הלימוד היומי כ"ח חשוון

סימן יט - דיני משיב הרוח, טל ומטר, יעלה ויבא ועננו ובו יד סעיפים:

סעיף א

בַּחֹרֶף אוֹמְרִים מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם. וּמַתְחִילִין בְּמוּסָף שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, וְהַשַּׁמָּשׁ מַכְרִיז מִקּוֹדֶם מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם[1]. וְאִם לֹא הִכְרִיז אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ אָז בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף שֶׁבְּלַחַשׁ. וְחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת בְּבֵיתוֹ, וְכֵן בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן, יַמְתִּינוּ בִּתְפִלַּת מוּסָף עַד הַשָּׁעָה שֶׁבְּוַדַּאי הִתְפַּלְלוּ בַּעֲיָרוֹת מוּסָף, וְאָז יִתְפַּלְּלוּ גַּם הֵמָּה מוּסָף וְיֹאמְרוּהוּ. וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ עַד מוּסַף יוֹם א' שֶׁל פֶּסַח, דְּהַיְנוּ שֶׁהַצִּבּוּר גַּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרִים אוֹתוֹ עוֹד בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ. וּבַחֲזָרַת תְּפִלַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר פּוֹסֵק מִלְּאָמְרוֹ. וְשׁוּב גַּם הַצִבּוּר אֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁפָּסַק מִלְּאָמְרוֹ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידוּת, יַקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל אָז תְּפִלַּת הַמּוּסָף בִּכְדֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִלְּאָמְרוֹ בַּעֲיָרוֹת כִּי מִי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל לְאַחַר שֶׁכְּבָר פָּסַק הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְאָמְרוֹ בְּמוּסָף, אֵינוֹ אוֹמְרוֹ עוֹד. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים בַּקַּיִץ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל, וְיַכְרִיז כֵּן הַשַּׁמָּשׁ קוֹדֵם מוּסַף יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, וְאָז מַתְחִילִין לוֹמַר כֵּן גַּם בְּלַחַשׁ בְּמוּסָף וּפוֹסְקִין מִלּוֹמַר מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.

 

אומרים – בברכה השניה, שתוכנה גבורות ה'.

מקודם – לפני שמתחילים להתפלל מוסף. ובארץ ישראל נוהגים בקהילות רבות לומר תפילת גשם לפני תפילת מוסף, ובסופה מכריז השליח ציבור 'שאתה הוא ה' אלהינו משיב הרוח ומוריד הגשם!', וזה נחשב כהכרזה.

שבלחש – ובחזרת הש"ץ השליח ציבור אומר תפילת גשם, ומתחיל לומר משיב הרוח ומוריד הגשם, והציבור אומרים אותו ממנחה והלאה.

עד השעה שבוודאי התפללו בעיירות מוסף – וכבר התחילו להזכיר את הגשם.

אומרים אותו עוד בתפילת הלחש – שאי אפשר להכריז 'אין אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם' כי הדבר נראה כאילו הם מואסים בטובה שהקב"ה הרעיף עליהם [והם לא היו אומרים מוריד הטל בקיץ, כמבואר בסוף הסעיף]. ואם אומרים תפילת טל לפני תפילת מוסף כמנהג קהילות רבות בארץ ישראל, מפסיקים לאומרו כבר בתפילת הלחש של מוסף.

אינו אומרו עוד – ולכן צריך להקדים, כי יותר נכון לאומרו, שהרי כל הציבור אומרו במוסף. ובמקומות שמכריזים לפני מוסף והציבור פוסקים מלאומרו כבר במוסף, ינהגו היחידים כמו בשמיני עצרת, וישתדלו להתפלל מוסף דוקא אחרי שכבר התפללו בערים.

אומרים בקיץ משיב הרוח ומוריד הטל – בזמננו אין מי שנוהג לומר בקיץ משיב הרוח, אבל מנהג הספרדים בכל מקום והאשכנזים בארץ ישראל לומר בקיץ מוריד הטל בלבד.

ואז מתחילין לומר כן... – שהכרזת 'מוריד הטל' מהווה סימן לציבור שלא לומר מוריד הגשם. ויש קהילות בחו"ל שאין אומרים מוריד הטל בקיץ, ומכריזים לפני מוסף 'מכלכל חיים בחסד' ופוסקים לאומרו.

הערות:

-       מי שנמצא במקום מבודד, ואין לו קשר שמחבר אותו לערים שבסביבה שיש בהם קהילות יהודיות מבוססות, וכן בזמנים או במקומות שמפני הסכנה אי אפשר לקיים תפילה בצבור, אין משמעות לתפילות הציבור שמתקיימים בערים אחרות או במדינות אחרות, והיחידים באותם מקומות מתחילים לומר מוריד הגשם רק במנחה של שמיני עצרת, ומפסיקים לומר מוריד הגשם רק במנחה של יום ראשון של פסח.

 

סעיף ב

טָעָה וְלֹא אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם[2], אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים אוֹמֵר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, רַק שֶׁלֹּא יְהֵא בְּאֶמְצַע עִנְיָן, כְּגוֹן אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁאָמַר וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ, אוֹמֵר גַּם כֵּן לִישֵׁנֵי עָפָר, וְאוֹמֵר מַשִּׁיב הָרוּחַ וְכוּ' מִי כָמוֹךָ וְכוּ' וְאִם רוֹצֶה יָכוֹל לוֹמַר לְגַמְרֵי מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכוּ', אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים[3] צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה (וְלֹא סָגֵי שֶׁיַּתְחִיל אַתָּה גִּבּוֹר כִּי גּ' בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּחַדָּא חֲשִׁיבִי לְעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם סִיֵּם הַבְּרָכָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה) (סִימָן קי"ד) טָעָה בְּמַעֲרִיב שֶׁל פֶּסַח אוֹ בְּשַׁחֲרִית אוֹ בְּמוּסָף וְלֹא אֲמָרוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר (דרך החיים).

 

טעה – במקומות שאין אומרים בקיץ מוריד הטל, ובסעיף ג יתבאר דין המקומות שאומרים בהם בקיץ מוריד הטל.

הברכה מחיה המתים – חתימת הברכה – 'ברוך אתה ה' מחיה המתים'.

לישיני עפר – לאברהם יצחק ויעקב שישנים בקבר.

יכול לומר לגמרי... – יכול לחזור עוד הפעם על כל הברכה ממשיב הרוח והלאה.

לאחר שסיים הברכה מחיה המתים – אבל אם אמר 'מחיה' ועדיין לא סיים 'המתים' אומר משיב הרוח ומוריד הגשם, וחוזר ואומר 'ונאמן אתה להחיות מתים' וחותם 'ברוך אתה ה' מחיה המתים'.

לא סגי – לא די בכך.

כחדא חשיבי – נחשבים כיחידה אחת.

אין צריך לחזור – כי בעצם היה אמור להיות שכבר בלילה יפסיקו לומר מוריד הגשם, אלא שחכמים רצו להמתין עד הזמן שכל הציבור נמצא בבית הכנסת ושומע את שליח הציבור.

 

סעיף ג

יֵשׁ מְקוֹמוֹת, שֶׁאוֹמְרִים בַּקַּיִץ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל[4]. אִם טָעָה וְאָמַר כֵּן גַּם בַּחֹרֶף, אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', גּוֹמֵר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, וְאֵין צָרִיךְ לַחְזֹר בִּשְׁבִיל הַזְכָּרַת גֶּשֶׁם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר זָכַר טָל. וְאַךְ אִם נִזְכַּר מִקּוֹדֵם שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם אוֹמֵר בְּמָּקוֹם דְּסָלְקָא עִנְיָנָא מוֹרִיד הַגָּשֶׁם.

 

ואמר כן גם בחורף – ולא אמר מוריד הגשם, ואפילו אם לא אמר גם משיב הרוח אלא מוריד הטל בלבד.

לאחר שאמר ברוך אתה ה' – שאם יחזור, נמצא שהזכיר שם ה' לבטלה.

במקום דסלקא ענינא – במקום שמסתיים העניין, כמו שהתבאר בסעיף ב.

 

סעיף ד

אִם טָעָה בַּקַּיִץ וְאָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם[5], אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁאָמַר הַבְּרָכָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים, חוֹזֵר וּמַתְחִיל אַתָּה גִּבּוֹר וְכוּ' (וְאֵין זֹאת מִדִּין חֲזָרָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה נִכֶּרֶת שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בָּהּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם). אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם מְחַיֵּה הַמֵּתִים[6] חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. אִם לֹא אָמַר רַק מַשִּׁיב הָרוּחַ וְלֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, אֵינוֹ מַזִּיק כְּלָל וְאוֹמֵר מְכַלְכֵּל חַיִּים וְכוּ'. אִם טָעָה בְּמַעֲרִיב אוֹ בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וַאֲמָרוֹ, אֵין צָרִיךְ לַחְזֹר לְרֹאשׁ (קי"ד).

 

שאמר הברכה מחיה המתים – שחתם את הברכה 'ברוך אתה ה' מחיה המתים'.

אין זאת מדין חזרה – שטעה בתפילתו ולכן צריך לחזור לתחילת הברכה, כמו בסעיף ז, שהרי אז היה צריך לחזור לראש התפילה ולא לראש הברכה, כמו שהתבאר בסעיף ב, אלא חוזר לתחילת הברכה כי כל עוד שלא סיים את הברכה יכול לתקן את עצמו, כמו שיכול לתקן אם שכח לומר מוריד הגשם ולהוסיפו בהמשך הברכה, כמו שלמדנו בסעיף ב.

שתהא הברכה ניכרת – בניגוד לסעיף ב, כאן אין התיקון ניכר אלא אם יתחיל לפני משיב הרוח וידלג על מוריד הגשם, ובאמת בדיעבד אם חזר ל'רב להושיע' גם כן יצא ידי חובתו.

חוזר לראש התפילה – ולא די לחזור לתחילת הברכה, כי שלושת הברכות הראשונות נחשבות כיחידה אחת, כמו שלמדנו בסעיף ב.

ואומר מכלכל חיים – או מוריד הטל.

ואמרו – מוריד הגשם.

 

סעיף ה

מַתְחִילִין לוֹמַר טַל וּמָטָר[7], בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יוֹם שִׁשִּׁים לְאַחַר תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי וְהוּא בְּיוֹם דּ' אוֹ בְּיוֹם ה' לְחֹדֶשׁ דֶּעצֶעמְבֶּער, וְאוֹמְרִים עַד פֶּסַח[8].

 

מתחילין – בחו"ל, אבל בארץ ישראל שזקוקים לגשם יותר בדחיפות, מתחילים בתפילת ערבית של ליל ז' במרחשון.

לומר טל ומטר – בברכת השנים, שהיא הברכה התשיעית של שמונה עשרה, ובה מתפללים על איכות השנה. בעוד שאמירת מוריד הגשם בברכת מחיה המתים אינה אלא תיאור של גבורות ה' שהוא מוריד גשם, הזכרת טל ומטר היא תפילה על הגשם, ולכן אין מתפללים אותה אלא מתי שרוצים גשם בפועל.

תקופת תשרי – תחילת הסתיו, כאשר החישוב בנוי על כך שאורכה של שנת חמה היא 365.25 יום, וכל אחת מעונות השנה נמשכת רבע שנה בדיוק. בפועל שנת החמה קצרה בכ3/400 יום מן האורך העומד כבסיס להלכה זו, ולכן הצטברה במהלך השנים סטייה מתחילת הסתיו האסטרונומי (היום שבו אורך היום והלילה שווים), שהוא ב21/9, ואילו תקופת תשרי ההלכתית היא בזמננו ב7/10.

הוא – יום ה-60 לתקופה, שבלילה שלפניו מתחילים לומר טל ומטר.

ביום ד או ביום ה לחודש דעצעמבער – ב4/12 או ב5/12. ומתחילים לומר טל ומטר בלילה שלפני כן. מאחר וזמן הזכרת טל ומטר נקבע לפי עונות השנה, נוח להשתמש בהלכה בתאריך הלועזי, שהרי הלוח השנה הלועזי בנוי על שנת החמה, ותקופת תשרי יוצאת כל שנה באותו תאריך לועזי, בניגוד לשנה היהודית שבנויה על חודשי ירח ורק עוברת התאמה לשנת חמה, כמו שביארתי בסימן טו סעיף ב. למעשה, מתחילים לומר טל ומטר בערבית של הלילה שבין ה4/12 ל5/12, חוץ מבשנים שלאחריהם יהיה 29 יום בפברואר [כל שנה יש בפברואר 28 יום, ופעם בארבע שנים (בשנים שמתחלקים ל4 ללא שארית) מוסיפים לו יום], שבהם תקופת תשרי היא בלילה שבין ה7/10 ל8/10, ומבחינה הלכתית שעה זו שייכת כבר ליום הבא, ולכן מתחילים לומר טל ומטר בערבית של הלילה שבין ה5/12 ל6/12. התאמה זו תמשיך עד שנת 2100, שאז באופן חד-פעמי, אם לא יהיו שינויים, יהיה לפברואר רק 28 יום [3 פעמים ב400 שנה], ומאותה שנה ואילך הזכרת טל ומטר תזוז ליום שלאחר מכן [5/12 או 6/12, במקום 4/12 או 5/12]. לפני שנת 1900, הזכרת טל ומטר היתה בלילה שבין ה3/12 ל4/12, או בלילה שבין ה4/12 ל5/12, וזוהי כוונת הקיצור שולחן ערוך.

 

סעיף ו

אִם טָעָה וְלֹא אָמַר טַל וּמָטָר, אִם נִזְכַּר קוֹדֶם שֶׁסִּיֵם הַבְּרָכָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים, אוֹמֵר שָׁם וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵנוּ וְכוּ' וְחוֹתֵם כָּרָאוּי. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁחָתַם הַבְּרָכָה מִתְפַּלֵּל לְהַלָּן[9], וּבְתוֹךְ בִּרְכַּת שְׁמַע קוֹלֵנוּ אַחַר רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, אוֹמֵר וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ וְכוּ' וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִזְכַּר אָז רַק אַחַר שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר עֲדַיִן אֶת הַשֵּׁם, יָכוֹל לוֹמַר וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ וְכוּ' אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה[10], חוֹזֵר וּמַתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ וְכוּ' וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן וְגוֹ', חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה.

 

ושבענו וכו' – גומר את כל נוסח הברכה.

מתפלל להלן – ממשיך בתפילתו.

אחר ריקם אל תשיבנו – ובנוסח ספרד אחר 'חננו ועננו ושמע תפילתנו', ובני עדות המזרח נוהגים לאמרו אחרי 'כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה'. שבמקום זה מותר לבקש גם בקשות פרטיות בכל נושא, ולכן מתאים להשלים כאן את התפילה לגשמים.

כי אתה שומע וכו' – ומסיים את הברכה. ובני עדות המזרח ממשיכים 'ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו...'.

שלא אמר עדיין את השם – ואם כבר אמר 'ברוך אתה ה' ', יאמר 'למדני חוקיך' כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, כמו שלמדנו בסימן ו סעיף ד, וחוזר ואומר ותן טל ומטר לברכה, וממשיך כי אתה שומע..., או ומלפניך מלכנו..., וחותם את הברכה. ואם כבר אמר 'ברוך אתה ה' שומע', אינו אומר למדני חוקיך, אלא חוזר ואומר ותן טל ומטר לברכה, וממשיך כי אתה שומע...

חוזר ומתחיל ברך עלינו – כיון שבכל מקרה צריך ממש לחזור אחורה, ולא רק לתקן את הברכה הנוכחית, יחזור למקום שבו היה צריך לומר ותן טל ומטר לכתחילה.

אמר את הפסוק יהיו לרצון – שבזה הוא סיים את תפילתו, אפילו אם עדיין לא פסע שלוש פסיעות, כמו שכתבתי בסימן יח סעיף כא. והנוהגים לומר יהיו לרצון פעמיים, כל שלא אמרו יהיו לרצון בפעם השנייה עדיין הדבר נחשב שהם באמצע תפילת שמונה עשרה, כמו שהתבאר בסימן יח סעיף טו, וחוזרים רק לברך עלינו.

 

סעיף ז

טָעָה בַּקַּיִץ וְאָמַר טַל וּמָטָר, חוֹזֵר וּמַתְחִיל בָּרֵךְ עָלֵינוּ, וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֵת הַפָּסוּק יִהְיוּ לְרָצוֹן, חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה. (קי"ז)

 

חוזר ומתחיל ברך עלינו – בין אם נזכר לפני סיום הברכה, ובין אם כבר סיים את הברכה, ובין אם כבר אמר את ברכת שומע תפילה.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] והספרדים נוהגים לומר לפני תפילת מוסף של שמיני עצרת 'תיקון הגשם', ולפני תפילת מוסף של שביעי של פסח 'תיקון הטל'. וזוהי ההכרזה.

וגם לספרדים אדם שלא מתפלל עם הציבור, לא יקדים להתפלל מוסף קודם שהתפללו הציבור, אלא ימתין עד שהשליח ציבור יכריז בבית הכנסת תיקון הטל או תיקון הגשם. ובדיעבד כששכחו הציבור להכריז, אם השליח ציבור אמר בקול משיב הרוח ומוריד הגשם בתפילה, יכולים כל הציבור גם כן לומר משיב הרוח וכו'. וגם בימי הקיץ נכון שיכריזו מוריד הטל. ובליל שמיני עצרת או בשחרית, אם טעה ואמר משיב הרוח וחתם מחיה המתים לא חוזר. (הלכה ברורה קיד, ג. ילקוט יוסף קיד, א).

[2]ולספרדים, עיין בסעיף ג' כיצד ינהגו.

[3] השולחן ערוך (קיד, ו) כתב, דוקא אם התחיל אתה קדוש חוזר. אבל אם נזכר אחר שסיים מחיה המתים ולא אמר עדיין אתה קדוש, יאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם. (ואם אמר מוריד הטל אינו חוזר, כמ"ש בסעיף הבא).

[4] והוא הדין למנהגנו שאומרים בקיץ רק"מוריד הטל".

[5] ויש מחלוקת אם מהני בזה חזרה תוך כדי דיבור. (ילקוט יוסף קיד, ו).

[6] יש אומרים שחוזר לראש, אם אמר משיב הרוח בקיץ, רק אם התחיל ברכה שאחריה, אבל להלכה חוזר לראש, אפי' לא התחיל ברכה שלאחריה. (ילקוט יוסף קיד, ה).

[7] ואנו נוהגים לומר ברכת 'ברך עלינו' בחורף ו'ברכנו' בקיץ.

[8] בארץ ישראל מתחילין לומר ברך עלינו בליל ז' במרחשון, ובחו"ל אומרים רק 60 יום אחרי תקופת תשרי. ובזמנינו אומרים אותו בליל ה-5 לדצמבר. וכשיש בפברואר 29 יום, יש להתחיל בליל ה-6 לדצמבר. ובדיעבד אם אמר בחו"ל ברך עלינו אחר ז' במרחשון, והיו צריכים לגשם באותו מקום אין מחזירין אותו. ומקומות הסמוכים לא"י והאקלים שם דומה לשל א"י, והם צריכים לגשם, כגון סיני ודמשק, שואלים כארץ ישראל בז' מרחשוון. (הלכה ברורה קיז, ד, ה).

תייר שבא מארץ ישראל לחו"ל ששם עוד לא אומרים ברך עלינו, יאמר כמו בא"י. ואם עבר להתגורר בחו"ל, יפסיק לומר ברך עלינו, ויתחיל רק כשיתחילו לומר בחו"ל (יחוה דעת א, עג).

[9] אם לא אמר ברך עלינו אלא ברכנו, אם עדיין לא חתם את הברכה חוזר לראש הברכה. ואם אמר ברוך אתה ה' יאמר למדני חוקיך ויחזור לתחילת הברכה. ואם סיים הברכה ועוד לא התחיל 'תקע', יאמר ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה ורווה וכו', וימשיך תפילתו.

ואם התחיל ברכת 'תקע בשופר', יאמר בשומע תפלה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה. וכן אם גמר שומע תפלה, יאמר כל עוד לא התחיל ברכת 'רצה' ותן טל ומטר לברכה. ואם התחיל 'רצה' חוזר לברכת השנים. ואם עקר רגליו או אמר יהיו לרצון האחרון, חוזר לראש התפלה. (הלכה ברורה קיז, טו).

[10] ולמנהגינו, גם אם סיים שומע תפלה, אם עדיין לא התחיל תיבת 'רצה', יאמר שם 'ותן טל ומטר לברכה' וימשיך רצה, ואין צריך לחזור לראש. (הלכה ברורה שם).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה