הלימוד היומי י אייר

הקדמה לסעיף ג:

מלאכת הוצאה מרשות לרשות, או העברת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, מורכבת משלושה חלקים: עקירת החפץ ממקומו, הוצאתו או העברתו למקום אחר, והנחת החפץ במקומו החדש. כאשר אחת מפעולות הללו חסרה, אין כאן מלאכה שלמה, ולא איסור דאורייתא, אבל החכמים אסרו גם לבצע חלק מהמלאכה. כמובן, לא כל הרמת חפץ ממקומו הוא אסור בשבת, אלא רק כאשר ה"עקירה" היא חלק ממלאכת ההוצאה. וכך גם בהנחה. סעיף זה עוסק בפרטי הדינים הנובעים מכך.

סעיף ג

נְטִילַת הַחֵפֶץ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מֻנָּח, נִקְרָא עֲקִירָה, וְהַנָּחַת הַחֵפֶץ נִקְרֵאת הַנָּחָה. וְגַם עֲקִירָה בְּלֹא הַנָּחָה אוֹ הַנָּחָה בְּלֹא עֲקִירָה, אָסוּר לַעֲשׂוֹת. וְלָכֵן אָסוּר לְיִשְֹרָאֵל שֶׁיִּתֵּן אֵיזֶה חֵפֶץ לְיָדוֹ שֶל נָכְרִי, שֶׁיּוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, כִּי הַיִשְֹרָאֵל עוֹשֶׂה בָּזֶה אֶת הָעֲקִירָה, אֶלָּא הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ יִקַּח אֶת הַחֵפֶץ. וְכֵן כְּשֶׁמֵּבִיא הַנָּכְרִי אֵיזֶה חֵפֶץ, לֹא יִקָּחֵהוּ הַיִשְֹרָאֵל מִיָּדוֹ, כִּי בָּזֶה עוֹשֶׂה הַיִשְֹרָאֵל אֶת הַהַנָּחָה, אֶלָּא הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ יַנִּיחַ אֶת הַחֵפֶץ. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה בְּתִינוֹק שֶׁהָעֲרֵלִית נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לָמוּל שֶׁתִּקַּח בְּעַצְמָהּ אֶת הַתִּינוֹק בַּבַּיִת, וּבְבֹאָהּ אֶל הֶחָצֵר אוֹ עֶזְרַת בֵּית הַכְּנֶסֶת תַּנִּיחֵהוּ וְתִקָּחֵהוּ יִשְֹרָאֵלִית.

 

אסור לעשות – מדרבנן, כיון שזה חלק ממלאכה.

או לכרמלית – אפילו ששם גם אם יעשה את כל המלאכה אינו אסור אלא מדרבנן.

הישראל עושה בזה את העקירה – כאשר אדם אחד לוקח חפץ ממקומו, ומעבירו לאדם אחר, והוא עושה את ההוצאה, יש בזה פרטים רבים באיזה מקרה זה נחשב שהראשון עשה את העקירה, ובאיזה מקרה זה נחשב שהשני עשה את העקירה. כוונת הקיצור שולחן ערוך לומר שלפעמים הישראל עושה בזה את העקירה, ולא כל אחד מודע לפרטים של דין זה, ולכן צריך שהגוי יקח בעצמו את החפץ, שזה וודאי בסדר.

יניח את החפץ – על הרצפה או על השולחן.

הערלית – הגויה, כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט כה).

לבית הכנסת למול – בזמנם כל ברית מילה היתה בבית הכנסת בסוף התפילה, לפני עלינו לשבח. ובמקומות שאין עירוב ואסור ליהודי לטלטל את התינוק לבית הכנסת, היו מבקשים מגוים לעשות זאת, בהסתמך על כך שבזמננו אין רשות הרבים ואמירה לגוי במקום מצוה באיסור דרבנן מותרת, כמבואר בסימן צ סעיף יז. ורוב הפוסקים כתבו שמן הראוי לשנות את המנהג ולמול את התינוק בביתו, ולהביא לשם את כל הציוד מלפני שבת.

שתיקח בעצמה – מהעריסה.

תניחהו – על השולחן.

 

הקדמה לסעיפים ד-ח:

סעיף זה וסעיפים שבהמשך מהווים הסבר למה שכתב הקיצור שולחן ערוך בסימן פא סעיף ב, שמחיצות רשות היחיד אינן צריכות להיות שלמות לגמרי.

סעיף ד

חָצֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פִּרְצָה, אִם נִשְׁאַר מִן הַמְּחִצָה בְּצַד אֶחָד רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מִן הַקַּרְקַע, אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר מִשְּנֵי צִדֵּי הַמְּחִצָּה בּכָל צַד רֹחַב טֶפַח בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲזַי אִם אֵין בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן, כִּי הַפִּרְצָה הַזֹּאת נֶחְשֶׁבֶת כְּמוֹ פֶּתַח. אֲבָל אִם הַפִּרְצָה יְתֵרָה מֵעֶשֶׂר אַמוֹת, וְכֵן אִם לֹא נִשְׁאֲר מִן הַמְּחִצָּה מִצַּד אֶחָד רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים מִכָּל צַד רֹחַב טֶפַח, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם נִפְרַץ בְּמִלּוּאוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם מְחִצָּה בְּצַד אֶחָד כָּזֶה |_|, אֲזַי אֲפִלּוּ אִם אֵין בַּפִּרְצָה רַק שְׁלשָׁה טְפָחִים, אֲסוּרִין לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר זֶה עַד שֶׁיְתַקְּנוּ אוֹתָהּ שָׁם, (וְהַתִּקּוּן הַמֻּבְחָר הוּא) בְּצוּרַת הַפֶּתַח. (וְאִם דָּרִים שָׁם שְׁנֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים אוֹ יוֹתֵר, צְרִיכִין עוֹד לַעֲשׂוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, וִיבֹאַר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּסִימָן צ"ד).

 

חצר שיש בו פרצה – שהיתה מוקפת משלושה צדדים, ובצד הרביעי יש מחיצה חלקית, והשאר פרוץ.

בצד אחד – של הצד הרביעי הפרוץ.

משני צידי המחיצה – של הצד הרביעי, שאינה קיימת.

נפרץ במלואו – שצד שלם פרוץ ללא שום התחלה של מחיצה.

רק שלושה טפחים – אבל פחות מזה אין צריך תיקון.

והתיקון המובחר הוא בצורת הפתח – דיני צורת הפתח יתבארו בסעיף ו.

צריכים עוד לעשות – חוץ מלדאוג לכך שהמחיצות יהיו מתוקנות כדין.

 

סעיף ה

זֶה שֶׁאָמַרְנוּ דְּאִם אֵין בַּפִּרְצָה שֶׁבֶּחָצֵר יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת נֶחְשֶׁבֶת כְּמוֹ פֶּתַח וְאֵינוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן, זֶהוּ רַק בְּפִרְצָה אַחַת. אֲבָל בִּשְׁתַּיִם אוֹ יוֹתֵר, צָרִיךְ שֶׁיְהֵא הָעוֹמֵד הַנִּשְׁאָר עַל כָּל פָּנִים כְּמוֹ הַפָּרוּץ. אֲבָל אִם הָיָה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כָּל שֶׁהַפִּרְצָה יְתֵרָה מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, צְרִיכָה תִקּוּן.

 

בפירצה אחת – בפירצה בצד אחד, גם אם באמצע יש קצת מחיצה, ויש שתי פרצות באותו הצד.

בשתים או יותר – שיש פירצה במחיצה ביותר מכיוון אחד, ואין שלושה מחיצות מלאות.

העומד הנשאר – במחיצה הנוספת.

כמו הפרוץ – ואז, אם אין בפירצה יותר מעשר אמות, המחיצה נחשבת כמלאה.

הפרוץ מרובה על העומד – בסך הכל, כל הפרצות שבצד אחד של החצר.

צריכה תיקון – לסתום כל פירצה באופן שלא יישאר של ג' טפחים פרוץ, או לעשות צורת הפתח לכל פירצה, עד שהמחיצה הבנויה יחד עם הצורות הפתח מהווים רוב. ואז שאר הפרצות באותו צד אינן צריכות צורת הפתח עם אינן רחבות עשר אמות.

 

סעיף ו

מַהוּ צוּרַת הַפֶּתַח. נוֹעֵץ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן, כָּל אֶחָד לֹא פָּחוֹת מִגֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם קָנֶה אוֹ חוּט[1]. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקָּנֶה אוֹ הַחוּט דַּוְקָא עַל רָאשֵׁיהֶן וְלֹא מִן הַצְּדָדִין. וְאִם תָּחַב מַסְמְרוֹת בְּרָאשֵׁי הַקָּנִים וְכָרַךְ הַחוּט עֲלֵיהֶם, שָׁפִיר דָּמִי. וְצָרִיךְ שֶׁכָּל קָנֶה לֹא יְהֵא רָחוֹק מִן הַמְּחִצָּה שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְגַם לֹא יְהֵא גָּבוֹהַּ מִן הַקַּרְקַע שְׁלשָׁה טְפָחִים, וּבִשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת צוּרַת הַפֶּתַח רַק בְּעִנְיָן שֶׁהַקָּנִים יִהְיוּ רְחוֹקִים מִן הַכְּתָלִים שְׁלשָׁה טְפָחִים יֵשׁ לְהָקֵל.

 

קנה מכאן וקנה מכאן – בשתי צידי הפירצה שרוצה לסתום, תוקע קנים או קרשים או עמודים, שיהוו את ה"משקופים" של הפתח.

עליהם קנה או חוט – מעליהם, ויכולים גם להיות גבוהים בהרבה מהקנים שבצד, וניתן למשל להשתמש בחוטי חשמל המתוחים בגובה, אם הם עוברים מעל פרצה שרוצה לסתום.

ולא מן הצדדים – אם תקע עמודים גבוהים, וקשר את החוט בצידיהם.

וכרך החוט עליהם – מסביב למסמרים, אבל מעל הקנה.

כל קנה לא יהא רחוק מן המחיצה – שלא יהיה מרווח בין המחיצה הבנויה לבין צורת הפתח.

לא יהא גבוה מן הקרקע שלושה טפחים – כי זה פסול אפילו במחיצה גמורה.

יש להקל – אבל בגובה הקנים אי אפשר להקל.

הערות:

-          ישנם פרטים רבים שצריך לדקדק עליהם כשעושים צורת הפתח, ונכון להתייעץ עם תלמיד חכם הבקי בהלכות אלו.

 

סעיף ז

חָצֵר אוֹ בַּיִת שֶׁפְּתוּחִים לְתוֹךְ הָרְחוֹב, וְהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לְפָנִים, וְהַמְּזוּזוֹת עִם הַמַּשְׁקוֹף שֶׁעַל גַּבֵּיהֶם וְהָאַסְקֻפָּה שֶׁבְּתַּחְתִּית הֵן לְצַד הָרְחוֹב, הִנֵּה הַמָּקוֹם הַזֶּה לִפְעָמִים הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְלִפְעָמִים הוּא כַּרְמְלִית. וּלְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בָּזֶה, לָכֵן מְטִילִין עָלָיו מִסָּפֵק חֹמֶר רְשׁוּת הַיָּחִיד וְחֹמֶר כַּרְמְלִית, אָסוּר לְהוֹצִיא מִשָּׁם לְהָרְחוֹב שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ כַּרְמְלִית, וְלֹא מִן הָרְחוֹב לְשָׁם, כִּי שֶׁמָּא הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הַבַּיִת אוֹ מִן הֶחָצֵר לְשָׁם, וְלֹא מִשָם לְתוֹכָם, כִּי שֶׁמָּא הוּא כַּרְמְלִית. וְלָכֵן אִם הַפֶּתַח נָעוּל וּצְרִיכִין לְפָתְחוֹ, צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יַכְנִיס אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּתוֹךְ הַמַּנְעוּל, וּלְאַחַר שֶׁיִּפְתְּחוּ אֶת הַמַּנְעוּל, טֶרֶם יִפְתַּח יִשְֹרָאֵל אֶת הַדֶּלֶת, יָסִיר הָאֵינוֹ יְהוּדִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ, כִּי אִם יִפְתַּח יִשְֹרָאֵל אֶת הַדֶלֶת בְּעוֹד שֶׁהַמַּפְתֵּחַ תּוֹךְ הַמַּנְעוּל, הֲרֵי הִכְנִיס אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.

 

הרחוב – במקום שאין עירוב, והרחוב הוא ספק כרמלית ספק רשות הרבים.

הדלת נפתחת לפנים –שמקום הדלת הוא בכניסה לבית ממש, וממילא הדלת נסגרת מכיוון הבית על המשקוף. וכן הדין אם יש משקוף נוסף בתוך המשקוף, והדלת קרובה לבית אבל נפתחת לחוץ.

האיסקופה – מפתן, מקום מוגבה שאינו בגובה של הרחוב, שמשמש כניסה לבית, והדלת נצמדת אליו במפנים כמו שהיא נצמדת למזוזות ולמשקוף העליון.

לצד הרחוב – בין הרחוב לדלת, כך שהמקום הזה אין לו ארבע מחיצות, אבל אינו רשות הרבים.

לפעמים הוא רשות היחיד – כאשר האסקופה גבוהה עשרה טפחים ורחבה ארבעה [ועולים אליה במדרגות].

ולפעמים הוא כרמלית – אם אין האסקופה גבוהה עשרה, אבל היא רחבה ארבעה, או שאינה רחבה ארבעה והרחוב שלפניה כרמלית.

שמא הוא רשות היחיד – ולכן אפילו אם הרחוב כרמלית בוודאות, אסור להוציא אליו ולהכניס ממנו.

וצריכין לפתחו – והמפתח אצל הגוי, והיהודי אינו יכול לקחת מהגוי את המפתח, שלא יעשה הנחה ברשות היחיד, כמו שנתבאר בסעיף ג.

טרם יפתח ישראל את הדלת – לפני שהמפתח נכנס יחד עם הדלת לתוך הבית שהוא בוודאות רשות היחיד.

יסיר האינו יהודי את המפתח – כי הישראל אינו יכול להוציאו, שהרי יצטרך לתת אותו לגוי, והגוי יוציאו לרחוב או יכניסו לבית, ונמצא הישראל עשה עקירה, וזה אסור כמו שנתבאר בסעיף ג.

הערות:

-          גם מי שנושא עליו את המפתח ב"חגורה של שבת", שבה המפתח הוא חלק מהאבזם של החגורה, צריך להיזהר שאם מסיר את המפתח מן החגורה בשביל לפתוח, שלא יפתח את הדלת לפני שמוציא את המפתח מחור המנעול, אלא אם כן בטוח שהשטח שלפני הדלת הוא רשות היחיד גמורה. וכן הדין אם מחביא את המפתח במקום כלשהו במבואה.

 

סעיף ח

בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת יֵשׁ בָּתִּים אֲשֶׁר הַגַּג נִמְשָׁךְ מִן כֹּתֶל הַבַּיִת לְתוֹךְ הָרְחוֹב וְנִסְמַךְ שָׁם עַל עַמּוּדִים, אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הַבַּיִת לְשָׁם אוֹ לְהַכְנִיס מִשָּׁם לַבָּיִת. וְכֵן אָסוּר לְטַלְטֵל שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, מִשּׁוּם דְּדִינוֹ כְּמוֹ הָרְחוֹב, רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ כַּרְמְלִית. וְאַף שֶׁהַגַּג נָתוּן עַל הָעַמּוּדִים, דַּהֲוֵי צוּרַת הַפֶּתַח דְּדִינָהּ כִּמְחִצָּה, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מִן הַצְּדָדִים אֵין מְחִצָּה, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַעֲמִיד מִקָּצָה מִזֶּה קָנֶה אֶחָד אֵצֶל הַכֹּתֶל שֶׁל הַבַּיִת נֶגֶד הָעַמּוּד שֶׁהַגַּג עָלָיו, שֶׁיְהֵא גַּם כָּאן צוּרַת הַפֶּתַח, וְכֵן מִן מִקָּצָה הַשֵּׁנִי. וְאִם כַּמָּה בָּתִּים סְמוכִים זֶה אֵצֶל זֶה, בְּעִנְיָן זֶה, דַּי לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵּן בִּקְצֵה הַבַּיִת אֲשֶׁר מִקָּצָה מִזֶּה, וּבִקְצֵה הַבַּיִת אֲשֶׁר מִקָּצָה מִזֶּה, וְיַעֲשׂוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת.

 

ונסמך שם על עמודים – ונוצרת כמין מרפסת פתוחה לפני הבית לכל אורך הבית, שאין לה מחיצות, ורק בצד של הרחוב יש לה עמודים, ובצד הנגדי את הקיר של הבית.

כמו הרחוב – שהרי פתוח לרחוב בתחילתו ובסופו.

דהוי צורת הפתח – לפי הגדרים שהתבארו בסעיף ו.

מן הצדדים אין מחיצה – כי אמנם יש עמוד באחד הצדדים שהגג נשען עליו, ויש את הגג מעל, אבל בצד של הבית אין עמוד, ולכן אין כאן צורת הפתח, ונמצא שיש למרפסת רק שתי מחיצות.

מקצה מזה – באחד הצדדים של המרפסת [והוא לשון הפסוק שמות כה יט].

נגד העמוד שהגג עליו – מול העמוד, בצורה שיהיה מבנה של צורת הפתח שהוא מורכב מקנה זה, הגג, והעמוד שמולו.

סמוכים זה אצל זה בעניין זה – שיש לפני כולם מרפסת כזאת, והמרפסות רצופים אחד אחרי השני, באופן שאין ביניהם יותר מעשר אמות, והרווחים אינם גדולים יותר מהמרפסות.

הבית אשר מקצה – הבית הקיצוני.

ויעשו עירובי חצרות – כמו שיתבאר בסימן צד.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] והסומכים על העירוב, יכולים לסמוך עליו גם אם אין החוט מתוח כל הצורך, אלא יורד קצת למטה ואינו בקו ישר, ויש המחמירים בזה. (ילקוט יוסף שמה, ז).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר