הלימוד היומי י"ט שבט

סעיף כ

הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם (עַיֵן סִימָן שֶׁאַחַר זֶה סָעִיף י"ב) וְהוּא חָבִיב עָלָיו מְאֹד, וּמִכָּל שֶׁכֵּן אָדָם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן אָבִיו אוֹ רַבּוֹ, וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ, מְבָרֵךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ[1], אַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ הַזְּמָן קִבֵּל מִמֶּנּוּ מִכְתָּב. וְאִם רוֹאֵהוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, מְחַיֵּה הַמֵּתִים[2], (מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁכַּח מִן הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁהַמֵּת נִשְׁכַּח לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, דִּכְתִיב נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד. מַה כְּלִי מִי שֶׁאִבֵּד אוֹתוֹ וְלֹא מְצָאוֹ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ, אַף הַמֵּת נִשְׁכָּח מִן הַלֵּב לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ), וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ. אֲבָל אִם קִבֵּל מִמֶּנּוּ מִכְתָּב בְּתוֹךְ הַזְּמָן, אוֹ שֶׁשָּׁמַע בְּתוֹךְ הַזְּמָן מִשְּׁלוֹמוֹ, אֵינוֹ מְבָרֵךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים, אֶלָּא שֶׁהֱחֱיָנוּ. וְאֵין חִלּוּק בֵּין זְכָרִים לִנְקֵבוֹת, דַּאֲפִלּוּ הָאִישׁ שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹ אִמּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ אוֹ בִּתּוֹ, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא רוֹאָה אֶת בַּעֲלָהּ אוֹ אָבִיהָ אוֹ אָחִיהָ אוֹ בְּנָהּ, מְבָרְכִין כֵּן.

 

עיין סימן שאחר זה – איך מונים את שלושים הימים.

שהוא גדול ממנו – והוא מכבדו ומעריך אותו.

קיבל ממנו מכתב – או דיבר איתו בטלפון.

נשכח מן הלב – אחרי שנים עשר חודש שלא שמע כלום מחבירו, אדם כמעט ושוכח מקיומו, וכשרואהו פתאום הוא מרגיש כאילו חברו קם לתחיה.

דכתיב – תהלים לא יג.

מה כלי – כמו שכלי.

אינו מברך מחייה המתים – שהרי לא נשכח מלבו, ולא היה דומה אצלו למת.

 

סעיף כא

חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ מֵעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁעַל יְדֵי מִכְתָּבִים שֶׁהֵרִיצוּ מִזֶּה לָזֶה נַעֲשׂוּ אוֹהֲבִים, אִם רוֹאֵהוּ אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל רְאִיָּתוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא הִתְרָאוּ מֵעוֹלָם פָּנִים אֶל פָּנִים, אֵין הָאַהֲבָה גְּדוֹלָה כָּל

כָּךְ, שֶׁיְהֵא שָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ (רכ"ה). (דִּין הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל שִׁנּוּי יַיִן, כָּתוּב בְּסִימָן מ"ט)

 

הריצו – כתבו ושלחו.

הערות:

-       הפוסקים כתבו, שמי שרואה בפעם הראשונה את אחד מהילדים שלו אחרי שנולדו, אם אינו מברך הטוב והמטיב, כגון שנולדה לו בת, או מסיבה אחרת כלשהי, מברך שהחיינו, כי במקרה כזה האהבה גדולה מאד, אף שלא ראה אותם מעולם.

 

סימן ס - דין ברכות הראיה ובו טו סעיפים:

סעיף א

הָרוֹאֶה אִילָנֵי מַאֲכָל[3] שֶׁמּוֹצִיאִין פֶּרַח[4], מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם[5]. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא פַּעַם אַחַת בְּכָל שָׁנָה[6]. וְאִם אֵחֵר מִלְּבָרֵךְ עַד שֶׁגָּדְלוּ הַפֵּרוֹת, לֹא יבָרֵךְ עוֹד. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם לֹא בֵּרַךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאָה אֶת הַפְּרָחִים, שׁוּב לֹא יְבָרֵךְ (מחה"ש סִימָן רכ"ו)

 

להנות – כדי שיהנו.

פעם אחת – בפריחה הראשונה שרואה בסוף החורף.

גדלו הפירות – וכבר ראויים לאכילה.

שוב לא יברך – ואם כי בדיעבד סומכים על הפוסקים שמאפשרים לברך גם אם ראה כבר כמה פעמים, כל עוד שלא בירך עדיין, אבל לכתחילה יש להיזהר לברך על הפריחה הראשונה בעונה, ואפילו בשבט כשרואה את פריחת עץ השקד, ואין להמתין עד שימצא יותר מעץ אחד, ושיהיה ניסן דוקא, ושיתאספו כמה אנשים לברך ביחד.

 

סעיף ב

עַל הַזִּיקִים, וְהוּא כּוֹכָב הַיּוֹרֶה כַּחֵץ בְּאֹרֶךְ הַשָּׁמַיִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִמְשָׁךְ אוֹרוֹ כְּשֵׁבֶט, וְעַל הַכּוֹכָב שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָנָב וְשֵׁבֶט שֶׁל אוֹרָה[7], וְעַל רְעִידַת הָאָרֶץ[8], וְעַל רוּחוֹת שֶׁנָּשְׁבוּ בְּזַעַף, וְעַל הַבְּרָקִים, עַל כָּל אַחַת מֵאֵלּוּ מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית[9]. (וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל הַזִּיקִים, כִּי אִם פַּעַם אַחַת בַּלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָה עוֹד כּוֹכָב אַחֵר רָץ. וְעַל הַכּוֹכָב שֶׁיֵּשׁ לוֹ זָנָב, כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ עַד לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם). וְעַל הָרַעַם, אִם שָׁמְעוּ לְאַחַר שֶׁעָבַר הַבָּרָק מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. וְאִם רָאָה אֶת הַבָּרָק וְשָׁמַע אֶת הָרַעַם בְּיַחַד, מְבָרֵךְ רַק בְּרָכָה אַחַת, עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית[10]. וְכֵן אִם בֵּרַךְ עַל הַבָּרָק עושֵׁה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וּבְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְהַבָּרָק נִשְׁמַע הָרַעַם, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, כִּי נִפְטַר בַּבְּרָכָה שֶׁעַל הַבָּרָק. אֵין מְבָרְכִין עַל הַבָּרָק אוֹ עַל הָרַעַם אֶלָּא תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר[11]. אֲבָל אִם הִפְסִיק יוֹתֵר, שׁוּב לֹא יְבָרֵךְ.

 

כוכב היורה כחץ... – מה שמכונה כוכב נופל, והם מטאורים החודרים לאטמוספרה של כדור הארץ.

שבט – מקל.

כוכב שיש לו זנב... – כוכב שביט.

רוחות שנשבו בזעף – רוחות הרסניים, לא שגרתיים.

כוכב שיש לו זנב – רגיל לשהות בשמים למשך תקופה מסויימת.

לאחר שעבר הברק – וכבר בירך עליו.

עושה מעשה בראשית – ואם רוצה יכול לברך שכחו וגבורתו מלא עולם.

תוך כדי דיבור – בתוך הזמן שאפשר לומר בו 'שלום עליך רבי'.

אלא תוך כדי דיבור – אחרי ראיית הברק או שמיעת הרעם.

 

סעיף ג

כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים, נִפְטָר בִּבְרָכָה אֶחָת. נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְהַשָּׁמַיִם נִזְדַּכְּכוּ בֵּין בָּרָק לְבָרָק וּבֵין רַעַם לְרַעַם, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ. וְהַבְּרָקִים שֶׁנִּרְאִים בְּלֹא רַעַם אֶלָּא מֵחֲמַת הַחֹם, אֵינָם כִּבְרָקִים מַמָּשׁ וְאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם.

 

נפטר– באותו יום, אבל למחרת צריך לברך שוב, אפילו אם לא התפזרו העבים.

בברכה אחת – של ברק ורעם.

העבים – העננים.

נזדככו – הפכו לזכים ללא עננים.

מחמת החום – היא תופעה שקיימת בכמה מדינות, שלפעמים כאשר יש עומס חום כבד, נוצרים ברקים לרוב, ללא עננים וללא גשם.

 

סעיף ד

הָרוֹאֶה קֶשֶׁת[12], מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל הַרְבֵּה בַּקֶּשֶׁת[13] (רכ"ט).

 

זוכר הברית – שכרת ה' עם האנושות אחרי המבול, שלא להביא שוב מבול, וזכר לכך הוא יצר את תופעת הקשת, כמבואר בבראשית ט ח-יז.

אסור להסתכל הרבה בקשת – אלא רק רואה ומברך ואינו משהה עליו את מבטו, כי הקשת הוא מראה דמות כבוד ה' שראה יחזקאל בנבואה, כמו שכתוב ביחזקאל א כח.

 

סעיף ה

עַל הַיַּמִּים וְעַל הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים הַמְפֻרְסָמִים בָּעוֹלָם[14] מֵחֲמַת גָּבְהָם, מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.

 

ימים – בין על ימים מלוחים, ובין על ימות גדולות כמו ים כינרת.

מחמת גבהם – או מפני צורתם המרשימה, שניכרת בהם גבורת הבורא.

הערות:

-       דין זה שאין מברכים אלא על הרים מפורסמים, נאמר בעיקר למי שרואה הרים כל הזמן, ואף שצריך לברך על כל הר בנפרד, אבל אין הרגיל בראיית הרים מתפעל מסתם הר נוסף, אבל מי שאינו רגיל לראות הרים, ופתאום רואה הרים מרשימים, גם אם אינם מפורסמים במיוחד מברך, כגון הרואה הר מתוך הרי האלפים.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] אם לא ראה את חבירו (והוא חבירו שחביב עליו מאוד) או את אחד מקרוביו במשך ל' יום, אפילו אם היה עמו בזמן זה בקשר מכתבים או בקשר טלפוני צריך לברך כשרואהו 'שהחיינו' בשם ומלכות. ויברך דווקא אם רואהו פנים אל פנים ולא כשרואהו בוידאו וכדו', ואפי' אם רואהו בשידור חי לא יברך. (הליכות עולם ב, קפג).

[2] ודווקא אם לא היה עמו בקשר טלפוני או בקשר מכתבים יב' חודש, מברך כשרואהו 'ברוך מחיה המתים'. אך אם היה עמו בקשר כזה, כשרואהו אין מברך אלא 'שהחיינו' בשם ומלכות ולא 'מחיה המתים'. וסומא לא מברך ברכות אלו, לפי שנתקנו על הראיה. (חזון עובדיה ברכות, קפד).

[3] ונכון להורות שלא לברך על אילנות המורכבים 'ברכת האילנות'. והרוצה לסמוך על המברכים, אין למחות בידו. וכן אפשר לברך על עצי ערלה ברכת האילנות, משום שלא נעשו באיסור. (חזון עובדיה פסח, טו).

טוב לברך ברכת האילנות מחוץ לעיר. (חזון עובדיה פסח, יב). נשים מברכות בשם ומלכות ברכת האילנות, ואין זה מצוה שהזמן גרמא. (חזון עובדיה פסח, כח).

[4] לכתחילה יברך על שני אילנות אפי' שניהם מאותו מין. ואם מוצא רק עץ אחד, מברך עליו בשם ומלכות. (חזון עובדיה ברכות תנח בהע').

[5] יכול לברך בלילה ברכת האילנות. כמו כן יכול לברך בשבת ברכת האילנות. (יחוה דעת א, ב) 

[6] וכדאי להמתין ולברך בחודש ניסן, ואם לא ברך בניסן וראה פריחה באייר, יברך בשם ומלכות. (חזון עובדיה פסח, כה). ובמקום שהפריחה בחודשי אלול או תשרי, יברכו בזמן הפריחה. (חזון עובדיה פסח כה).

[7] וצריך לברך תוך כדי דיבור לראיית הכוכב. (הליכות עולם ב, קפז).

[8] וגם על זה צריך לברך בתוך כדי דיבור. (חזון עובדיה ברכות, תסב).

[9] על הברקים והרעמים צריך לברך בשם ומלכות ש'כוחו וגבורתו מלא עולם', ואם ירצה יכול לברך 'עושה מעשה בראשית'. (חזון עובדיה ברכות, תסא).

[10] אם היתה שהות בין הברק לרעם מברך שתי ברכות, עושה מעשה בראשית על הברק, ואח"כ על הרעם 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'. ואם היו תכופים הברק והרעם, יברך רק ברכה אחת 'עושה מעשה בראשית'. ואם ברך 'כוחו וגבורתו מלא עולם' יצא. ואם ראה ברק והתחיל לברך עליו עושה מעשה בראשית, ובאמצע הברכה שמע רעם, לא יברך על הרעם, כוון שיצא כבר בברכת הברק.

ולא יברך יותר מפעם אחת ביום על ברקים ורעמים, אלא אם כן התפזרו העננים וזרחה השמש, ושוב חזרו העננים, שאז יש לחזור ולברך. ואם ברך ביום וחזרו בלילה שאחריו, אינו חוזר ומברך בלילה, שהלילה נמשך אחר היום שלפניו בדין זה. (חזון עובדיה ברכות, תסד-תסה ובהע'). 

[11] ברכת הברק והרעם חייבת להיות בתוך כדי דיבור (זמן אמירת שלש מילים) ואם עבר שיעור זה, לא יברך. (חזון עובדיה תסג-ד).

[12] ולכתחילה נכון שיראה את כל הקשת (חצי עיגול). ואם רואה מקצת מהקשת, המברך יש לו על מה לסמוך. וגם בלילה רשאי לברך על הקשת. (חזון עובדיה ברכות, תעב).

[13] לא יסתכל על הקשת, אלא רואה אותה ראיה בלבד ומברך. (חזון עובדיה ברכות, תעב).

[14] וכן מברכים על ראיית מדברות הגדולים ביותר. וברכה זו אינה אלא משלושים יום לשלושים יום. (הלכה ברורה רכח, ה).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר