נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת מְרֻקָּחִין, שֶׁנּוֹתְנִים אֶת הַפֵּרוֹת תּוֹךְ צְלוֹחִית, וּמְכַסִּין וְקושְׁרִין אֶת פִּיהָ בְּשַׁלְפּוּחִית בְּהֵמָה, וְכָךְ מַעֲמִידִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ תַּנּוּר חַם שֶׁיְרֻקְּחוּ הַפֵּרוֹת, צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁיְהֵא הַשַּׁלְפּוּחִית מִבְּהֵמָה כְּשֵׁרָה, וְהֻכְשְׁרָה גַּם בִּמְלִיחָה וַהֲדָחָה כָּרָאוּי.
פירות מרוקחין – היו מבשלים פירות עם סוכר, ומכינים מהם ריבה, למען יעמדו ימים רבים ויוכלו לאכול מהם במשך כל ימות החורף.
צלוחית – צנצנת.
מכסין וקושרין את פיה בשלפוחית בהמה – היה צריך לבשל את הפירות בדרך שלא יחדור אויר מבחוץ אחרי הבישול, שבצורה זאת יושמדו כל החיידקים ונבטי העובש בתהליך הבישול, והריבה תישמר לאורך זמן. ובזמנם לא היו מצויים חומרים אוטמים שאינם חדירים לאויר, והיו משתמשים לצורך זה בשלפוחית השתן של בהמה, שהיא אטומה לחלוטין ונצמדת לצנצנת.
מבהמה כשרה – אי אפשר לקנות שלפוחית כזאת בחנות לכלי בית, כיון שמקורה מן החי, אלא צריך לדעת שהיא מבהמה כשרה שנשחטה כדין.
הוכשרה גם במליחה והדחה – להוציא ממנה את הדם הבלוע בתוכה, כמו שהתבאר בסימן לו בהרחבה.
בְּאֵרוֹת וּנְהָרוֹת שֶׁמֻּחְזָקִין שֶׁיֵּשׁ בְּמֵימֵיהֶם תּוֹלָעִים, אָסוּר לִשְׁתּוֹתָן עַד שֶׁיְסַנְּנוּ אוֹתָן. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אִם בִּשֵּׁל בְּאוֹתָן מַיִם יֵשׁ לֶאֱסֹר (עַיֵּן חכ"א). וְכֵן אָסוּר לִשְׁרוֹת בְּמַיִם אֵלּוּ בָּשָׂר אוֹ לְהָדִיחַ בָּהֶם דְּבַר מַאֲכָל, כִּי הַתּוֹלָעִים נִדְבָּקִים בַּמַּאֲכָל.
בארות ונהרות – אבל מאגרי מים שאינם נובעים והמים בהם עומדים, אפילו אם מילאו אותם במי ברז, ואחר כך התפתחו בהם תולעים, דינם כתולעים שנוצרו בכלים בסעיף לג, ומותרים בשתיה, ובתנאי ששותה ישירות מתוך המאגר ואינו שואב משם את המים אפילו בידיו, ואין צריך לומר שלא ישאב אותם בכלי.
מוחזקין – הדבר ידוע.
שיסננו אותן – יתבאר בסעיף הבא איך מסננים אותם.
יש לאסור – אף שבוודאי יש פי שישים בתבשיל מהנפח של התולעים, אינם בטלים מדרבנן, שכן הדין שבריה שלמה אינה מתבטלת, אלא אם כן התרסקה תוך כדי תהליך הבישול [ולא עשו זאת בכוונה]. ולכן כל עוד שלא ידוע בוודאות שהתולעים לא נותרו שלמים, התבשיל אסור. ורק אם לא היה ברור מלכתחילה שיש שם תולעים, שאין כאן אלא ספק איסור, מותר התבשיל בדיעבד.
לשרות במים אלו – אפילו כשהם קרים.
נדבקים במאכל – וקשה מאד לראותם אחר כך, ובפרט שאין מודעות לכך שהמאכל צריך בדיקה ממש.
כְּשֶׁמְסַנְּנִין אֶת הַמַּיִם, צְרִיכִין לִזָּהֵר לְסַנְּנָן דֶּרֶךְ מַפָּה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּאֶפְשָׁרִי לַעֲבוֹר אֲפִלוּ תּוֹלָע דַּק שֶׁבַּדַּקִּין.
את המים – גם כאשר מסננים מים שהתולעים שבתוכו מותרים, כמו שיתבאר בסעיף הבא.
מפה – בד כמה שיותר צפוף.
אפילו תולע דק – כי גם התולעים שמותרים בשתיה, אחרי שמסננים אותם והם נתקעים בבד, גם אם הם נופלים אחר כך בחזרה לתוך המים המסוננים הם נאסרו בשתיה. ואין צריך לומר שצריך להיזהר בזה בתולעים שאסורים בשתיה מלכתחילה.
חֹמֶץ שֶׁהִתְלִיעַ אָסוּר עַל יְדֵי סִינּוּן, כִּי תּוֹלָע דַּק שֶׁבַּדַּקִּין שֶׁנִּתְהַוָּה בְּחֹמֶץ, עוֹבֵר דֶּרֶךְ כָּל מַפָּה, וְהַסִּנּוּן גָּרוּעֵי גְּרְעֵהּ וְיוֹתֵר טוֹב שֶׁלֹּא לְסַנְּנוֹ, כִּי הַתּוֹלָע הַמִּתְהַוֶּה בַּמַּשְׁקִין שֶׁבַּכֵּלִים, אֵינוֹ נֶאֱסַר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פָּרַשׁ, וְעַל יְדֵי הַסִּנּוּן אִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִפְרושׁ עַל הַמְסַנֶּנֶת וְאַחַר כָּךְ יַחֲזוֹר. וְהַמֻּבְחָר לְהַרְתִּיחַ תְּחִלָּה אֶת הַחֹמֶץ וּלְסַנְּנוֹ אַחַר כָּךְ דִּמֵאַחַר שֶׁהַתוֹלָע מֵת עַל יְדֵי הָרְתִיחָה, שׁוּב לֹא יַעֲבוֹר בְּסִנּוּן (חכמת אדם כלל ל"ח).
על ידי סינון – אבל בלי סינון מותר כמבואר בהמשך.
כל מפה – מדובר בתולעים פצפוניים שניכרים רק מול אור השמש, ומצליחים לעבור גם דרך בדים צפופים ביותר.
גרועי גרעיה – הופך את החומץ לגרוע יותר מבחינת הכשרות, ולא לטוב יותר.
המתהווה – ולא מגיע מבחוץ.
אינו נאסר – שהתורה לא אסרה שרצי מים אלא בימים ובנחלים (ויקרא יא י), אבל לא בכלים.
שלא פרש – לא יצא מהמשקה שהוא מקום גידולו.
ואחר כך יחזור – ואז הוא נאסר כבר בהיותו על המסננת.
המובחר – אם אינו רוצה לאכול את התולעים, או שחושש שתוך כדי שמערבים את החומץ בתבשיל יפרשו תולעים ויתערבו בחזרה לתוך התבשיל, ובפרט מומלץ להרתיח ולסנן את החומץ אם כבר סיננו, ויתכן שיש בו כבר תולעים שפירשו על המסננת וחזרו לחומץ.
הקדמה לסעיפים לד-מג:
מלבד דיני התולעים, אלו מותרים באכילה ואלו אסורים, טרחו הקיצור שולחן ערוך ושאר הפוסקים כאן ללמדנו את המציאות, כיצד הדברים נגועים, וכיצד בודקים ובוררים אותם. אך דברים אלו תלוים מאד במציאות, ומלבד שבכל מדינה יש נגיעות שונה כמו שכתבו כבר הפוסקים בתקופת הקיצור שולחן ערוך [דובדבנים במערב אירופה נגועים, ובפולין יש מעט מתולעים וניתן לזהות אותם בקלות מבחוץ, שזיפים בפולין מתולעים ובליטא לא, וכן על זה הדרך], גם יש הבדל בין התקופות, שבזמננו עם התפתחות התחבורה מתרבים זני החרקים שמקורם ממדינות רחוקות, ומצד שני יש יותר הקפדה על תנאי גידול ואיכות התוצרת, ומצד שלישי אנחנו חיים במדינה חמה ולחה הרבה יותר, מה שמסייע מאד לחרקים שונים להתקיים.
למעשה, חלק גדול של ההוראות המעשיות כאן לא ממש רלוונטיים, ויש היום ספרים מיוחדים [למשל ספר 'בדיקת המזון כהלכתו'] שמתארות וממחישות עם תמונות ואיורים את הנגיעות שקיימת בכל פרי וירק, וכיצד ניתן לבדוק אותו. ואין לסמוך בדברים אלו על תחושות בטן, כי לעיתים הנגיעות קשה לזיהוי, מפני שהחרקים מתחבאים היטב בתוך סדקים שונים, או מפני שהם יודעים להסוות את עצמם היטב וצבעם כצבע בשר הפרי, ואינם ניכרים אלא נוכח השמש, או שהם נראים כלכלוך ורק בהתבוננות מעמיקה ניכר שמדובר בבעלי חיים.
תּוֹלָעִים הַגְּדֵלִים בַּפֵּרוֹת בְּעוֹדָם בִּמְחֻבָּר, אֲסוּרִין, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּרְשׁוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלִפְעָמִים נִמְצָא בַּפְּרִי וְכֵן בְּפּוֹלִים וְקִטְנִיּוֹת כְּמִין נְקֻדָּה שְׁחוֹרָה, וְהוּא מָקוֹם שֶׁהִתְחִיל הַתּוֹלָע לְהִתְרַקֵּם, וְצָרִיךְ לִטְּלָהּ מִשָּׁם בָּעֹמֶק, דְּאָסוּרָה כְּמוֹ הַתּוֹלַעַת עַצְמָהּ[1].
בעודם במחובר – אבל פירות שבשעת תלישתם מן המחובר אינם מתולעים, ואחרי תלישתם מתפתחת בהם נגיעות בתוך הפרי, מותר לאוכלם עם התולעים.
נקודה שחורה – על הקליפה.
בעומק – שלא יישאר שום שחרות בפרי.
כָּל פְּרִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַתְלִיעַ בְּעוֹדוֹ מְחֻבָּר, אִם עָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁנִּתְלַשׁ, מֻתָּר, כִּי כָּל בְּרִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ עֶצֶם, אֵינָהּ מִתְקַיֶמֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּכְבָר נֶעֶשְׂתָה כְּעַפְרָא בְּעָלְמָא. וּמִשּׁוּם חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הִתְלִיעוּ בְּתָלוּשׁ, צְרִיכִין לְבָדְקָן וּלְהַשְׁלִיךְ הַתּוֹלָעִים וְהַיַּבְחוּשִׁין שֶׁנִּמְצְאוּ בַּחוּץ, וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֵם לְמַיִם צוֹנְנִים וִיעָרְבֵם יָפֶה יָפֶה, וְיַעֲלוּ הַתּוֹלָעִים וְהַמְנֻקָּבִים לְמַעְלָה וְיַשְׁלִיכֵם, וְאַחַר כָּךְ יִתְּנֵם בְּמַיִם רוֹתְחִין, שֶׁאִם נִשְׁאֲרָה בָּהֶם תּוֹלַעַת יָמוּת מִיָּד וְלֹא תִפְרשׁ. וְאֵין לִסְמֹךְ עַל זֶה רַק בְּקִטְנִיּוֹת וַעֲדָשִׁים וְכַדּוֹמֶה[2], וְדַוְקָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
מותר – כי הדורות החדשים של החרקים שהתפתחו אולי בתוך הפרי אינם אסורים, כמו שביארנו בסעיף לד, והמקוריים אינם קיימים יותר כמו שיתבאר.
אינה מתקיימת – כלל, אפילו לא במצב מת.
כעפרא בעלמא – כאבק בלבד.
יבחושין – חרקים שונים.
בחוץ – שהם אסורים, כיון שיצאו מן הפרי.
התולעים – שנמצאים מבחוץ. אבל נראה שהוא טעות דפוס, וצריך לומר 'המתולעים' כמו שהוא בשולחן ערוך, זאת אומרת אלו שיש בהם תולעים מפותחים שעשויים לצאת מן הפרי עם תחילת תהליך הבישול, הם קלים יותר משאר הפרות, וצפים על המים.
המנוקבים – שהתולעים ניקבו אותם מבחוץ, או שנקבו אותם מבפנים וחזרו לחורם.
וכדומה – פירות שאין להם גרעין, כי אם התולעת פירשה מהפרי וטיילה על הגרעין היא אסורה.
הערות:
- ההיתר לאכול פירות אחרי שנים עשר חודש אינו קיים אלא בפירות ששהו בתנאי אחסון רגילים, אבל אם שמר את הפרי בהקפאה, גם התולעים הוקפאו, ותהליך הפירוק שלהם לא יתחיל עד שיפשירו.
- יש רבים שנמנעים מלאכול תאנים מיובשות, מחמת הנגיעות הגבוהה שבהם והקושי לבדקם. והרוצה יכול להניחם בכלי אטום למשך שנים עשר חודש, ואחר כך לאכלם ללא בדיקה כלל, ובתנאי שאינם מחוררים.
כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁצְּרִיכִין בְּדִיקָה, צָרִיךְ לִפְתֹּחַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּלְהַשְׁלִיךְ אֶת הַגַּרְעִינִין לְמַעַן יוּכַל לְבָדְקָן יָפֶה יָפֶה. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד כְּשֶׁמְרַקְּחִין פֵּרוֹת בִּדְבַשׁ וְסֻכָּר, וְכֵן כְּשֶׁעוֹשִׁין רִבָּה. וְלֹא מַהֲנִי מַה שֶּׁבָּדַק מִקְּצָתָן. וַאֲפִלּוּ בָּדַק אֶת הָרֹב לֹא מַהֲנִי, אֶלָּא צָרִיךְ לִבְדֹק כָּל פְּרִי וָפֶּרִי.
פרות שצריכין בדיקה – למשל תמרים.
פירות – כמו שזיפים או משמשים, שבסוף העונה גם אצלנו הם נגועים.
מהני – מועיל.
לא מהני – כיון שהמתולעים מצויים.
הערות:
- בדיקה מדגמית של חלק מהתוצרת עשויה להועיל במקרה שיש איכויות שונות של אותה סחורה, או תנאי אחסון שונים, ואם האיכות טובה לא מצויה נגיעות כלל והיא נדירה מאד, ואם האיכות ירודה הנגיעות מצויה, שבזה, אם בדק כמות כזאת שבאיכות גרועה ברור שהיה צריך למצוא נגיעות ולא מצא כלום, הדבר מעיד על כך שהסחורה מאיכות טובה, ואינה מוחזקת בתולעים.
לִפְעָמִים נִמְצָא בַּקֶּמַח וְכַיּוֹצֵא בּוֹ תּוֹלָעִים גְּדוֹלִים, וְסָגֵי כְּשֶׁמְנַפֶּה אוֹתוֹ בְּנָפָּה, שֶׁאֵין הַתּוֹלָעִים עוֹבְרִים. אֲבָל אִם נִמְצְאוּ בּוֹ תּוֹלָעִים קְטַנִּים (מילבן) לֹא מַהֲנִי הֲנָפָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִטִּין מְתֻלָּעִין, יַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם אֵיךְ יִטְחֲנֵם.
סגי – מספיק.
אם נמצאו בו – אבל אין צריך לחשוש שיש בקמח תולעים קטנים שאי אפשר לנפותם, כל עוד שלא ראה אותם.
מילבן – מדובר בחרקים פצפוניים, שניכרים רק בשמש או בחום.
לא מהני הנפה – לא מועיל הניפוי בנפה, כי הם מצליחים לעבור דרך הנקבים. והיום הקמח טחון דק מאד, וניתן לנפות אותו בנפת משי צפופה ביותר, שדרכה גם התולעים הקטנים הללו אינם עוברים.
איך יטחנם – אם צריך לברור קודם, ובאלו ריחיים מותר ובאלו אסור, שהדבר תלוי בצורת הנגיעות, ובכמות החיטים הנגועים.
הערות:
- בדיעבד, אם לשו בצק עם קמח שאינו מנופה, יש מקום להתיר, והדבר תלוי בתנאי האחסון של הקמח ובגורמים נוספים, ויש לשאול שאלת רב.
כָּל דָּבָר שֶׁהִתְלִיעַ, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין הַדֶּרֶךְ לְבָדְקוֹ מִתּוֹלָעִים, אָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים כְּשֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחֲזֹר וְיִמְכְּרֶנוּ לְיִשְֹרָאֵל. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ יַיִן שָׂרָף, וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יָבֹא בּוֹ לִידֵי תַקָּלָה לְאָכְלוֹ כָּךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁהֶנּוּ זְמַן רָב.
דבר שאין הדרך לבדקו – מפני שאין הדבר מצוי שיתליע, ואין התולעים ניכרים במבט ראשון. וכן הדין בקמח שהתליע, במקום שאוכלים פת של גוים, שאסור למכרו לגוי, כי אמנם אם ימכור ליהודי קמח אין חשש תקלה, אבל הרי יתכן שהגוי ישתמש בקמח כמו שהוא וימכור ליהודי לחם.
יין שרף – משקה אלכהולי מזוקק, שמשתמשים רק באדי האלכהול העולים מן התבואה השרויה במים או מן הפירות, ובאדים אלו לבטח אין תולעים.
לא חיישינן – אין אנחנו חוששים.
שמא – בגלל שאינו זורק את התוצרת והנגיעות אינה ניכרת.
זמן רב – יותר משלושה שבועות.
הַרְבֵּה מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁמֻּחְזָקִין בְּתוֹלָעִים. וְיֵשׁ שֶׁמֻּחְזָקִין בּתוֹלָעִים קְטַנִּים (מילבן). וּמַה שֶּׁהַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת שֶׁמְהַבְהֲבִין אֶת הַיָּרָק בָּאֵשׁ, אֵינוֹ מוֹעִיל. וְיֵשׁ מִינֵי פֵּרוֹת וְכֵן מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁמֻּחְזָקִין כָּל כָּךְ בְּתוֹלָעִים עַד שֶׁכִּמְעַט אִי אֶפְשָׁר לְבָדְקָן, וְרָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁלֹּא לְאָכְלָן כְּלָל. וְיֵשׁ מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁהַגַּרְעִינִין מֻחְזָקִים בַּתוֹלָעִים וְאָסוּר לְאָכְלָן.
הרבה... – נראה שצריך לומר 'הרבה מיני ירקות יש שמוחזקין בתולעים'. ובדורנו למשל החסה והכרוב מוחזקין בתולעים.
מהבהבין את הירק באש – מעבירים אותו מעל האש כדי שהאש ישרוף את כל המילבין.
מוחזקין כל כך בתולעים עד שכמעט אי אפשר לבדקן – בדורינו פטרוזיליה, שמיר, פטל, כרובית וברוקולי, ועוד.
שלא לאכלן כלל – ובדורינו ניתן לקנותם בגידול מיוחד ללא חרקים, ובהם אמורים להיות רק זבובונים ועכבישונים קטנים שנכנסים לירק תוך כדי אריזה ואפילו אחרכך, והם יורדים בקלות בשטיפה בזרם מים חזק.
בָּאֱגוֹזִים שְׁכִיחִים מְאֹד תּוֹלָעִים קְטַנִּים, וְהַמִּבְחָן לָזֶה, כְּשֶׁלּוֹקְחִין אֶת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה וּמַכִּין בַּקְּלִפָּה עַל אֵיזֶה מָקוֹם חַם קְצָת, יוֹצְאִין הַתּוֹלָעִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּתוֹךְ הַקְּלִיפָּה, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר בָזֶה מְאֹד.
אגוזים – אגוזי מלך.
המבחן בזה – הדרך לבחון אם יש תולעים קטנים. כי ככל הנראה על רקע בשר האגוזים כמעט ואי אפשר לזהות את התולעים.
[1] תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר, אפילו שלא פירשו לחוץ אסורים. ודווקא אם ריחשו התולעים, אסורין. (שולחן ערוך פד, ו. הליכות עולם ו, רס). פירות שיש להסתפק אם התליעו במחובר או בתלוש, אסורים מספק. ואם יש עוד ספק מותרים. (הליכות עולם ו, רסו. ע"פ שולחן ערוך פד, ז).
זבובים דרכם להטיל בצים בימות חמה על בשר, והם לבנים וקטנים מאוד, ולכן יש לשטוף הבשר יפה יפה עד שלא ישאר מהם כלל. (הליכות עולם ו, רעג).
[2] עיין ש"ך (יו"ד פד, כז) שכך דעת מהרש"ל, אך לשולחן ערוך הרא"ש והטור, גם בשאר פירות מהני.
1. מהו החומר שהשתמשו בעבר לאטום את צלוחית הפירות המבושלים?
א. נייר פרגמנט
ב. שקית פלסטיק
ג. שלפוחית שתן של בהמה
ד. מכסה מתכת
2. כמה זמן יכולה בריה להתקיים ללא עצמות?
א. 6 חודשים
ב. 12 חודשים
ג. 24 חודשים
ד. 36 חודשים
3. מה לא מועיל להיפטר מתולעים קטנים בקמח?
א. הנפה
ב. ניפוי
ג. סינון
ד. בישול
4. מתי מותר לאכול פירות שדרכם להתליע במחובר?
א. מיד לאחר התלישה
ב. לאחר 3 חודשים מהתלישה
ג. לאחר 12 חודשים מהתלישה
ד. לעולם אסור
5. מה המבחן לגילוי תולעים קטנות באגוזים?
א. לנער היטב את האגוזים
ב. להניח את הקליפה על משטח חם
ג. לפצח את האגוז ולבדוק מבפנים
ד. להשרות את האגוזים במים
תשובות:
ג
ב
א
ג
ב
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך