מִי שֶׁהוֹלֵךְ אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹ לְסֻכַּת חֲבֵרוֹ וְאוֹכֵל שָׁם שִׁעוּר דְחַיָב בַּסֻּכָּה, צָרִיךְ לְבָרֵךְ גַּם שָׁם לֵישֵב בַּסֻּכָה.
גם שם – כי אין סוכת חברו נפטרת בברכה שבירך בסוכתו.
הערות:
- למעשה אין לברך, כיון שחלק מן הפוסקים חולקים וסוברים שכל הסוכות נפטרות בברכה אחת, כמו מי שמחליף שופר באמצע תקיעת שופר, שאינו חוזר ומברך. ויש כאן ספק ברכה לבטלה.
מִי שֶׁשָּׁכַח לְבָרֵךְ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה, וְנִזְכַּר בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, אוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁגָּמַר אֲכִילָתוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כִּי גַם הַיְשִׁיבָה שֶׁיֵשֵׁב שָׁם אַחַר כָּךְ, הִיא מִצְוָה[1].
צריך לברך – אם עדיין ממשיך לשהות בסוכה.
היא מצוה – ואף שבדרך כלל אין מברכים אלא בשעת האכילה, אין זה מפני ששהייה בסוכה אינה מחייבת ברכה, אלא שהיא נטפלת לאכילה, והברכה שבירך בשעת האכילה פוטרת את השהייה, כמו שהתבאר בסעיף יב, אבל אם לא בירך על האכילה צריך לברך עכשיו.
נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִסֻּכָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן רַשָׁאִין לְבָרֵךְ[2]. קְטַנִּים, גַּם כֵּן פְּטוּרִים. וּמִכָּל מָקוֹם כֹּל שֶׁהוּא מִבֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וּלְמַעְלָה, חַיָב אָבִיו לְחַנְּכוֹ שֶׁיֹּאכַל בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אֵין אָבִיו בְּבֵיתוֹ, אֵין לְהַנִּיחוֹ שֶׁיֹּאכַל חוּץ לַסֻּכָּה[3].
רשאין לברך – כשמקיימות את המצוה.
קטנים – ילדים מתחת לגיל מצוות.
פטורים – מן התורה.
מבן חמש שנים ולמעלה – הגיל המדוייק משתנה מעט מילד לילד, והכלל הקובע הוא שילד שמתעורר משינה ואינו קורא 'אמא אמא' עד שהיא מגיעה, חייבים לחנכו בסוכה. ויש ילדים שאינם מגיעים לגיל זה עד שהם בני שש.
אין אביו בביתו – ואינו יכול לחנכו, ומצוות חינוך מוטלת על האב ולא על האם.
אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה – מותר לתת לו אוכל, אבל צריך לומר לו שיאכל בסוכה.
חוֹלֶה וּמְשַׁמְּשָיו, פְּטוּרִים מִסֻּכָּה. וְאִם הוּא חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, אֵין הַמְשַׁמְּשִׁין פְּטוּרִין אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם. אִם הוּא חוֹלֶה שֶׁיֶשׁ בּוֹ סַכָּנָה, פְּטוּרִין גַּם בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן כָּל כָּךְ.
משמשיו – המשרתים אותו ודואגים לצרכיו.
בשעה שהוא צריך להם – שאז הם עוסקים במצוה, ופטורים ממצוות אחרות.
גם בשעה שאינו צריך להן כל כך – כי עצם ההימצאות בסביבתו היא מצוה, מפני שהדבר יוצר אצלו תחושה שהוא יכול להיות רגוע, שאם יצטרך משהו יהיה מי שיעזור לו.
מִצְטַעֵר, גַּם כֵּן פָּטוּר מִן הַסֻּכָּה בִּשְׁאָר הַלֵּלוֹת[4], וְכֵן בְּכָל הַיָמִים. וְהַיְנוּ שֶׁמִּצְטַעֵר מֵחֲמַת צִנָּה אוֹ מֵרוּחַ אוֹ מֵרֵיחַ רָע וְכַיוֹצֵא בוֹ. וְכֵן אִם כָּבוּ לוֹ הַנֵּרוֹת בְסֻכָּתוֹ בַּשַׁבָּת וְיֶשׁ לוֹ טֹרַח גָדוֹל לֵילֵךְ לְסֻכַּת חֲבֵרוֹ, יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיֶשׁ לוֹ נֵרוֹת דּוֹלְקִים. וְדַוְקָא אִם מִתְּחִלָּה עָשָׂה סֻכָּתוֹ כָּרָאוּי, וְאַךְ בְּמִקְרֶה בָּא לוֹ הָעִנְיָן שֶהוּא מִצְטַעֵר לֵישֵׁב אוֹ לִישֹׁן בְּתוֹכָהּ. אֲבָל אִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאָהּ בִּמְקוֹם רֵיחַ רָע וְכַדוֹמֶה, אוֹ בְּמָקוֹם שֶיִתְיָרֵא לִישֹׁן בָּהּ, אֵינוֹ יוֹצֵּא בָהּ אֲפִלּוּ בַאֲכִילָה בַיוֹם. אִם בָּא הָרוּחַ לְכַבוֹת הַנֵּרוֹת דֶרֶךְ הַדְפָנוֹת, מֻתָּר לִפְרוֹשׂ שָׁם סָדִין אוֹ בֶגֶד.
גם כן – כמו חולה. אבל המשרת את המצטער אינו פטור.
בשאר הלילות – חוץ מהלילה הראשון, שלמדנו בסעיף ג שחייב אפילו אם הוא מצטער.
כבו לו הנרות – בשעת הסעודה, ואין זה מכבוד השבת לאכול ללא אור. ובזמננו אם כבו הנרות אינו מצטער, שהרי יכול לאכול לאור החשמל, אבל אם כבה החשמל בסוכה, ובביתו יש חשמל, אפילו אם יש נרות בסוכה, נחשב כמצטער לפי הרגלי החיים שלנו.
אפילו באכילה ביום – כמו שהתבאר בסוף סעיף ח.
דרך הדפנות – כאשר אינם אטומות.
מותר לפרוש שם סדין או בגד – אפילו בשבת, כפי שהתבאר בסימן פ סעיף עו.
הוֹלְכֵי דְרָכִים בַּיוֹם[5], פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה בַּיוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהֶם שָׁהוּת לִטְרֹחַ אַחַר סֻכָּה, כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ תֵּכֶף לְדַרְכָּן. אֲבָל אִם יְכוֹלִים לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה בְּלִי טֹרַח, חַיָבִים לֵישֵׁב בַּסֻּכָה. וּבַלַיְלָה, כְּשֶׁהֵם בַּמָּלוֹן שֶׁהֵם רוֹצִים לָלוּן שָׁם, צְרִיכִים לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמָם לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. וַאֲפִלּוּ אִם הֵם בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם סֻכָּה, אִם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בִּמְעַט מָמוֹן, חַיָבִים לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁתְּהֵא לָהֶם סֻכָּה לִישֹׁן בְּתוֹכָהּ. וְאִם הוֹלְכִים גַם בַּלַּיְלָה, דִּינָם כְּמוֹ בַיוֹם. וְהַהוֹלְכִים בַּכְּפָרִים לִגְבּוֹת חוֹבוֹת בְּחֹל המּוֹעֵד, אִם אֵינָם יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לָהֶם סֻכָּה, יַחְמִירוּ עַל עַצְמָם לַחֲזוֹר לְבָתֵּיהֶם בְּכָל לַיְלָה לְקַיֵם מִצְוַת סֻכָּה.
פטורין מן הסוכה – כי מגורי האדם בסוכה צריכים להיות כמו מגורי האדם בביתו בשאר ימות השנה, וכמו שאין אדם נמנע לצאת מביתו ולהיות בדרך, ולאכול תוך כדי, בשאר ימות השנה, ואין הדבר נוגד את עובדת מגוריו בביתו, כך גם הליכתו בדרך בסוכות אינה נוגדת את מגוריו בסוכה.
שהות – זמן.
לטרוח אחר סוכה – לחפש סוכה בנוייה, או לבנות סוכה.
צריכין לילך תכף לדרכן – מדובר שיש צורך כלשהו בהליכתם, כגון לעסוק במסחר או ללכת לעבודה, במקרים שמותר לעשות כן בחול המועד, על פי המבואר בסימנים קד-קו.
בלי טורח – כגון שיש סוכה שעומדת לרשות העובדים במקום העבודה בהפסקה שלהם, או שיש סוכה בדרך שעומדת לרשות הציבור.
במלון – במקום הלינה.
לישב בסוכה – לחפש סוכה לישב בה ולישן בה.
במעט ממון – ובמעט זמן, שהדבר לא יבוא על חשבון שעות השינה שלהם,
לגבות חובות בחול המועד – שזה מותר כמבואר בסימן קו סעיף ו.
אינם יכולין – כי אין להם חומרים, או מקום לבנות.
יחמירו על עצמם – כיון שהם מתעכבים זמן רב בכל כפר, הם חייבים מן הדין לבנות לעצמם סוכה לשינה, ומאחר ואינם עושים זאת אין להם לישון מחוץ לסוכה.
הערות:
- הולכי דרכים, שרוצים להחמיר על עצמם ולבנות או לחפש סוכה על אף שהם פטורים, יש ספק אם יכולים לברך על הסוכה. ויותר נכון שלא יברכו, ואם יש שם אדם מקומי שיכול להוציאם בברכת לישב בסוכה, עדיף.
שְׁלוּחֵי מִצְוָה, אֲפִלוּ בַּלַיְלָה, כְּשֶׁהֵם בַּמָּלוֹן, אִם צְרִיכִים לִטְרֹחַ אַחַר סֻכָּה אוֹ שֶׁאֵין נוֹחַ לָהֶם לִישֹׁן בַּסֻּכָּה, וְאִם יִישְׁנוּ, יִהְיוּ לְמָחָר יְגֵעִים וְיִתְעַכְּבוּ מִן הַמִּצְוָה, פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָה. אֲבָל בְּלָאו הָכִי, חַיָבִים.
שלוחי מצוה – אנשים שהם בדרך לקיום מצוה, כגון שהולכים לפדיון שבויים, או ללמוד תורה, או להקביל פני רבם.
במלון – במקום הלינה.
ויתעכבו מן המצוה – לא יוכלו לקיים את המצוה בזריזות הראויה או בדעת צלולה.
בלאו הכי – אם אין את הבעיות האלו, אלא יש להם סוכה מוכנה, ותנאי שינה נאותים, או שלצורך קיום המצוה אין כל כך חשיבות לשינה טובה בלילה ואין מצוות סוכה באה על חשבון המצוה שלהם.
שׁוֹמְרֵי גִנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּתְבוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, אִם אֶפְשָׁר לִשְׁמֹר הַכֹּל בְּמָקוֹם אֶחָד, יַעֲשֶׂה לוֹ שָׁם סֻכָּה וְיֵשֵׁב בָּהּ[6].
וכיוצא בזה – שעבודתם מחייבת אותם להימצא ברצף במקום מסויים.
אפשר לשמור הכל במקום אחד – שאין צריך להסתובב ולעשות סיורים, ואין שטח השמירה גדול יותר מזוית הראיה שלו מתוך הסוכה. אבל אם הישיבה בסוכה תפגע ביעילות השמירה, פטור מן הסוכה.
הָעוֹשִׂים יַיִן אֵצֶל גוֹיִם, פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה, בֵּין בַּיוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה, מִשּׁוּם דִּצְרִיכִים לִשְׁמוֹר שֶׁלֹּא יִגַע בּוֹ גּוֹי. וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שִׁמּוּר, חַיָבִין.
העושים יין אצל גוים – בעלי הכרמים והגתות היו גוים, ואם רצו לשווק יין ליהודים היו היהודים עוסקים בכל תהליך עשיית היין מתחילתו ועד סופו עבור הגוי, והיה צריך להיזהר שלא יהיה לגוי שום גישה ליין, שהרי אם נגע ביין נאסר היין בשתייה כמבואר בסימן מז. ומאחר ויש חשש שהגוי יגע ביין בזמן שאין הישראל רואה, צריך לשמור על היין כל עוד שהוא ברשות הגוי. ויש פרטי הלכות איזו רמת שמירה צריך באיזה מצב, שיש מצבים שבהם צריך שמירה כמעט רציפה, ויש מקומות שמספיק שהמפתח ביד הישראל והיין חתום בחותמת, ויש מקרים שגם זה אינו צריך, ופרטי הדינים מתבארים בשולחן ערוך יורה דעה בסימן קלא.
בעניין שאינו צריך שימור – אפילו אם רוצה להחמיר ולשמור, אין זה פוטר אותו ממצוות סוכה.
הַיוֹשְׁבִים בַּחֲנוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דָּרִים חוּץ לָעִיר וְהַחֲנוּת הִיא בָּעִיר וּרְגִילִין כָּל הַשָׁנָה בְּרֹב פְּעָמִים לֶאֱכוֹל שָׁם בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם בַּסֻּכּוֹת חַיָבִים לֶאֱכוֹל בַּסֻּכָּה.
חייבים לאכול בסוכה – ויבנו סוכה ליד החנות, וילכו לשם לאכול. וכן פועלים ועובדי משרד, במקרים שמותר להם לעבוד בחול המועד המבוארים בסימנים קד-קו, אם יש להם הספקת אוכל, חייבים לבנות סוכה במקום העבודה, שיוכלו לאכול שם. ואם אין להם הפסקה מסודרת אלא חייבים לאכול תוך כדי עבודה, וכן אם רגילים לאכול בעודם בדרך לעבודה, פטורים מן הסוכה כהולכי דרכים [סעיף יח] ושומרי פירות [סעיף כ].
[1] אם שכח לברך, יברך כל זמן שהוא אוכל. ואף אם אוכל בסוף סעודתו פירות או קינוח, עדיין יכול לברך. (חזון עובדיה סוכות, קעב).
[2] אבל לפי מנהגנו, אין הנשים מברכות על מצות סוכה, וכן על כל מצוה שהזמן גרמא. ולכן אשה לא תענה אמן אחר ברכת לישב בסוכה מטעם הפסק. כמו כן, אשה שברכה שהחיינו על הנרות, לא תענה אמן על שהחיינו שבקידוש. (חזון עובדיה סוכות, קמח).
[3] ועל כן אין לתת לקטן מגיל חמש או שש, לאכול מחוץ לסוכה פת יותר מכביצה (52 גרם) או אפילו עוגה יותר מכביצה. (חזון עובדיה סוכות, קנב).
[4] מצטער שפטור מסוכה, דוקא אם מצטער בדבר שדרך העולם להצטער ממנו. או שהוא מאניני הדעת, וכמוהו רגילים להצטער בדבר זה.
כמו כן רק אם בצאתו מהסוכה יתפטר מצער זה, פטור מהסוכה. (חזון עובדיה סוכות, קצו).
[5] אם הולכים לצורך פרנסה ביום, פטורים מסוכה ביום וחייבים בלילה. ואם יוצאים לטיול, חייבים בסוכה ביום ובלילה.
הנוסע במטוס שעות רבות, יכול לאכול שם סעודת קבע. והנוסע באוטובוס רשאי לנמנם בדרך, דהוא בגדר מצטער, אך דווקא כשנוסע לצורך פרנסה וכדומה, אבל לא כשיוצא לשם טיול. (ילקוט יוסף תרמ, לו לז).
[6] ואם כשיעשה השומר סוכה, ידע הגנב היכן הוא נמצא ויגנוב, פטור מסוכה. (שולחן ערוך תרמ, י).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך