לימוד יומי י"ג בחשוון

סימן יא - הלכות מזוזה ובו כה סעיפים:

הבהרה:

שפת הפוסקים היא כלשון התורה (שמות יב ז, כב, כג), שבמילה 'משקוף' מכנים את החלק של מסגרת הפתח שהוא בצד העליון שלו לרוחב, ובמילה 'מזוזות' מכנים את העמודים של מסגרת הפתח, שהם בשני צידי הפתח לגובה, ובשפה זאת גם אני אשתמש בביאור.

סעיף א

מִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּעַ מְזוּזָה בְּכָל פֶּתַח[1]. וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה חֲדָרִים וּלְכָל חֶדֶר כַּמָּה פְתָחִים הָעֲשׂוּיִים לִכְנִיסָה וִיצִיאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָגִיל רַק בְּאֶחָד מֵהֶם, מִכָּל מָקוֹם כֻּלָּם חַיָּבִים בִּמְזוּזָה. וַאֲפִלּוּ אִם נִתְמַעֲטוּ הַדִּיּוּרִים וְאֵינוֹ צָרִיךְ עַתָּה רַק לְפֶתַח אֶחָד, מִכָּל מָקוֹם כֻּלָּם חַיָּבִים. אַךְ אִם יֵשׁ אֵיזֶה פֶתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהַכְנִיס דֶּרֶךְ שָׁם אֵיזֶה מַשָּׂא לִפְרָקִים וְיֵשׁ שָׁם פֶּתַח אַחֵר לִכְנִיסָה וִיצִיאָה, אֲזַי הַפֶּתַח הֶעָשׂוּי רַק לְהַכְנִיס מַשָּׂאוֹת, פָּטוּר (יו"ד סִימָן רפה רפו).

 

מצוות עשה לקבוע מזוזה – שנאמר (דברים ו ט, יא כ) 'וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך'. וכוונת התורה שיכתבו את שתי הפרשיות הללו (שמע – דברים ו ד-ט, והיה אם שמוע – דברים יא יג-כא) על קלף, ויקבעו קלף זה בפתחי הבתים.

רגיל רק באחד מהם – משתמש באופן קבוע באחד מהם, ושאר הפתחים משתמש בהם לעיתים רחוקות.

נתמעטו הדיורים – כשנבנה הבית היו הפתחים כולם שימושיים במידה כזאת או אחרת, ועכשיו, עקב מיעוט הדיירים, יש פתחים שאין משתמשים בהם כלל.

שאינו עשוי... – שלדעת כן נעשה מתחילה, שרק יכניסו שם סחורה.

ויש שם פתח אחר לכניסה ויציאה – שחייב במזוזה, אבל אם הפתח שמשמש לכניסה ויציאה אינו חייב במזוזה בגלל מימדיו הקטנים, אז הפתח הגדול של המשאות חייב במזוזה.

רק להכניס משאות – גם אם מי שמכניס את המשאות נכנס יחד איתם.

 

סעיף ב

גַּם שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וּמְבוֹאוֹת וַעֲיָרוֹת וּמְדִינוֹת, חַיָּבִין בִּמְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וּבִשְׁעָרֶיךָ (וְעַיֵּן לְקַמָּן סָעִיף טז) (שם).

 

שערי חצרות – בתנאי שיש שם צורת הפתח, זאת אומרת משקוף מעל השער ומזוזות בצדדיו, ולא סתם שער בגדר.

מבואות – רחובות פנימיים, שיש להם שער.

עיירות ומדינות – כאשר תנועת הכניסה והיציאה מהעיירה או המדינה היא דרך שער כניסה מוגדר, או כמה שערים מוגדרים, כמו שער הכניסה למדינה בנתב"ג, או שער הכניסה לקיבוצים ומושבים קטנים, אבל במדינות עם גבולות פתוחים כמו רבות ממדינות אירופה, או ערים שיש להם דרכי כניסה רבים ואין משמעות לשער כניסה שלהם, כערי גוש דן והשפלה, פטורים ממזוזה.

 

סעיף ג

צָרִיךְ לְקָבְעָהּ בִּימִין הַנִּכְנָס[2]. וְאִם קְבָעָהּ בַּשְּׂמֹאל, פְּסוּלָה, וְצָרִיךְ לַהֲסִירָהּ וּלְקָבְעָהּ בַּיָּמִין וִיבָרֵךְ עָלֶיהָ. וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין אִטֵּר לְאֵינוֹ אִטֵּר (רפט).

 

בימין הנכנס – כאשר נכנסים לבית, בצד ימין של הפתח.

ויברך עליה – גם אם בירך עליה כשקבעה בצד שמאל, כי מזוזה בצד שמאל נחשבת כאילו אין  שם מזוזה בכלל.

איטר – שמאלי.

 

סעיף ד

שְׁנֵי בָתִּים אֲשֶׁר לְכָל אֶחָד יֵשׁ פֶּתַח לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לֶחָצֵר, וּבַמְּחִיצָה אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶם יֵשׁ גַּם כֵּן פֶּתַח, וְהַשְּׁתָּא יֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק בְּפֶתַח זֶה בְּאֵיזֶה צַד יִתֵּן אֶת הַמְּזוּזָה, אָזְלֵינַן בָּזֶה בָּתַר הֶכֵּר צִיר. פֵּרוּשׁ, בַּמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשִׂים הַצִּירִים לְהַדֶּלֶת שֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לְתוֹכוֹ, זֶהוּ עִקַּר הַבָּיִת, וְנוֹתְנִים אֶת הַמְּזוּזָה בְּצַד הַיָּמִין שֶׁנִּכְנָסִים לְתוֹכוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁשְּׁנֵי הַבָּתִּים שָׁוִים בְּתַשְׁמִישָׁם[3]. אֲבָל אִם אֶחָד הוּא עִקַּר תַּשְׁמִישׁוֹ, בָּזֶה לֹא אָזְלֵינַן בָּתַר הֶכֵּר צִיר, אֶלָּא לְעוֹלָם נוֹתְנִין אֶת הַמְּזוּזָה בְּצַד הַיָּמִין שֶׁנִּכְנָסִים לְהַבַּיִת אֲשֶׁר עִקַּר תַּשְׁמִישׁוֹ שָׁם, אֲפִלּוּ הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לְתוֹךְ הַשֵּׁנִי.

 

שני בתים – וכן שני חדרים של בית.

לרשות הרבים או לחצר – וכן אם שני חדרים פתוחים לפרוזדור.

השתא – עכשיו, כלומר, בתנאים אלו.

באיזה צד יתן את המזוזה – שאם יש חדר שפתוח לרחוב, וחדר נוסף שפתוח לחדר זה, הדבר ברור היכן צד ימין של הנכנס, אבל כאן, כל אחד משני הצדדים של הפתח שבין החדרים הוא צד ימין למגיע מאחד משני הצדדים.

אזלינן בזה בתר – הולכים בזה אחרי.

זהו עיקר הבית – כל בית רגיל, וכל חדר, נפתחים תמיד פנימה ולא החוצה [כדי שלא לפגוע בעובר מבחוץ על ידי פתיחת הדלת בפתאומיות]. ולכן העובדה שהדלת נפתחת לכיוון מסוים מוכיחה שמבחינת מתכנן הבית זהו הכיוון שנחשב לכניסה.

שוים בתשמישם – ואין הכרע מצד השימוש בחדרים איזה מהם החדר העיקרי יותר.

עיקר תשמישו – למשל בית שיש לו כניסה מהרחוב למטבח, ועוד כניסה לסלון, ופתח בין המטבח לסלון, אפילו אם הדלת נפתחת לתוך המטבח, קובעים את המזוזה בצד ימין לכניסה מהמטבח לסלון.

 

סעיף ה

מְקוֹמָהּ מִתְּחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל גֹּבַהּ הַשָּׁעַר[4]. קְבָעָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה, כְּשֵׁרָה, וְהוּא שֶׁיַּרְחִיקֶנָּה מִן הַמַּשְׁקוֹף טֶפַח[5]. קְבָעָהּ לְמַטָּה מִשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן, צָרִיךְ לַהֲסִירָהּ וּלְקָבְעָהּ כָּרָאוּי וּבִבְרָכָה[6]. וְאִם קְבָעָהּ בְּטֶפַח הָעֶלְיוֹן, יְסִירָה גַּם כֵּן וְיִקְבְּעֶהָ כָּרָאוּי, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ. וְיֵשׁ לְקָבְעָהּ בְּטֶפַח הַסָּמוּךְ לַחוּץ. וְאִם שִׁנָּה בָזֶה, אֵינוֹ מְעַכֵּב (רפ"ט).

 

מתחילת שליש העליון – הצד התחתון של המזוזה יגיע עד השליש העליון.

ירחיקנה – את צידה העליון.

טפח – 7.5-10 ס"מ.

ובברכה – צריך לברך שוב, אפילו אם כבר בירך כשקבעה למטה מזה, כי עד עכשיו נחשב הדבר כאילו לא היתה שם מזוזה. ואם השער גבוה מאד, והניחה בגובה הכתף של הנכנסים, אף שאין לעשות כן לכתחילה, אבל אם עשה כן יש אומרים שאינו צריך לשנות את מקומה, וגם האומרים שיש להסירה ולקבעה בשליש העליון, מודים הם שאין לברך על זה.

בטפח הסמוך לחוץ – אם המשקוף והמזוזות רחבות כמה טפחים, אף שצירי הדלת קבועים בצד הפנימי, והדלת נפתחת לתוך החדר או לתוך הבית, קובעים את המזוזה בטפח הראשון מהצד החיצון, כדי שגם החלק שמתחת למשקוף יהיה שמור, וכדי שיראה את המזוזה שבה ייחוד ה' מיד עם כניסתו לחלל הפתח.

 

סעיף ו

כֵּיצַד קוֹבְעָהּ, כּוֹרְכָהּ מִסּוֹפָהּ לְרֹאשָׁהּ, דְּהַיְנוּ מֵאֶחָד כְּלַפֵּי שְׁמַע, וּמַנִּיחָהּ בִּשְׁפוֹפֶרֶת אוֹ בִּשְׁאָר דָּבָר[7] וְקוֹבְעָהּ בְּמַסְמְרוֹת בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח בַּאֲלַכְסוֹן[8], וִיהֵא רֹאשָׁהּ דְּהַיְנוּ שְׁמַע כְּנֶגֶד הַבַּיִת וְשִׁטָּה הָאַחֲרוֹנָה לְצַד חוּץ. וְאִם מְזוּזַת הַפֶּתַח אֵינָהּ רְחָבָה, יִקְבְּעֶנָּה זְקוּפָה, וְזֶה טוֹב יוֹתֵר מִלְּתִתָּהּ אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. אִם לֹא קְבָעָהּ אֶלָּא תְלָאָה, פְּסוּלָה[9]. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְמַסְמְרָהּ לְמַעְלָה וְגַם לְמַטָּה שֶׁלֹּא תְהֵא תְלוּיָה.

 

כורכה – גוללה.

מאחד כלפי שמע – השורה הראשונה שבמזוזה מכילה את הפסוק 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ולפי מנהגינו שכותבים את המזוזה בעשרים ושתים שורות, השורה הראשונה כוללת גם את המילים 'ואהבת את'. וכוונת ההלכה שסוף השורה צריך להיות החלק הפנימי של הגליל, כך שכשפותחים אותו ניתן מיד להתחיל לקרוא.

שפופרת – קנה חלול.

במסמרות – או בדבק דו צדדי, או בכל צורה אחרת שבה המזוזה מתחברת היטב למזוזת הפתח.

דהיינו שמע – השורה העליונה שמכילה את המילה שמע.

שיטה – שורה.

אינה רחבה – ואין שם מקום לקבעה באלכסון.

מלתתה אחורי הדלת – צירי הדלתות על פי רוב קבועים בצד הפנימי של המשקוף, ואחרי הדלת מתחיל חלל הבית, וכבר אינו נחשב כפתח. ועיין בסעיף ט.

תלאה – והיא מתנדנדת.

וגם למטה – כי אם ממוסמרת רק למעלה, הרי היא יכולה להתנדנד.

הערות:

-       בזמננו יש פתחים רבים שדלתותיהם אינם קבועות עם צירים לצד הפנימי של המשקוף, ויש גם דלתות שכמעט ואין להם משקוף, ויש דלתות הזזה, ויש דלתות שיש להם משקוף רחב, ובתוך המשקוף הרחב יש משקוף נוסף צר מאד שבו הדלת קבועה. ואמנם נכון בזמננו כשנכנסים לבית חדש, לבקש ייעוץ מתלמיד חכם הבקי בהלכות מזוזה, אבל אשתדל בכל זאת לכתוב בקווים כלליים כיצד יש לנהוג בזמננו.

כאשר יש צורת פתח גדולה, ובתוכה דלת שקבועה במסגרת נוספת משלה, כגון בתוך מסילות אלומיניום, או דלתות אוטומטיות בכניסה לחנויות, וכל הדומה לזה, יש לקבוע את המזוזה בתחילת הפתח הגדול, אפילו אם הוא רחוק מן הדלת עצמו. ואפילו אם המסגרת הפנימית רחבה דיה בשביל לקבוע בה מזוזה, אין לקבעה שם, ובדיעבד אם קבעה שם כשרה.

כאשר אין צורת פתח גדולה, וכל שיש הוא רק את המסגרת של הדלת עצמה, כאשר לעיתים מדובר במסילת אלומיניום או ברזל ברוחב של הדלת עצמה, והוא מצוי בדלתות של מרפסות, משרדים, או בדלתות של סורגים, אם ניתן לעשות חור בתוך המסגרת שמהווה את צורת הפתח, כמו שיתבאר בסעיף ט, יש לעשות כן, ואם אין הדבר אפשרי, יקבענה על המסגרת מבחוץ, אבל לא יברך אז על קביעתה, ואם גם זה לא אפשרי יקבענה על המסגרת מהצד הפנימי, ולא יברך.

 

סעיף ז

קֹדֶם שֶׁקּוֹבְעָהּ, יְבָרֵךְ[10] אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה. וְאִם קוֹבֵעַ כַּמָּה מְזוּזוֹת, דַּי בִּבְרָכָה אַחַת לְכֻלָּן[11]. אִם נָפְלָה הַמְּזוּזָה מֵעַצְמָה וְחוֹזֵר וְקוֹבְעָהּ, צָרִיךְ גַּם כֵּן לְבָרֵךְ[12], אֲבָל אִם הוּא הֵסִירָהּ כְּדֵי לְבָדְקָהּ, יֵשׁ לְהִסְתַפֵּק אִם צָרִיךְ לְבָרֵךְ[13] (סִימָן רפ"ט ופתחי תשובה).

 

צריך גם כן לברך – כמו שלמדנו בסימן ט סעיף י בדין טלית שנפלה.

הסירה כדי לבדקה – ובדקה והחזירה מיד.

יש להסתפק אם צריך לברך – ולמעשה אין לברך, אלא אם היתה פסולה והחליפה באחרת, או שהחליט להחליפה באחרת מהודרת יותר אף שהראשונה כשרה, או שהביאה למגיה להגהה מקצועית, והחזירה לו אחר כמה שעות או ימים.

הערות:

-       כמו בכל המצוות, גם כאן מצוה מן המובחר שבעל הבית בעצמו יברך ויקבע את המזוזה, ולא שיכבד בכך אדם אחר, כמו שהתבאר בסימן קח סעיף ג, ובסימן עב סעיף ה.

-       בדיקת המזוזה, בפעם הראשונה צריכה להיעשות על ידי מגיה מומחה, שבקי בצורת האותיות ובחסרות ויתרות, ויש לעשות כן עוד לפני שקובעים את המזוזה בפעם הראשונה, ואם לא עברה המזוזה הגהה כלל, יש להסירה ולהביאה למגיה להגהה בהקדם האפשרי, וכשחוזר וקובעה אחר כך יש לחזור ולברך. אבל אם כבר עברה המזוזה הגהה בעבר, והוא חוזר ובודקה כפי הדין שיתבאר בסעיף כה, אין צריך לבדוק אלא אם חדר בה לחות וגרם לאותיות להתפשט, או שקפצו אותיות או שנסדקו בגלל גלגול לא זהיר, וכל זה כל אחד יכול לראות בעצמו, ולכן הסרת המזוזה לצורך בדיקה חוזרת היא בעצם הסרה על דעת לחזור ולקבעה מיד, ולכן אינו מברך כשמחזירה.

 

סעיף ח

בִּקְצָת שְׁעָרִים יֵשׁ פֶּתַח קָטֹן אֵצֶל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, וְדֶרֶךְ הַפֶּתַח הַקָּטֹן יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים, וְהַשַּׁעַר הַגָדוֹל אֵינוֹ נִפְתָּח רַק לִפְרָקִים. וְכֵיוָן שֶׁהֵם שְׁנֵי פְתָחִים וּבֵינֵיהֶם עַמּוּד רָחָב טֶפַח, חַיָּבִין בִּשְׁתֵּי מְזוּזוֹת (רפ"ו).

 

לפרקים – לעתים רחוקות, כאשר יש כמות גדולה של אנשים שצריכים להיכנס.

ביניהם עמוד רחב טפח – ואין צורת הפתח לפני השערים שכולל את כל רוחב השער על שני פתחיו, אלא עמוד זה מהווה את מזוזת שתי הפתחים, מימין ומשמאל.

הערות:

-       מקומות שיש בהם כניסה להולכי רגל, וכניסה נפרדת למכוניות, חייבים בשתי מזוזות. אבל אם בעקרון לא נכנסים שם מכוניות, ורק כאשר צריך לפרוק סחורה וכדומה פותחים למכוניות שער, הרי שער זה פטור ממזוזה, כמבואר בסוף סעיף א.

 

סעיף ט

בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִגְנְבוּ אוֹתָהּ, אִם אֶפְשָׁר לוֹ יַחְפֹּר חֲפִירָה בִּמְזוּזַת הַבַּיִת וְיַנִּיחֶנָּה שָׁמָּה. אֲבָל לֹא יַעֲמִיק לַחְפֹּר טֶפַח, כִּי שָׁם לָא הֲוֵי עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, רַק תּוֹךְ מְזוּזָה וּפְסוּלָה, עוֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיְּהֵא עַל כָּל פָּנִים נִכָּר מְקוֹם הַמְּזוּזָה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַחְפֹּר בְּתוֹךְ מְזוּזַת הַבַּיִת, יֵשׁ לִסְמֹךְ בִּשְׁעַת הַדְּחָק לְקָבְעָהּ בִּפְנִים אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְדַוְקָא בַּמְּזוּזָה עַצְמָה וְלֹא בַכֹּתֶל (עַיֵּן חכ"א וב"א). וְלֹא יַרְחִיקָהּ מֵחֲלַל הַפֶּתַח טֶפַח, כִּי אָז פְּסוּלָה (רפ"ט).

 

יש לחוש שמא יגנבו – פתחים חיצוניים בסביבה עוינת.

יחפור חפירה במזוזת הבית – המזוזה אינה חייבת להיות על מזוזת הפתח ממש, אלא יכולה גם להיות בתוכה, קרוב לפתח, וגם זה נקרא 'על מזוזות ביתך'. ולכן יכול לעשות חור כאורך המזוזה, בעומק של כמה סנטימטרים, ולתחוב את המזוזה לשם, ולסתום את החור מעל גבי המזוזה.

טפח – כ7.5 ס"מ.

לא הוי – אינו נחשב.

רק – אלא.

ניכר מקום המזוזה – גם אם החור סתום, צריך שלא יסתום בצורה כל כך מקצועית שלא יראו היכן החור.

אי אפשר – טכנית, או שאין הבית שלו ובעל הבית אינו מרשה.

בשעת הדחק – שזה עדיף מכלום, כי לפחות לדעת חלק מן הפוסקים יוצא ידי חובתו. אבל לא יברך על קביעתה.

במזוזה עצמה – במסגרת של הדלת, שהיא ניכרת גם מתוך הבית.

לא בכותל – בקיר הבית עצמו בוודאי פסולה, אפילו אם הוא תוך טפח לפתח.

לא ירחיקה מחלל הפתח – אפילו אם מזוזת הפתח רחבה יותר.

 

סעיף י

אֵין הַבַּיִת חַיָּב בִּמְזוּזָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת[14] עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאִם אֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֲבָל יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אוֹ שֶׁהוּא עָגֹל, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּב, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּפָטוּר (רפ"ו).

 

ארבע אמות – מתבאר בכללים שבסוף הספר (לימוד לט"ו אלול). ולמעשה יש להחמיר לחשב אמה כ45 ס"מ.

על ארבע אמות – ריבוע שהוא ארבע אמות אורך וארבע אמות רוחב, או יותר מזה.

יש בו כדי לרבע – יש בו שטח של 16 אמות מרובעות [מעט פחות מ4 מ"ר].

ארכו יתר על רחבו – כגון שהחדר 6 אמות אורך ו3 אמות רוחב.

עגול – וקוטר העיגול מעט יותר מארבע וחצי אמות [ואם הקוטר מעט יותר מחמש מחצי אמות, ניתן לעשות בו ריבוע של ארבע אמות על ארבע אמות, והוא חייב במזוזה לכל הדעות].

יש אומרים דחייב... – ויקבע מזוזה בלא ברכה.

 

סעיף יא

אֵין הַפֶּתַח חַיָּב בִּמְזוּזָה אֶלָּא אִם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת (פַפַאסְטֶען, טִיר שְׁטָאק) גְּבוֹהוֹת לְכָל הַפָּחוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים וּמַשְׁקוֹף עַל גַּבֵּיהֶן[15]. וַאֲפִלּוּ אֵין הַמְּזוּזוֹת מֵעֵצִים אוֹ מֵאֲבָנִים אֲחֵרִים רַק שֶׁכּוֹתְלֵי הַבִּנְיָן בְּעַצְמוֹ הֵם הַמְּזוּזוֹת וַעֲלֵיהֶן תִּקְרָה, גַּם כֵּן חַיָּב, וְאִם אֵין לַבַּיִת אֶלָּא מְזוּזָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁמִצַּד הָאֶחָד עוֹבֵר הַכֹּתֶל לְהַלָּן, כָּזֶה, אִם הִיא מִצַּד שְׂמֹאל, פְּטוּרָה. וְאִם הִיא מִצַּד יָמִין, יֵשׁ סָפֵק אִם חַיֶּבֶת אוֹ לֹא. וְיֵשׁ לְקָבְעָהּ בְּלֹא בְרָכָה, אוֹ שֶׁיִּקְבְּעֶהָ לְאַחַר שֶׁיִּקְבַּע בְּפֶתַח הַמְּחֻיָּב, וְיִפְטֹר גַּם אֶת זֹאת. וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סָפֵק, יַעֲשֶׂה כֵּן.

 

פפאסטען, טיר שטאק – תרגום באידיש למושג 'מזוזות', זאת אומרת עמודי הדלת, כמו שביארתי בהקדמה לסימן זה.

עשרה טפחים – בלי קשר לגובה הפתח, שאין צורך שהמזוזות יהיו מהרצפה עד המשקוף.

על גביהן – מעל המזוזות, ולא צריך שהמשקוף יהיה מונח על המזוזות, אלא גם אם המזוזות אינם אלא גובה עשרה טפחים, והמשקוף הוא מעליהם בגובה שתים וחצי מטר, חייב במזוזה.

כותלי הבניין בעצמו הם המזוזות – כך הוא בכל פתח שהוא באמצע קיר שלא חיברו לו מזוזות ייעודיים לצורך הדלת, ובתנאי שיישרו את כותלי הבניין מסביב לפתח. אבל אם יש פרצה בקיר, ואבנים בולטים לתוך הפרצה, ואין צורת פתח מסודר, אין כותלי הבניין נחשבים כמזוזות.

מצד האחד עובר הכותל להלן – הפתח נמצא בצד הקיר, ואין הקיר שבו הפתח נמשך אחרי הפתח, אלא הפתח מגיע עד הקיר של הכיוון השני.

כזה – במקור יש כאן ציור כזה [קיר נמשך בצד שמאל, וקיר שמהווה מזוזה בצד ימין].

היא – המזוזה.

מצד שמאל – של הנכנס, ומצד ימין יש קיר ישר נמשך, כך שאין היכן לקבוע את המזוזה, שהרי המזוזה צריכה להיות לימין הנכנס, כמו שהתבאר בסעיף ג, ועל המזוזה כמפורש בפסוק ומבואר בסעיף ט.

מצד ימין – כמו בציור.

לאחר שיקבע בפתח המחוייב – כמבואר בסעיף ז שאם קובע כמה מזוזות די בברכה אחת לכולם.

בכל מקום שיש ספק – כגון במקרים שלמדנו בסעיפים ה, ז, ט, י, שיקבע בלא ברכה.

יעשה כן – אם יש לו מזוזות נוספות לקבוע בכל במקרה. אבל לא יימנע מלקבוע מזוזה בינתיים בגלל שאין לו מזוזה נוספת לברך עליה.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1]  אף הנשים חייבות במזוזה, וגם קטנים מלמדים אותם לשים מזוזה בדירתם. (הליכות עולם ח, רטז).מזוזה שנכתבה בלי שרטוט פסולה, ולא מועיל לשרטט אחר כתיבה, אלא אם כן רק תיבה אחת או שתיים לא שורטטו. (הליכות עולם ח, ריג).

מזוזה הכתובה בכתב אשכנזי, כשרה גם לספרדים. וכן מזוזה הכתובה בכתב ספרדי כשרה לאשכנזים. ומכל מקום טוב להדר שכל אחד יקח מזוזה הכתובה כפי מנהגו. (הליכות עולם ח, רב).

[2] מצוה לקבוע את המזוזה בטפח החיצון הסמוך לרשות הרבים, בכדי שיהיה כל הבית שמור מבפנים למזוזה (כדאיתא בגמ' מנחות לג.). ובדיעבד כשלא קבעה שם כשרה. (הליכות עולם ח, ער).

הניחה אחרי הדלת, דהיינו שלא הניחה תוך החלל שתחת המשקוף, אלא הניחה חוץ מהחלל שנמצאת אחרי הדלת, הרי זה פסולה.(בן איש חי ש"ב כי תבוא י)

[3] אבל לדעת הבן איש חי(ש"ב תבוא ו) הולכים אחר היכר ציר, גם אם השימוש אינו תדיר בתשמישם.

[4] ואפילו אם הפתח גבוה מאוד, יניחנה בתחילת שליש העליון. (הליכות עולם ח, רמח).

[5] ואפילו אם רק חלק מהמזוזה בטפח הסמוך למשקוף, צריך להסירה ולהניחה שתהיה כולה לכל הפחות במרחק טפח מהמשקוף. (הליכות עולם ח, יד).

[6]  ולהלכה, אם הניחה למטה משליש העליון חוזר וקובעה בתחילת שליש העליון בלי ברכה. (יביע אומר ב, יו"ד כא).

[7] כבר פשט המנהג להקל לכרוך המזוזה בקלף או בנילון. (יביע אומר ח, יו"ד כט).

[8] מנהג הספרדים להניח את המזוזה כשהיא זקופה, ואורכה לאורך מזוזת הפתח, וכפי שפסק  השולחן ערוך (יו"ד רפט, ו), (הליכות עולם ח, רנו).

[9] ואם תלה את המזוזה בדלת ברזל שאי אפשר לתקוע בה מסמרים, יכול לכתחילה להדביקה בדבק חזק. אבל אם היא תלאה במקל ולא קבעה, והיא מתנדנדת לכאן ולכאן, הרי היא פסולה.  (יחוה דעת ו, נח).

[10] אם כבר תלה את המזוזה ושכח לברך קודם קביעתה ונזכר לאחר כמה ימים, יכול לברך כשנזכר. וטוב שישלח את המזוזה לבדיקה, וכשתחזור מן הבודק ויתברר שהיא כשרה, יקבענה שוב בברכה. (יביע אומר ח, יו"ד כז).

[11] המנהג לברך על המזוזה שבפתח הבית ולפטור את כולן. (ילקוט יוסף רפה, פז).

[12] ולהלכה, כיון שיש מחלוקת בזה, אמרינן ספק ברכות להקל. ( יביע אומר ג, יו"ד יז, יא).

[13] ויש לחזור ולברך, ובפרט אם היתה צריכה תיקון. ( יביע אומר ח, יו"ד יז, י).

[14] שהוא 196 ס"מ, ויש להחמיר בבית שהוא -192 ס"מ, ולקבוע בו מזוזה בלי ברכה. ( הליכות עולם ח, רפו).

ובית שהוא גדול ד' על ד' ויש  בו מקרר, מטה או תנור, אפילו גבוהים מי' טפחים ורחבים ד', אינם ממעטים משיעור הדירה, והבית חייב במזוזה. ( הליכות עולם ח, רפה).

[15] ובית שאין לו תקרה, פטור ממזוזה. ואם מקצתו מקורה ומקצתו לא, אם הקירוי כנגד הפתח ויש בו ד' על ד', חייב במזוזה. (שולחן ערוך רפו, יד).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר