הלימוד היומי ט סיוון

סימן קמג - הלכות כבוד אב ואם ובו כב סעיפים:

סעיף א

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וּבְמוֹרָאָם, שֶהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב לִכְבוֹדוֹ וּלְמוֹרָאוֹ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. כְּתִיב, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. וּכְתִיב, כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ. בְּאָבִיו וְאִמּוֹ כְּתִיב, אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ. וּכְתִיב, אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא. כְּדֶרֶךְ שֶׁצִוָּה עַל כִּבּוּד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ, כֵּן צִוָּה עַל כִּבּוּדָם וּמוֹרָאָם. שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִין הֵם בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ. (אִישׁ מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, אִשָּׁה מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, וְהַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹפֵחַ בּוֹ נְשָׁמָה, מַרְאֵה עַיִן, וּשְׁמִיעַת אֹזֶן, וְדִבּוּר) בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ[1], אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְאִלּוּ דַרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי.

 

בכבוד אביו ואמו ובמוראם – בסעיפים הבאים יתבאר מה בכלל כבוד ומה בכלל מורא.

לכבודו ולמוראו – של הקדוש ברוך הוא.

כבד את אביך ואת אמך – שמות כ יב.

כבד את ה' מהונך – משלי ג ט.

איש אמו ואביו תיראו – ויקרא יט ג.

את ה' אלהיך תירא – דברים ו יג, י כ.

מעלה אני עליכם – אני מחשיב את זה לכם.

 

סעיף ב

אֵיזֶהוּ מוֹרָא. לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ הַמְיֻחָד לוֹ לַעֲמֹד שָׁם[2] בְּסוֹד זְקֵנִים עִם חֲבֵרָיו אוֹ מָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא יֵשֵׁב בְּמָקוֹם הַמְיֻחָד לוֹ לְהָסֵב בְּבֵיתוֹ, וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו[3], וְלֹא יַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו בְּפָנָיו, אֲפִלּו לוֹמַר, נִרְאִין דִּבְרֵי אַבָּא. עַד הֵיכָן מוֹרָאָם. הַיָה הַבֵּן לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת וְיושֵׁב בְּרֹאשׁ הַקָּהָל, וּבָאוּ אָבִיו אוֹ אִמוֹ וְקָרְעוּ אֶת בְּגָדָיו, וְהִכּוּהוּ עַל רִאשׁוֹ, וְיָרְקוּ בְפָנָיו, לֹא יַכְלִים אוֹתָם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעַס כְּנֶגְדָּם, אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצִּוָּה בְּכָךְ. אֲבָל יָכוֹל לִתְבֹּעַ אוֹתָם לַדִּין עַל הַהֶפְסֵד[4].

 

בסוד זקנים – שאנשים בעלי נסיון וחכמת חיים נאספים כדי להיוועץ זה בזה.

ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו – אבל מותר לעמוד שם, ורק במקום שהעמידה בו יש בה כבוד כלשהו אסור לעמוד.

יכריע את דבריו בפניו – יגיד בנוכחותו אם הוא צודק בויכוח.

אפילו לומר נראין דברי אבא – שאין זה מדרך הכבוד שאביו זקוק לאישור מהבן לדבריו.

עד היכן – מה הגבול של מצוה זו.

חמודות – בגדים יקרים.

ולא יצער – לא יצטער ויצעק מתוך הצער, אפילו אם אינו צועק עליהם.

לתבוע אותם לדין – וגם זה צריך להיעשות מתוך כבוד ולא על ידי צעקות ומריבה.

 

סעיף ג

אֵיזֶהוּ כָבוֹד? מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן לד סָעִיף ו). וְּיִתְּנֶנוּ לוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. שֶׁאֲפִלוּ מַאֲכִילוֹ בְּכָל יוֹם פְּטוּמוֹת, וְהֶרְאָה לוֹ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, נֶעֱנָשׁ עָלָיו.

 

מאכילו ומשקהו וכו' – הכוונה לספק את הצרכים הפיזיים של ההורים, על ידי שירות, טירחה ומאמץ, אבל אינו חייב להוציא על כך כספים משל עצמו, אלא אם הוריו נזקקים, שאז מוטלת עליו החובה לפרנסם מדין מצוות צדקה, ולכן ציין הקיצור שולחן ערוך למבואר בהקשר זה בסימן לד.

ויתננו לו – את השירות.

בסבר פנים יפות – בצורה נעימה, שתהיה להורה התחושה שהבן נותן לו מתוך שמחה ואהבה.

פטומות – עופות מפוטמים.

הראה לו פנים זועפות – שנותן לו את התחושה שמצוות כיבוד מכבידה עליו.

עליו – על היחס המשפיל שנתן להורה.

הערות:

-       מצוות כיבוד אב ואם איננה מתבטאת רק במעשים, אלא גם - ואולי בראש ובראשונה - במחשבה, וכמו שצריך לכבד את הקב"ה, שהנביא מתלונן (ישעיה כט יג) "יען ניגש העם הזה אלי, בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני...", כך צריך לכבד את ההורים. וכתב בספר חיי אדם: "רצה לומר שמכבדם בלבו שהם חשובים בעיניו ובלבו, דהיינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל".

 

סעיף ד

הָיוּ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ יְשֵׁנִים וּמַפְתֵּחַ חֲנוּתוֹ שֶׁל הַבֵּן תַּחַת רָאשֵׁיהֶם, אָסוּר לַהֲקִיצָם מִשְּׁנָתָם, אַף עַל פִּי שֶׁיַפְסִיד רֶוַח הַרְבֵּה[5]. אֲבָל אִם יַגִּיעַ רֶוָח לְאָבִיו אִם יְקִיצוֹ, וְאִם לֹא יְקִיצוֹ יִצְטַעֵר עַל מְנִיעַת הָרֶוַח, מִצְוָה לַהֲקִיצוֹ, כֵּיוָן שֶיִשְׂמַח בָּזֶה. וְכֵן מִצְוָה לַהֲקִיצוֹ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לִשְׁאָר דְּבַר מִצְוָה[6], מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם חַיָבִים בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא.

 

שיפסיד רווח הרבה – שאף שביארנו בסעיף הקודם שהבן אינו צריך להוציא כספים משלו כדי לכבד את הוריו, אבל הבן חייב לספוג הפסד של רווחים עתידיים למען כבודם, שהרי כל שירות שעושה הבן למען הוריו באה על חשבון זמן שהיה יכול לנצל אותו כדי להרוויח בו כסף.

שכולם חייבים בכבוד המקום ברוך הוא – ואפילו אם אביו היה מעדיף לישון ולא ללכת לבית הכנסת, אם לכשיעירו אותו הוא ילך, מצוה להעירו.

הערות:

-       במקרה שמניעת הרווח היא של הבן, אבל הוא מכיר את האב, ויודע בוודאות שהאב יצטער אם ייוודע לו שבגלל שהוא ישן הבן הפסיד ממון רב, נחלקו הפוסקים, והדעת נוטה שמותר להעירו, ואם הדבר אפשרי יבקש מאדם אחר להעירו.

 

סעיף ה

הָיָה צָרִיךְ לְאֵיזֶה דָבָר בָּעִיר, וְיוֹדֵעַ שֶׁיַשְׁלִימוּ חֶפְצוֹ בִּשְׁבִיל אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁיוֹדֵעַ שֶׁגַּם בִּשְׁבִילוֹ יַעֲשׂוּהוּ לוֹ, לֹא יֹאמַר, עֲשׂוּ לִי בִּשְבִילִי, אֶלָּא יֹאמַר, עֲשׂוּ לִי בִּשְׁבִיל אַבָּא, כְּדֵי לִתְלוֹת הַכָּבוֹד בְּאָבִיו.

 

צריך לאיזה דבר – הדורש פרוטקציה.

ישלימו חפצו – יתנו לו את מבוקשו.

בשביל אביו – אם יזכיר את אביו ויבקש שיעשו זאת למען בנו.

לתלות הכבוד באביו – אבל אם חושב שלא יתנו לו את מבוקשו למען אביו, אין לבקש זאת עבורו, כי אם לא יתנוהו לו למען אביו ויתנוהו לו למען עצמו הרי ביזה את אביו ולא כיבדו.

 

סעיף ו

אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, עֲשֵׂה זֹאת וְעָשָׂה, וְאַחַר כָּךְ בָּא אָבִיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ, מִי אָמַר לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְהוּא מַרְגִישׁ, שֶׁאִם יֹאמַר שֶׁאִמּוֹ אָמְרָה לּוֹ, יִכְעַס אָבִיו עַל אִמּוֹ, אַל יֹאמַר לוֹ שֶׁאִמּוֹ אָמְרָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִכְעַס הָאָב עָלָיו.

 

אל יאמר לו שאימו אמרה לו – וגם לא יתחמק מתשובה באופן שהאב יבין מעצמו שאימו אמרה לו, ומותר במקרה זה לשנות מן האמת מפני דרכי שלום.

 

סעיף ז

חַיָב לַעֲמֹד בִפְנֵי אָבִיו וּבִפְנֵי אִמוֹ[7].

 

חייב – אלא אם כן אביו ואמו וויתרו על כך.

לעמוד – עמידה מלאה.

הערות:

-       אין צריך לקום כל פעם שהאב או האם נכנסים לחדר, אלא רק פעם אחת בבוקר, ופעם אחת כשחוזרים הביתה בערב. ואם האב והאם מוחלים על כבודם אין צריך לקום מפניהם, אבל עדיין יש בכך מצוה, ובוודאי שלא יתעלמו הילדים מההורים לגמרי להישאר שקועים בעיסוקיהם כאשר ההורים נכנסים, שזהו ביזוי ופגיעה בכבודם.

-       מן הראוי שהאב יסביר לילדיו שעליהם לכבד את האם, והאם תדרוש מהם לכבד את האב, כי בדרך זו הדברים מתקבלים יותר.

 

סעיף ח

חַיָב לְכַבְּדָם גַּם לְאַחַר מוֹתָם. וְאִם מַזְכִּרָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּפֶּה אוֹ בַכְּתָב, אוֹמֵר אוֹ כּוֹתֵב, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ (פֵּרוּשׁ, עָלַי יְהֵא כָּל רַע הָרָאוּי לָבוֹא עַל נַפְשׁוֹ) אוֹ מִשְׁכָּבָהּ[8]. וּלְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (כְּבָר קִבֵּל מַה שֶׁקִּבֵּל, שֶאֵין מִשְׁפַּט רִשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל בַּגֵּהִנֹם אֶלָּא י"ב חֹדֶשׁ) אוֹמֵר אוֹ כוֹתֵב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא אוֹ זִכְרונָהּ לִבְרָכָה לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן כו סָעִיף כב).

 

גם לאחר מותם – בדברים שמועילים לנשמת המת, ובהתייחסות מכובדת.

כבר קיבל מה שקיבל – לא אמור לסבול יותר בעולם האמת, ולכן אין טעם לומר שכל הרע הראוי לבוא על נפשו יהא עלי.

משפט רשעי ישראל – ואפילו היה רשע גמור כל ימיו ולא חזר בתשובה, אם חטא בגלל תאוותיו. אבל רשעי הגוים, ויהודים המחטיאים יהודים אחרים או שכופרים בה' ובתורה נידונים לדורי דורות

זכרונו לברכה לחיי העולם הבא – ולא יסתפק ב"זכרונו לברכה", שזו היתה בזמן חז"ל ברכה גם לחיים, ובזמננו שאין אומרים זכרונו לברכה אלא על מתים יכול לומר זכרונו/ה לברכה, או לכתוב בראשי תיבות ז"ל, ויש כותבים זללה"ה.

סימן כו סעיף כב – שם מתבארים דרכים נוספים כיצד לכבד את הוריו לאחר מותם.

 

סעיף ט

אֲפִלּוּ אָבִיו רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת, מְכַבְּדוֹ וּמִתְיָרֵא מִמֶּנוּ. וַאֲפִלּוּ מַמְזֵר, חַיָב בִּכְבוֹד אָבִיו וּמוֹרָאוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְאֵינוֹ מְחֻיָב לְכַבֵּד אָבִיו רָשָׁע כָּל זְמַן שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְאַךְ לְצַעֲרוֹ, אָסוּר. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָה הָראשוֹנָה[9].

 

ממזר – שנולד מאשת איש או משאר גילוי עריות.

ויש להחמיר כסברה הראשונה – אבל מעיקר הדין על כל פנים לאשכנזים אינו חייב לכבדם.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] והמקיים מצוה זו, זוכה לאריכות ימים ושנים. ומי שמקיים מצוה זו בארץ ישראל, שכרו גדול ממקיימה בחוץ לארץ. וכתב 'הזוהר' שצריך אדם ליטע בלבו אהבה להוריו. ע"כ. וכשם ששכרה מרובה כך עונש המבטלה מרובה. (ילקוט יוסף יו"ד רמ, פ"א, ב).

[2] ויש להחמיר ולעשות כך אפילו שלא בפניו. (ילקוט יוסף רמ פ"ה ד).

ואין לבן לעמוד לצד אביו בתפלת י"ח, שדינו כדין רבו מובהק שאסור להתפלל בד' אמותיו, אלא א"כ מוחל לו. ולא יתפלל אחריו כדי לא להטריחו שימתין לו. ויש אומרים שלא ישב לידו כשיושבים במקום מכובד, כגון ב'מזרח', אך המנהג להקל בזה בזמן הזה. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, ו).

אם היה לאב מקום מיוחד לשבת ושינה מקומו, מותר לבן לשבת במקומו הקודם. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, כא).

אחר מיתתו של האבא, מותר הבן לישב במקומו של אב, ודוקא אם הבן ממלא מקום אבותיו. (הליכות עולם ח, קמד).

אין לבן לבקש מאביו לשרתו, אף אם מוחל לו על כך. ואם קשה לו בלי לבקש מהם, ויודע שהם שמחים בכך, מותר לו לבקש מהם. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, צו).

ואם הוריו מגישים לפניו כיבוד, צריך לבקש מהם מחילה ורשאי לקבל מהם. ואם אביו הוא ת"ח רשאי לקבל ממנו רק אחר שאביו יפציר בו. (הליכות עולם ח, קמד).

כשהאב יושב בסעודה עם חבריו, אין לבן לשבת יחד אתו, אבל בבית מותר לשבת לידו. (הליכות עולם ח, קמד).

בן המבקש מהוריו דבר מה כגון להכין לו אוכל או לתפור בגדו, לא יאמר זאת בצורת ציווי, אלא בצורת סיפור, כגון שיאמר להם אם אפשר לאכול, או נקרע בגדי. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, צט).

אין ראוי לעשות את אביו שליח אלא א"כ אביו שמח בזה. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, צח).

[3] ויש אומרים שבדברי תורה מותר. וגם במילי דעלמא, אם רוצה האב למחול, ואומר לו להשמיע את דעתו, מותר. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, לט).

[4] וכשתובע את אביו לדין, צריך ללכת אחריו, אף שתמיד הולכים אחר הנתבע. ואביו צריך לשלם לו הוצאות הדרך. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, צג).

[5] ולכן אם מבקשים את אביו או אמו בטלפון והם ישנים אין להעירם, אלא אם כן הם חפצים בכך. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, קג).

אין לבן למחול על כבוד אבותיו. ואם חרפו וגידפו אותם, יאמר להם שאינו מוחל להם על זה, אך בודאי שלא ירים ידיו עליהם. ואם אבותיו דרכם למחול, אף הוא ימחול. (הליכות עולם ח, קנב).

ואין לבן לספר להוריו דברים המעציבים אותם, כשאין להם צורך לדעת מכך. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, קז).

[6] אם בא עני הצריך צדקה, אם יודע שאביו ישמח מכך, יעירו. אך אם מסופק, לא יעירו. (ילקוט יוסף רמ, פ"ה, קו).

[7] ואפי' רואה אותם במרחק של 128 מטר צריך לעמוד. וצריך לעמוד בפני הוריו מלא קומתו. ולא ישב עד שהוריו ישבו, או עד שיתכסו מעיניו. וכשהוא עומד, לא יסמוך עצמו בכלום. (הליכות עולם ח, צה).

ואב שמחל על כבודו שלא לקום מפניו, רשאי. אך אין ראוי לבקש מאביו שימחל לו. ואם קשה הדבר, כגון בן שמתגורר עם הוריו, רצוי שיבקש מחילה מהוריו. (ילקוט יוסף רמ, פ"ד, יב-יג).

וגם כשהבן לומד תורה חייב לקום מפני אביו או אמו. ואם הדבר מפריע לו ללמוד, ראוי שיבקש מהם מחילה. (ילקוט יוסף רמ, פ"ד, יט).

[8] ואם אומר דבר הלכה משמו בתוך י"ב חודש, יאמר הריני כפרת משכבו. (ילקוט יוסף ר"מ, פי"ג, ג).

אבל עיקר הכבוד הוא לאחר מיתה, לומר קדיש כל י"ב חודש. ולהדליק נר נשמה ביום הפטירה. לערוך אזכרה ביום השנה, לעלות לתורה ביום השנה, וכן לעלות שליח ציבור במשך השנה, וכיוצ"ב. (ילקוט יוסף רמ, פי"ג, ב).

ואפי' היו צדיקים גמורים, יפה כח הקדיש של הבן להעלותם ממדרגה למדרגה בגן עדן. (הליכות עולם ח, יא).

 

[9] ולכן החוזר בתשובה צריך לכבד את הוריו, אפילו אם הוריו רשעים ומחללי שבת בפרהסיא. אולם אם הוריו עוינים אותו על כך שחזר בתשובה, וצוררים לו בגלל זה, אין לכבדם. ואם אפשר לבן זה לגור בעיר אחרת, עדיף. (ילקוט יוסף ר"מ, פ"ז, ג-ד).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר