הלימוד היומי ט"ז כסלו

סעיף יא

אֵין לוֹקְחִין סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הָאֵינוֹ יְהוּדִי, בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶן[1], כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָן לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן. אֲבָל בִּכְדֵי דְּמֵיהֶם חַיָּבִים לִקְנוֹת, (אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין גְּנִיזָה) וְאִם הָאֵינוֹ יְהוּדִי מְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה, צָרִיךְ לַעֲסֹק וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִצּוּי, אוּלַי יִשְׁוֶה עִמּוֹ בִּכְדֵי דָּמָיו. וְאִם עוֹמֵד בְּדַעְתּוֹ, אָז מַנִּיחָן בְּיָדוֹ (ט"ז). וְאֵין לְבַקֵּשׁ מִן הָאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיִּתְּנֵם בְּזוֹל יוֹתֵר מִדַּאי, פֶּן יִכְעַס וְיַשְׁלִיכֵם לִמְקוֹם אִבּוּד.

 

לוקחין – קונים.

דמיהן – שווים.

להרגילן – לתת להם להבין ששוה לגנוב.

חייבים לקנות – כי הגוים לא ינהגו בהם בכבוד הראוי.

דברי ריצוי – משא ומתן כדי להוריד את המחיר.

 

סעיף יב

אִם נָפַל סֵפֶר תּוֹרָה מִיָּדוֹ, אֲפִלּוּ בְּנַרְתִּיקוֹ, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת. וְנוֹהֲגִים שֶׁגַּם הָרוֹאִים מִתְעַנִּים[2].

 

בנרתיקו – בתוך נרתיק או כלי אחר.

להתענות – יום אחד.

 

סעיף יג

אָסוּר לִכְתֹּב פָּסוּק בְּלִי שִׂרְטוּט (עַיֵּן מָגֵן אַבְרָהָם סִימָן ל"ב סָעִיף קָטֹן ז'). יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאָסוּר לִכְתֹּב דִּבְרֵי חֹל בִּכְתָב אֲשׁוּרִית שֶׁכּוֹתְבִין בּוֹ הַתּוֹרָה.

 

לכתוב פסוק – אפילו במכתב.

שרטוט – חריצים או שורות על הנייר, שמאפשרים כתיבה ישרה. ומותר לכתוב במחשב ולהדפיס ללא שרטוט, כי הכתיבה יוצאת ישרה בכל מקרה.

בכתב אשורית שכותבין בו התורה – וכן בכתב המרובע שכותבים בו היום בעברית, שפונטים רבים הם כשרים בדיעבד לכתיבת ספר תורה. וזאת הסיבה שהיו מטביעים על המטבעות כיתוב בכתב עברי קדום ולא בכתב אשורי, ולכן התפתחו גם הכתב העגול וכתב רש"י ועוד, כדי שלא יצטרכו להשתמש באותיות מרובעות בחיי היום יום. והיום במדינה החילונית מתייחסים לדבר כהיתר גמור, והקפדה זו שהקפידו בה ישראל במשך הדורות נשכחה לגמרי.

 

סימן כט - מדות שירגיל בהם האדם את עצמו ובו כא סעיפים:

סעיף א

הָאֲנָשִׁים חֲלוּקִים הֵם בְּדֵעוֹתֵיהֶם (פֵּרוּשׁ בְּטִבְעֵיהֶם), יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶׁבֶת עָלָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס פַּעַם אַחַת בְּהַרְבֵּה שָׁנִים. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, שֶׁלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָה, וְיֵשׁ שֶׁהוּא לֵב טָהוֹר מְאֹד, וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם. יֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, שֶׁלֹּא תִּשְׁבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וְיֵשׁ שֶהוּא מְקַצֵּר נַפְשׁוֹ, וְדַי לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג דֵּי צָרְכּוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרַעַב. וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלוֹ אוֹכְלוֹ בְּצַעַר. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְפַזֵר כָּל מָמוֹנוֹ, וְכֵן בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלָל וְאוֹנֵן כִּילַי וְשׁוֹעַ אַכְזָר וְרַחְמָן רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵבָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

 

בדעותיהם – בתכונותיהם.

דעתו מיושבת עליו – רגוע.

גבה לב – גאוותן.

שפל רוח – עניו.

לב טהור – מתחבר לרוחניות ולא לחומר.

נפש רחבה – רודף ממון.

שלא תשבע נפשו – לכן הוא נקרא בעל 'נפש רחבה', כי כאילו יש בנפשו מקום בלתי מוגבל.

שנאמר – קהלת ה ט.

מקצר נפשו – מושגיו בענייני כספים מצומצמות.

דבר מועט שלא יספיק לו – אם יש לו כמה שקלים בכיס, הוא יסתפק בכך, ולא תהיה לו אמביציה להרויח יותר.

ירדוף – יתאמץ.

קובץ על ידו – כל כספו נאסף אצלו, ואינו מצליח לשחרר (קמצן).

אוכלו בצער – חבל לו על שנאלץ לבזבז כסף על אוכל.

מהולל ואונן – שמח ועצוב.

כילי ושוע – צר עין ונדיב.

רך לבב – פחדן.

 

 

סעיף ב

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא, שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֵת עַצְמוֹ לָלֶכֶת בְּדֶּרֶךְ אֶמְצָעִי, לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן, וְאִי אֶפְשָׁר לִחְיֹת זוּלָתָן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר צַדִּיק אוֹכַל לַֹשֹבַע נַפְשׁוֹ. וְכֵן לֹא יְהֵא עָמֵל בַּעֲסָקָיו, אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. וְלֹא יִקְפֹּץ יָדָיו בְּיוֹתֵר וְגַם לֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֶלָּא יִתֵּן צְדָקָה כְּפִי מַסַּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. וְלֹא יְהֵא מְהוֹלָל וְשׂוֹחֵק, וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָר רֹב הַמִּדּוֹת, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי נִקְרָא חָכָם. (רמב"ם הלכת דעות פ"א)

 

שירגיל האדם את עצמו – אדם מסוגל לשנות את תכונותיו, אפילו המולדות, והוא אמור להתאמץ לעשות זאת כאשר יש לו תכונה שלילית, וצריך ללמוד בספרי מוסר כיצד לעשות זאת.

דרך אמצעי – כל התכונות שנמנו בסעיף א הם שליליות כאשר הם קיצוניות, בין לצד ה'טוב' ובין לצד ה'רע'.

לא יתאוה אלא... – התאוה היא מידה טובה, אבל גם לא להתאוות למינימום הנצרך לגוף הוא שלילי.

שנאמר – משלי יג כה.

שצריך לו לחיי שעה – לחיי היום יום, ולא כדי לצבור הון כדי להוריש לצאצאיו מליונים.

שנאמר – תהלים לז טז.

כפי מסת ידו – לשון הפסוק הוא (דברים טז י), כפי שמתאים ליכולותיו הכלכליות.

כראוי – כאשר יש לו כספים שאינו עושה בהם שימוש, ועם הבטחונות המתאימים.

מהולל ושוחק – ליצן.

עצב ואונן – מדוכא.

שמח – מאושר.

בסבר פנים יפות – עם חיוך על הפנים.

רוב המידות – יש יוצאים מן הכלל, ויתבארו בהמשך.

 

סעיף ג

הַגַּאֲוָה הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, וְאָסוּר לְאָדָם לִנְהֹג בָּהּ אֲפִלּוּ בְּמֻעָט, אֶלָּא יַרְגִּיל אֵת עַצְמוֹ לִהְיֹת שְׁפַל רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁצִוּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ, וְאֵיךְ תּרְגִּיל אֵת עַצְמְךָ לִהְיֹת עָנָיו וּשְׁפַל רוּחַ? כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, רֹאשְׁךָ כָּפוּף עֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה וְלִבְּךָ לְמַעְלָה. וְכָל אָדָם יְהֵא חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמָךְ. אִם הוּא תַּלְמִיד חָכָם יוֹתֵר מִמְךָ, הֲרֵי אַתָּה מְחֻיָּב לְכַבְּדוֹ. וְכֵן אִם הוּא עָשִׁיר מִמְךָ, גַּם כֵּן אַתָּה מְחֻיָּב לְכַבְּדוֹ, כִּדְמָצִינוּ רַבִּי הָיָה מְכַבֵּד עֲשִׁירִים. וְתַחְשֹׁב בִּהְיוֹת כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לוֹ עֹשֶׁר, מִסְּתָמָא רָאוּי הוּא לְכָךְ. וְאִם הוּא קָטָן מִמְךָ בְּחָכְמָה אוֹ בְּעֹשֶׁר, תַּחְשֹׁב כִּי הוּא יוֹתֵר צַדִּיק מִמְךָ, כִּי הוּא אִם עוֹבֵר אֵיזֶה עֲבֵרָה, נֶחְשָׁב כְּשׁוֹגֵג וְאָנוּס, וְאַתָה אִם עָבַרְתָּ עֲבֵרָה אַתָּה מֵזִיד. אִם כֹּה תַּחְשֹׁב תָּמִיד, לֹא תּוּכַל לְהִתְגָּאוֹת וְטוֹב לָךְ.

 

ואיך תרגיל את עצמך – מאחר והגאוה אסורה ממש, ולא סתם תכונה שלילית, הקיצור שולחן ערוך ראה לנכון לתת הנחיות כיצד להגיע אליה.

בנחת – ברוגע.

כפוף – לא בצורה מוגזמת, אלא מעט, שיראה את הבאים מולו.

לבך למעלה – מכוון כלפי בורא עולם.

גדול ממך – טוב ממך בהתמודדות שלו עם אתגרי העולם הזה.

מחויב לכבדו – כמבואר בסימן קמד סעיף ב.

ותחשוב – זהו הסבר לכך מדוע יש לכבד עשירים.

נחשב כשוגג ואנוס – כי כך הוא לפי הבנתו וידיעותיו.

אם עברת עבירה – אפילו קטנה, אבל לפי חכמתך וידיעותיך עברת עליה במודעות מלאה.

תוספת פסקי ספרד:

 

[1] לשון השולחן ערוך (רפא, א) ספר תורה וכו' שנמצא ביד גוי, חייבים לקנות ממנו בכדי דמיו או יותר מעט, כדי שלא יזלזל בו.

[2] ואין זה חיוב מן הדין ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולמי שבגלל התענית לא ילמד טוב, או שלא ילמד לאחרים כראוי, וכן יש להקל לשכירים שיש חשש שלא יעבדו טוב, משום חשש גזל. (ילקוט יוסף מד, ו).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר