עליו שהכל. ובפרט צריך להזהר במיץ ענבים שבהוספת קצת מים, בטל טעמו. ואפילו אם יש בו טעם יין מחמת מיני תמציות וחומרים, או סוכר, לא מועיל, וצריך לברך עליו שהכל. (הלכה ברורה רד, יז).

[6] להלכה, אם שותה דרך קביעות, אין צריך שיהיו לפניו שאר משקין כדי לפטור אותן. ואם שותה בדרך ארעי או שרק טועם מהיין, אם לא היו לפניו וגם לא היתה דעתו עליהן צריך לחזור ולברך. אך אם היו לפניו שאר משקין או שחשב עליהם כשברך על היין, לא צריך לחזור ולברך. (הלכה ברורה קעד, ד).

כשעושים קידוש, כל מי שטעם מהיין,  אין צריך לברך על שאר משקין. ומי שלא טעם מהיין, צריך לברך על שאר משקין. (חזון עובדיה ברכות, עב-ג).

[7] וכבר התבאר שאם היו המשקין לפניו בשעת ברכה, למנהגנו לא צריך לברך.

[8] השותה יין והיתה דעתו לשתות אח"כ תה או קפה, ונותן סוכר לפיו למתק שתיתו, לא צריך לברך גם על הסוכר, כיון שהוא טפל לקפה. ומכל מקום כדאי שישתה מהקפה או התה ואח"כ יתן הסוכר לפיו (והיום ששמים הסוכר בתה, כל שכן שלא צריך לברך עליו). (הלכה ברורה קעד, ז. ילקוט יוסף קעד, ד).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה

 

1. מהי ברכת יין מתוק שהכניסו לתוכו דבש?

א. בורא פרי הגפן

ב. שהכל

ג. תלוי אם יש בו טעם יין

 

2. האם יין מדולל במים ביחס 1:6 נחשב עדיין כיין לעניין ברכה?  

א. כן

ב. לא

ג. תלוי במנהג המקום

 

3. האם יין פוטר שתיית קפה לאחר מכן?

א. כן, בוודאות

ב. לא, בוודאות  

ג. יש בזה ספק

 

4. מה ברכת נוזל שהוציאו מחרצנים לחים על ידי דריכה?

א. בורא פרי הגפן

ב. שהכל

ג. תלוי אם יש בו טעם יין

 

5. האם מי שמקדש על היין צריך לברך על הסוכר לפני ששותה קפה?

א. כן

ב. לא

ג. רק אם לא כיוון שלא לפטור את הקפה בברכת הגפן

 

תשובות:

1. ג

2. ג

3. ג  

4. ג

5. א