נוֹהֲגִין שֶׁמְאַחֲרִין תְּפִלַּת עַרְבִית[1]. וּבַאֲמִירַת וְהוּא רַחוּם וּבָרְכוּ, מַמְשִׁיכִין בְּנִגּוּן, כְּדֵי לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. בִּתְפִלַּת עַרְבִית אוֹמְרִים, אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ. וְאִם שָׁכַח וְלֹא אָמַר, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם מִן הַבְּרָכָה, אוֹמְרוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר וְגוֹמֵר וְאוֹמֵר וְחָנֵּנוּ וְכוּ', אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה חוֹנֵן הַדָּעַת, וְאֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי יַבְדִּיל אַחַר כָּךְ עַל הַכּוֹס, רַק שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה, וְשֶׁלֹּא יִטְעַם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וְאִם עָשָׂה מְלָאכָה אוֹ טָעַם, צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל[2]. (וּמִי שֶׁאֵין לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל עָלָיו וְשָׁכַח לוֹמַר אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ יֵשׁ לוֹ דִּינִים אֲחֵרִים) (רצ"ג רצ"ד).
שמאחרין – אף שבימות חול מתפללים ערבית לפעמים מבעוד יום כמבואר בסימן ע סעיף א, וגם אם מתפללים אחרי צאת הכוכבים מתפללים מיד עם יציאת שלושה כוכבים קטנים, ומן הדין היה מותר לעשות כן גם במוצאי שבת, ורק היה צריך להמתין מלעשות מלאכה עד שיעבור זמן תוספת שבת, שהוא כשייראו שלושה כוכבים קטנים רצופים, אבל בפועל המנהג שלא להתחיל ערבית עד לאחר הזמן של תוספת שבת, וגם אז לא ממהרים להתפלל.
ממשיכין – מותחים את הזמן.
כדי להוסיף – יותר מהמינימום הנדרש, להראות שקשה לנו להיפרד מן השבת, וגם מפני שנשמות הרשעים חוזרות לגיהנם במוצאי שבת, אחרי שבשבת היה להן מנוחה, וכל עוד שמושכים את ברכו [ובכלל את התפילה במוצאי שבת] אינן חוזרות, כמו שיתבאר בסוף סעיף ב.
אומרים – באמצע ברכת אתה חונן.
אתה חוננתנו – קטע של ברכה שמתאר את המעבר בין קודש לחול, ונקרא "הבדלה".
וגומר ואומר וחננו – אחרי שאמר את הנוסח של אתה חוננתנו, אינו ממשיך מהמקום שבו הוא נזכר, אלא מסיים לפי הסדר וחוזר ואומר "וחננו מאתך...".
ואינו חוזר – לתחילת הברכה או לאתה חוננתנו.
שהרי יבדיל אחר כך על הכוס – כי אמנם חז"ל תיקנו להבדיל בתפילה וגם על הכוס, אבל מי ששכח להבדיל בתפילה די לו בדיעבד בהבדלה שעל הכוס.
שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה – אם אמר אתה חוננתנו גם כן נכון שלא לעשות מלאכות רציניות שיש בהם טירחה לפני הבדלה, כמו שיתבאר בסעיף ה, אבל אם שכח לומר אתה חוננתנו, יש איסור מוחלט לעשות אפילו מלאכה קלה לפני הבדלה, ועיין במה שביארתי בסעיף ה.
ולא יטעם כלום – זה אסור תמיד כמבואר בסעיף ד, אלא שבדרך כלל אם טעם בדיעבד אין לכך השלכות, כאן אם טעם יצטרך להתפלל שוב.
יש לו דינים אחרים – שצריך לחזור ולהתפלל, אלא אם כן מצפה שיהיה לו כוס למחר, ואינו אוכל בלילה.
הערות:
- יש מקומות שבהם נוהגים לשיר פרקי תהלים במוצאי שבת לפני התפילה, כמו 'לדוד ברוך' (קמד) ו'למנצח בנגינות' (סז), ואחת הסיבות לכך היא להאריך את זמן תוספת השבת, ולהאריך את התפילה מפני חזרת נשמות הרשעים לגיהנם, ולכן יש להתחיל לזמר רק בהגיע זמן צאת שבת.
- מה שכתב הקיצור שולחן ערוך שאם לא הבדיל בתפילה ועשה מלאכה או טעם צריך להחזור ולהתפלל, היא דוקא אם לא אמר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול, אבל אם אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ואחר כך עשה מלאכה אינו צריך לחזור ולהתפלל.
לְאַחַר שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ. אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם[3], לְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת יִשְֹרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁסִּיְמוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְיֵשׁ לְאָמְרוֹ מְעֻמָּד. וְנוֹהֲגִין לִכְפּוֹל אֶת הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן אֹרֶךְ יָמִים וְגוֹ'. אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים וְאַתָּה קָדוֹשׁ וְגוֹ', וְסֵדֶר קְדֻשָּׁה, שֶׁשַּׁיָּךְ לְוִיהִי נֹעַם, שֶׁעַל יְדֵי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיִשְֹרָאֵל, וְזֶהוּ, וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלוֹת יִשְֹרָאֵל. אִם חַל יוֹם טוֹב בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֵין אוֹמְרִים וִיהִי נֹעַם וְאַתָּה קָדוֹשׁ[4], דְּכֵיוָן שֶׁאוֹמְרִים בִּוִיהִי נֹעַם וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים רְאוּיִין לִמְלָאכָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹמַר וִיהִי נֹעַם, גַּם וְאַתָּה קָדוֹשׁ אֵין אוֹמְרִים, דְּשַׁיְכֵי לַהֲדָדֵי. לְאַחַר וִיהִי נֹעַם וּוְאַתָּה קָדוֹשׁ אוֹמְרִים קַדִּישׁ שָׁלֵם, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים וְיִתֵּן לְךָ[5], וְעָלֵינוּ. וְכָל זֹאת הָאֲרִיכוּת שֶׁמַּאֲרִיכִין לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשְׁהוּ יִשְֹרָאֵל בְּהַשְׁלָמַת סִדְרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים מִלַּחְזֹר לַגֵּיהִנָּם, כִּי מַמְתִּינִים לָהֶם עַד שֶׁתַּשְׁלִים כְּנֵסִיָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל אֶת סִדְרָהּ (רצ"ה).
חצי קדיש – עד דאמירן בעלמא.
ויהי נועם – תהילים, הפסוק האחרון של מזמור צ, וכל מזמור צא 'יושב בסתר'.
שבו בירך משה את ישראל – הפסוק ויהי נועם הוא סופו של מזמור 'תפילה למשה', ובתורה כתוב (שמות לט מג) 'וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציוה ה' כן עשו ויברך אותם משה', ופירשו חכמים שזאת היא הברכה שבירך אותם, כלומר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
מעומד – על פי תורת הסוד, של תלמידי האר"י.
נוהגין לכפול – הוא גם כן על פי הסוד, של קדמוני אשכנז.
ואתה קדוש – תהלים כב ד, והוא הפסוק שפותח את סדר הקדושה, ומשמעותו שהקב"ה מחבב את התהילה שמהללים אותו עם ישראל יותר מכל מה שהמלאכים משבחים ומהללים אותו. ורמוז בזה גם שהקב"ה יושב בקרב ישראל אחרי שנבנה המשכן.
סדר קדושה – הפסוקים בישעיה (ו ג) ויחזקאל (ג יב) שמכילים את קטעי הקדושה 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו', ' ברוך כבוד ה' ממקומו', והפסוק 'ה' ימלוך לעולם ועד' (שמות טו יח), ואת שלושתם מתרגמים גם לארמית. וחשיבות קדושה זו ודיניה התפרשו בסימן כה סעיפים ג-ה.
דשייכי להדדי – שהם שייכים זה לזה.
קדיש שלם – עם תתקבל. וכשאין אומרים ויהי נועם אומרים מיד אחרי שמונה עשרה קדיש שלם.
ויתן לך – פסוקי ברכה מלוקטים מכל רחבי התנ"ך, שאומרים אומם לסימן טוב בתחילת השבוע.
בהשלמת סדריהם – סדר התפילה של מוצאי שבת.
להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם – בשבת אין הרשעים נידונים בגיהנם, ויש להם מנוחה.
כנסיה האחרונה – הציבור האחרון שמתפלל ערבית.
כְּשֵׁם שֶׁמִצְוָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַשַׁבָּת בִּכְנִיסָתָהּוֹ עַל כּוֹס יַיִן, כָּךְ מִצְוָה לְקַדְֹּשָּהּ בִּיצִיאָתָהּ עַל כּוֹס יַיִן, דְּהַיְנוּ בְּהַבְדָלָה. וּמְבָרְכִים גַּם עַל הַבְּשָׂמִים וְעַל הַנֵּר. וְגַם נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָלָה[6], וְעַל כֵּן יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב בִּרְכַּת הַבְדָּלָה. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לִמְצוֹא יַיִן מַבְדִּילִין עַל שֵׁכָר אוֹ מֶעד [מֵי דְבַשׁ] אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה, שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה (עַיֵן לְעֵיל סִימָן מ"ה סָעִיף א'), חוּץ מִן הַמָּיִם[7] (רצ"ו).
מצוה – התבאר בסימן עז.
לקדש את השבת – להזכיר את קדושתה.
על הבשמים ועל הנר – פרטי הדינים מתבארים בסעיפים ח-י.
במקום שאין למצוא יין – במחיר הגיוני, אבל אם ניתן להשיג יין אסור להבדיל על חמר מדינה.
שכר – בירה.
חמר מדינה – יין המדינה. במדינות שאין היין מצוי בהם, אם יש שם משקה שמהווה תחליף ליין, כבירה או וודקה או כל משקה חשוב אחר, ניתן להשתמש בו במקום יין.
חוץ מן המים – וכן משקאות על בסיס מים כמו שתייה קלה, או קפה ותה, שאפילו במדינות שזהו המשקה החשוב, אי אפשר להבדיל עליו.
הערות:
- גם כאשר יום טוב חל במוצאי שבת, צריך להבדיל על הכוס. ואומרים אז קידוש והבדלה על כוס אחד. נוסח הקידוש במקרים כאלו נמצא בסידורים, והסדר הוא יקנה"ז, שהוא ראשי תיבות של "יין [=בורא פרי הגפן], קידוש [=הברכה הארוכה שפותחת ברוך אתה... אשר בחר בנו מכל עם... ומסתיימת מקדש ישראל והזמנים], נר [=בורא מאורי האש], הבדלה [=ברכה בנוסח מיוחד, שפותחת ברוך אתה... המבדיל בין קודש לחול..., ומסתיימת "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקדוש"], זמן [=שהחיינו]". ואין מברכים אז על בשמים. וברכת בורא מאורי האש יש לומר על הנרות שדולקות בכל מקרה לצורך יום טוב, ויש נוהגים לקרב שתי נרות זה לזה בשעת הברכה. אבל אין להדליק נר במיוחד לצורך הברכה.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אָסוּר לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת שׁוּם דָּבָר, חוּץ מִן הַמַּיִם[8], קֹדֶם הַבְדָּלָה[9]. אַךְ מִי שֶׁמַּאֲרִיךְ בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית, אֲפִלּוּ עַד תּוֹךְ הַלַּיְלָה, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּהֶתֵּר. וּמֻתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת גַּם מִכּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן[10], מִפְּנֵי שֶׁהוּא גַּם כֵּן שַׁיָּךְ לַסְּעֻדָּה. וְדַוְקָא כְּשֶׁדַּרְכּוֹ לְבָרֵךְ תָּמִיד עַל הַכּוֹס. אֲבָל מִי שֶׁמְבָרֵךְ לִפְעָמִים בְּלֹא כּוֹס (מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל הַפּוֹסְקִים דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס), אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת עַתָּה מִכּוֹס בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קֹדֶם הַבְדָּלָה.
בין השמשות – אחרי שקיעת החמה, שהוא ספק יום ספק לילה, כמו שביארנו בהרחבה בסימן עה סעיף א.
סעודה שלישית – סעודה שאוכלים בשבת אחר הצהריים, ודיניה מתפרשים בסימן עז סעיף טז.
בהיתר – בזמן שהיה עדיין מותר לאכול.
שייך לסעודה – אפילו שהוא שותה אחרי ברכת המזון, בכל זאת זה לא נקרא שהוא שותה לפני הבדלה, כי זה נחשב כהמשך של הסעודה שהוא התחיל בה בהיתר. אבל כשמברך ברכה אחרונה על כוס זו, אינו מזכיר בה את השבת, אף שבברכת המזון מזכיר אותה, כמבואר בסימן מב סעיף יז.
לברך תמיד על הכוס - שמצוה מן המובחר לעשות כן, ואפילו מי שמברך ביחיד, כמו שמבואר בסימן מה סעיף א.
אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון – ולכן יש לברך ברכת המזון בלא כוס.
גַּם מְלָאכָה אֵין לַעֲשׂוֹת קֹדֶם הַבְדָּלָה[11], וְהַנָּשִׁים שֶׁצְּרִיכוֹת לְהַדְלִיק נֵרוֹת קֹדֶם הַבְדָּלָה, יֹאמְרוּ תְּחִלָּה, בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְֹרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. וְאִם חָל יוֹם טוֹב בְּיוֹם רִאשׁוֹן, יְסַיְמוּ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.
מלאכה – שיש בה טירחה, אבל דברים קלים כמו הדלקת אור או נר, והוצאה מרשות לרשות, מותר לעשות לפני הבדלה, אם הבדיל בתפילה.
והנשים – שאין מתפללות תפילת ערבית ואינן מבדילות בתפילה, שאז אסור לעשות גם מלאכה קלה כהדלקת הנר. והוא הדין לאיש שלא אמר אתה חוננתנו, שאם צריך לעשות מלאכה קלה לפני שמבדיל על הכוס, אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול, ואז מותר לו ואינו צריך לחזור ולהתפלל.
ברוך המבדיל – ואין מזכירים את השם.
בין אור לחושך... – לא מצאתי פוסק אחר שכותב שצריך להגיד את כל הנוסח, והסכמת הפוסקים שדי לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", וכן המנהג.
חל יום טוב ביום ראשון – ורוצה לעסוק במלאכת אוכל נפש, שמותרת ביום טוב ואסורה בשבת, כמבואר בסימן צח סעיף א.
יסיימו – יאמרו את כל הנוסח של מוצאי שבת רגילה, ובמקום לסיים ברוך המבדיל בין קודש לחול, יסיימו ברוך המבדיל בין קודש לקודש. והמנהג הוא לומר 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' בלבד. ובהערה לסעיף ג ביארתי כיצד מבדילים על הכוס ביום טוב שחל במוצאי שבת.
[1] ראוי להחמיר ולנהוג כדעת ר"ת ולהוציא את השבת 72 דקות אחר השקיעה. וכן במוצאי יום כיפור יש להחמיר שלא לאכול עד שיגיע זמן זה. (חזון עובדיה שבת ב, שעג).
המנהג לומר לפני תפלת ערבית לדוד ברוך ה' צורי ולמנצח בנגינות מזמור שיר.
[2] וכדאי שכשיחזור על התפלה, יאמר אם איני חייב בתפלה זו, תעלה לי בתורת נדבה. (חזון עובדיה שבת ב, שפב).
[3] נוהגים להתחיל משובה ה'.
[4] והספרדים אומרים (כדעת המקובלים) ואתה קדוש, גם כשחל יום טוב באותו שבוע. ובמקום שלא נהגו לאמרו אין לשנות מנהגם (חזון עובדיה שבת ב, שפה).
[5] ואנחנו אומרים קדיש אחר ואתה קדוש, שיר המעלות, קדיש יתום, ועלינו לשבח.
[6] גם הנשים חייבות בהבדלה מהתורה.(יב"א ט קח קמא).
[7] מי שאין לו יין יכול להבדיל על חמר מדינה, כגון: ארק, ליקר, קוניאק, ובירה. והמקדש או המבדיל על משקה חריף כזה, צריך לשתות מלא לוגמיו. אבל קפה, תה, חלב ומיץ פירות, לא נקראים חמר מדינה, ואי אפשר להבדיל עליהם. (חזון עובדיה שבת א, תח).
[8] והכף החיים (רצא יז) כותב שאין לשתות מים קודם הבדלה.
[9] ואם היה אוכל מזונות בשבת ושקעה לו חמה, אין צריך להפסיק לאכול עד שיגיע צאת הכוכבים, אך אם שתה יין ושקעה לו חמה, צריך להפסיק. (חזון עובדיה שבת ב, שצה).
[10] אחר השקיעה מותר לשתות מהכוס של ברהמ"ז, אך לא אחר צאת הכוכבים, ואם יש סעודת חתן וכלה שיש בה ברכת חתנים רשאים לשתות מהכוס. אפילו שעדיין לא הבדילו. (חזון עובדיה שבת ב, שצח).
[11] אסור לעשות שום מלאכה קודם הבדלה, ואם הבדיל בתפלה יש להקל. ואם רוצה לעשות מלאכה קודם התפילה, יאמר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' ויעשה מלאכה. (חזון עובדיה שבת ב, שעג)..
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך