לימוד יומי ד בחשוון

סימן ח - דברים האסורים משהאיר היום עד לאחר שיתפלל ובו ו סעיפים:

סעיף א

מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר[1] שֶׁהוּא אוֹר הַנּוֹצֵץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח, כֵּיוָן שֶׁאָז הִתחִיל זמַן תפִילָה, אָסור  לְאָדָם לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה אוֹ לְהִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו אוֹ לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל[2], שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. צֶדֶק, זוֹ תְפִלָּה שֶׁמַּצְדִּיק לְבוֹרְאוֹ וַהֲדַר וְיָשֵׂם פְּעָמָיו לְדַרְכֵי חֶפְצוֹ (סִימָּן ע' פ"ט).

 

הנוצץ – האור הראשון הנראה באופק.

אז התחיל זמן תפילה – מאותו רגע ואילך, יוצא ידי חובתו בדיעבד אם מתפלל תפילת שחרית, כמבואר בסימן יח סעיף א.

בעסקיו – אבל בעסקי הקב"ה מותר, ולכן מותר לעסוק בצרכי שבת לפני התפילה, ומותר לאשה לטפל בילדיה לפני התפילה [שזוהי מצוותה, שהרי אין מישהו אחר שיכול לטפל בהם], וכן מותר לעסוק בכיבוד הורים, גמילות חסדים, ושאר מצוות לפני התפילה.

לילך בדרך – גם אסור לנסוע מעיר לעיר לצורך העבודה, כדי להתפלל בעיר שעובד בה, אלא אם כן יצא מביתו לפני שעלה עמוד השחר, ואם לא יצא מביתו לפני עלות השחר, והוא חייב להגיע לעבודה עד שעה מוגדרת, ואם ימתין לשעה שמתפללים בה במקום מגוריו לא יספיק להגיע בזמן, צריך להתפלל ביחידות בביתו לפני שהוא יוצא לדרך ולא בציבור במקום העבודה. אבל מותר לנסוע לצורך התפילה, כגון כדי להתפלל בכותל המערבי, או כדי להתפלל במניין.

שנאמר – תהלים פה יד.

והדר – ושוב, כלומר, ורק אחר כך...

 

סעיף ב

וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דִּמְכֶם. וְכָל הָאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַּוֶךָ, אַל תִּקְרֵי גַוֶּךָ אֶלָּא גֵאֶךָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְאַחַר שֶׁנִּתְגָּאָה זֶה, קִבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמָיִם. וַאֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת קַאפֶע אוֹ טֵה עִם צוּקֶר וְחָלָב, אָסוּר[3]. וְאִישׁ זָקֵן וְחָלוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל נַפְשׁוֹ עַד עֵת יְצִיאַת הַצִּבּוּר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, בִּפְרָט בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁמַּאֲרִיכִים הַרְבֵּה, יוֹתֵר טוֹב לְהַתִּיר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית בְּבֵיתוֹ בְּנַחַת וִיקַדֵּשׁ וְיֹאכַל אֵיזֶה דָבָר (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן עז סָעִיף טו), וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וִיכַוֵּן לִבּוֹ עִם הַצִבּוּר בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וִיתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ עִמָּהֶם מוּסָף, וְלֹא שֶׁיִּשְׁתֶּה קַאפֶע עִם צוּקֶר (סֻכָּר) וְכַדּוֹמֶה בְּלֹא קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה (באר היטב סִימָן פט בשם לקט הקמח). אַךְ לְצֹרֶךְ רְפוּאָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם גֵּאוּת. וְכֵן אִם אֵין בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בַּתְּפִלָּה בְּלִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אִם יִרְצֶה יָכוֹל לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

 

אסור לו – לפני שיתפלל שחרית.

שנאמר – ויקרא יט כו.

לא תאכלו על הדם – הוא פסוק שיש לו משמעויות שונות רבות, ואחד הפירושים של חכמינו זכרונם לברכה הוא הפירוש הזה.

על דמכם – על צרכי החיים.

הכתוב אומר – מלכים א יד ט.

אותי – את ה'.

אל תקרי גוך אלא גאך – יש לפרש את המילה גוך מלשון גאוה.

קיבל עליו מלכות שמים - ?!. וכי כך עושים, לדחות את קבלת עול מלכות שמים לאחרי סיפוק הרצונות האישיים?

קאפע או טה עם צוקר – קפה או תה עם סוכר.

לעמוד על נפשו – להמתין מלאכול.

להתפלל שחרית בביתו – ביחידות, ולא מוסף.

ויקדש – בשבת ויום טוב, ומדובר שאי אפשר לו להתפלל בציבור ולקדש בחדר שליד בית הכנסת אחרי שחרית.

סימן עז סעיף טו – שם מבואר מה מותר לאכול וכמה מותר לאכול לפני תפילת מוסף.

יכוון ליבו – לענות אמן וקדיש וברכו וקדושה עם הציבור.

ולא שישתה קאפע עם צוקר... – אפילו אם מה שחסר לו בבוקר כדי שיוכל לתפקד עד סיום התפילה הוא רק כוס קפה עם סוכר, עדיף להתפלל שחרית ביחידות.

לצורך רפואה – שצריך לשתות או לאכול מיד עם קומו בבוקר. והדבר מצוי אצל נשים בהריון שכדי למנוע את הבחילות האופייניות לתחילת ההריון, צריכות להעלות את רמת הסוכר בדם מיד בבוקר עם קומן ממיטתן.

אין בו דעת לכוון – הוא מוגדר כחולה, כי הרעב כאשר הוא פוגע בכוונה הוא כמו מחלה.

הערות:

-       בזמננו יש רבים שמקילים לאכול לפני קידוש בטענה שבלי זה אינם יכולים לכוון בתפילה. אך גם אם נקבל את זה, צריך להקפיד שלא להפוך את זה להיתר גורף, אלא שיהיה ברור שההיתר הוא רק למי שאכן קשה לו לכוון בתפילה בלי זה. גם צריך להקפיד שלא ישבו קבוצה של אנשים יחד לאכול, שעל ידי זה יפטפטו ויעסקו בענייניהם לפני התפילה, שזה אינו נחוץ לצורך הכוונה בתפילה, ואסור לכל הדעות.

 

סעיף ג

יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאֲפִלּוּ אִם קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָסוּר לוֹ לִטְעֹם קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וְכֵן נָכוֹן לְהַחְמִיר. אַךְ אִם חָלַשׁ לִבּוֹ, מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אֵיזֶה דָבָר לְחַזֵּק גּוּפוֹ לַתּוֹרָה.

 

יש אומרים – כך הוא על פי תורת הסוד.

אפילו אם קם בחצות הלילה – ולא רק אחרי שהגיע זמן התפילה.

חלש לבו – אין לו כח להתרכז על לימוד תורה בלילה אם לא יאכל קודם.

 

סעיף ד

מַיִם וְכֵן טֵה אוֹ קַאפֶע בְּלֹא צוּקֶר (סֻכָּר) וּבְלֹא חָלָב, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה אַף לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, כִּי אֵין בָּאֵלּוּ מִשּׁוּם גֵּאוּת. וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁחַיָּב בְּקִדּוּשׁ, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת דְּבָרִים אֵלּוּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְאֵין הַקִּדּוּשׁ מְעַכְּבוֹ, כֵּיוָן שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן קִדוּשׁ, דְּאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִמְקוֹם סְעוּדָה, דְּהַיְנוּ סָמוּךְ לַאֲכִילָה, וַהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶם תְּפִלַּת הַשָּׁחַר.

 

שחייב בקידוש – ואסור לשתות אפילו מים לפני קידוש, כמבואר בסימן עז סעיף ב.

ואין הקידוש מעכבו – אין העובדה שעדיין לא קידש, ואינו יכול עכשיו לעשות קידוש, מונעת אותו מלשתות או לאכול אם זקוק לכך.

אין קידוש אלא במקום סעודה – אסור לעשות קידוש אלא בצמוד לסעודה, ופרטי דין זה מתבארים בסימן עז סעיף יד.

אי אפשר לו לאכול – סעודה באמת, גם אם לפי המבואר בסעיף הקודם מותר לו לטעום משהו, כגון שהוא חולה.

 

סעיף ה

אָסוּר לְהַקְדִּים[4] לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לְקַבֵּל פָּנָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ צַפְרָא דְּמָרָא טָב (בלשון אשכנז, גוּטֶען מָארְגֶען) שֶׁנֶּאֱמַר, חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. כְּלוֹמַר, בַּמֶּה חֲשַׁבְתּוֹ לָזֶה שֶׁהִקְדַּמְתָּ כְּבוֹדוֹ לִכְבוֹדִי. וְאִם פְּגָעוֹ דֶּרֶךְ מִקְרֶה מִצַּד הַדִּין מֻתָּר לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, אַךְ נָכוֹן לְשַׁנּוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתֵן לֵב שֶׁהוּא אָסוּר לְהִתְעַכֵּב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל.

 

להקדים – ללכת במיוחד לבית חברו.

צפרא דמרא טב – הבוקר של אדוני יהיה טוב.

שנאמר – ישעיה ב כב.

חדלו – עזבו.

במה נחשב הוא – במה הוא חשוב עד כדי כך.

פגעו – פגש אותו.

נכון לשנות בלשונו – ורבים נוהגים לומר 'צפרא טבא' שהוא 'בוקר טוב' בארמית.

כדי שיתן לב – בתור תזכורת.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] אם התפלל קודם עלות השחר לא יצא. ובילקוט יוסף והלכה ברורה כתבו, שיתפלל שוב על תנאי של נדבה. (הלכה ברורה פט, ג. ילקוט יוסף פט, י).

[2] אמנם קודם עלות השחר אפשר לסדר חפציו קודם התפילה, אך תחילה יברך ברכות השחר. (הלכה ברורה פט, יט).

[3] בזמנינו אפשר אפילו לכתחילה לשתות תה וקפה עם סוכר. אך אין לתת חלב בקפה, אלא אם כן הוא אדם חלש, שבזה המיקל יש לו על מה שיסמוך. (יביע אומר ד, יא)..

[4] ואם לא הקדים לבית חבירו, אלא פגשו בדרך, מעיקר הדין מותר לומר לו שלום, אך טוב להחמיר גם בזה ולומר לו רק בוקר טוב. (הלכה ברורה פט, יא).

מותר להתרחץ קודם תפלת שחרית, ויש אומרים שאחר שיעלה עמוד השחר אין להתרחץ לפני התפלה. ולא ראוי להתגלח קודם התפלה, אלא אם כן רגיל להתגלח כל יום. (ילקוט יוסף פט, ל).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר