הלימוד היומי י"ז אדר

לימוד מהספר:

סעיף כ


בְּשַׁבָּת כְּשֶׁפּוֹתְחִין אֶת הַתַּנּוּר שֶׁהוּא טוּחַ בְּטִיט, יֵשׁ לְפָתְחוֹ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי[1]. וְאִם אֵין אֵינוֹ יְהוּדִי יֵשׁ לְפָתְחוֹ עַל יְדֵי קָטָן. וְאִם אֵין קָטָן, מֻתָּר גַּם לְגָדוֹל לְפָתְחוֹ, וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי שִׁנּוּי (רנ"ט).


סעיף כא


הַמַּטְמִין קַאפֶע בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַגּוּמָה לְצֹרֶךְ שַׁבָּת וּמְכַסֵּהוּ בְּכָרִים וְכַדּוֹמֶה, שֶׁיְהֵא חַם, אִם הוּא מַטְמִינוֹ בְּתוֹךְ הַחוֹל, אָסוּר לְהַטְמִין כָּל הַכְּלִי בְּתוֹךְ הַחוֹל. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מַטְמִין כָּל הַכְּלִי אֶלָּא מִקְּצָתוֹ וְעַל מִקְּצָתוֹ מְכַסֶּה בִּבְגָדִים וְכַדּוֹמֶה בְּאֹפֶן שֶׁכָּל הַכְּלִי מְכֻסֶּה מִכָּל הַצְּדָדִים, גַּם זֶה אָסוּר[2], אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְאֹפֶן זֶה, שֶׁהַכְּלִי אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ הַקַּאפֶע יַטְמִינוֹ רַק עַד חֶצְיוֹ אוֹ עַד שְׁלִישִיתוֹ בְּתוֹךְ הַחוֹל, וְהַמּוֹתָר יְהֵא בָּאֲוִיר, וְיִתֵּן עַל הַגוּמָּה דַּף אוֹ יִכְפֶּה עָלָיו כְּלִי, שֶׁיְהֵא אֲוִיר בֵּינוֹ וּבֵין הַכְּלִי שֶׁבְּתוֹכוֹ הַקַּאפֶע, וְאָז יָכוֹל לִתֵּן עֲלֵיהֶם בְּגָדִים וְכָרִים וְכַדּוֹמֶה (היי"א). (יֶתֶר דִּינֵי הַטְמָנָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן רנ"ז, רנ"ח, רנ"ט).


סעיף כב


סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה יִשְׁאַל לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה, הִפְרַשְׁתֶּם חַלָּה. וְיֹאמַר לָהֶם, הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר.


סעיף כג


חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם חֲשֵׁכָה אִם אֵין מַחַט תָּחוּבָה בָּהֶם אוֹ אִם אֵין אֵיזֶה דָּבָר בַּכִּיסִים, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵרוּב, שֶׁמָּא יֵשׁ בָּהֶם אֵיזֶה דְּבַר מֻקְצֶה (רנ"ב).


סימן עג:


סעיף א


אָסוּר לְהַנִּיחַ לְאֵינוֹ יְהוּדִי[3] שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלֶאכֶת יִשְֹרָאֵל בַּשַׁבָּת, וּסְמָכוּהוּ עַל הַפָּסוּק, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה, דְּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי. וְאִם מוֹסֵר לְאֵינוֹ יְהוּדִי אֶת הַמְּלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר. אֲבָל רַק בְּאֵלּוּ הָאֳפָנִים (א) שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יִקַּח אֶת הַחֵפֶץ מִבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְֹרָאֵל קֹדֶם הַשַׁבָּת וְלֹא בְּשַׁבָּת[4].


סעיף ב


(ב) שֶׁיִּקְצֹץ לְאֵינוֹ יְהוּדִי שְׂכָרוֹ, שֶׁאָז הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, שֶׁיְקַבֵּל שְׂכָרוֹ. וְלָכֵן מִי שֶׁיֵשׁ לוֹ מְשָׁרֵת אֵינוֹ יְהוּדִי לִזְמַן יָדוּעַ, אָסוּר לְהַנִּיחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּלָאכָה הִיא רַק לְתוֹעֶלֶת הַיִשְֹרָאֵל. וְאֵינוֹ יְהוּדִי הַנּוֹסֵעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְיִשְֹרָאֵל נוֹתֵן לוֹ אִגֶּרֶת שֶׁיִּשָּׂאֶהָ שָׁמָּה. וְיִשָּׂאֶהָ גַּם בְּשַׁבָּת, צָרִיךְ הַיִשְֹרָאֵל לָתֵת לוֹ אֵיזֶה שָׂכָר[5], כְּדֵי שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל שְׂכָרוֹ וְלֹא בְּחִנָּם.


סעיף ג


(ג). הַשָּׂכָר יְהֵא קָצוּב לְכָל הַמְּלָאכָה, וְלֹא יְהֵא הָאֵינוֹ יְהוּדִי שְׂכִיר יוֹם (רמג רנב).


סעיף ד


(ד). אָסוּר לִקְבֹּעַ לְהָאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ קוֹבֵעַ לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהוּא קוֹבֵעַ לוֹ זְמַן שֶׁיִּגָּמֵר הַמְּלָאכָה סָמוּךְ לְאַחַר הַשַׁבָּת, וְיָדוּעַ כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַמְּלָאכָה עַד יוֹם זֶה, אִם לֹא יַעֲשֶׂה גַּם בְּשַׁבָּת, גַּם כֵּן אָסוּר[6]. וְכֵן אִם שׁוֹלֵחַ בְּיָדוֹ אִגֶּרֶת וְאוֹמֵר לוֹ, רְאֵה שֶׁתְּבִיאֵהוּ שָׁמָּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וְיָדוּעַ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ שָׁמָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת, גַּם כֵּן אָסוּר. וְכֵן אִם יוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּיוֹם הַשַׁבָּת, אָסוּר לָתֵת לַנָּכְרִי מָעוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶּׁיִּקְנֶה לוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקְנוֹתוֹ כִּי אִם בְּשַׁבָּת. וְכֵן אָסוּר לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְמָכְרוֹ בְּעִנְיָן זֶה. וְאוּלָם אֹפֶן זֶה שֶׁאֵינוֹ קוֹבֵעַ לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה בַשַׁבָּת, אֵינוֹ אָסוּר, אֶלָּא בַּנּוֹתֵן לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל קוֹדֵם לָכֵן, מֻתָּר לָתֵת לוֹ הַחֵפֶץ לַעֲשׂוֹת אוֹ מָעוֹת לִקְנוֹת, וְטוֹב שֶׁלֹּא לָדוּר כְּלָל בְּעִיר שֶׁיּוֹם הַשּׁוּק הוּא בְּשַׁבָּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֶחְטָא. וְאִם הַשּׁוּק אֵינוֹ בִּשְׁכוּנַת הַיְהוּדִים, אֵין לָחשׁ.

סעיף כ


קטן – ילד מתחת לגיל בר מצוה


על ידי שינוי – בדרך שונה מהמקובל


הערות:



  • סעיף זה עוסק בשבירת טיט בשבת, מתנור שמחובר לקרקע, שהוא במידה מסוימת סתירת בנין, שהיא מלאכה האסורה בשבת. ואמנם נטיית הפוסקים היא שמאחר ומדובר כאן במשהו זמני לגמרי הדבר מותר, אבל מאחר ואינם בטוחים במאה אחוז, ההוראה היא להעדיף שהדבר ייעשה על ידי גוי או ילד או בשינוי, כדי שבוודאי לא יהיה כאן איסור תורה.


סעיף כא


קאפע – קפה


בתוך הגומה – שקע על גג התנור מבחוץ.


אם הוא מטמינו בתוך החול – היו מניחים בתוך הגומה חול מסביב לקפה, כדי להגביר את הבידוד.


והמותר יהיה באויר – כלומר שאת החלק העליון של הכלי לא עוטפים באופן שהבגדים ייגעו בכלי, כך שחלק זה יישאר מוקף אויר.


על הגומא – על הכלי שבתוך הגומה


דף – קרש


הערות:



  • סעיף זה עוסק באיסור שאסרו חז"ל להטמין מאכלים אפילו לפני שבת כדי לשמר את חומם [=איסור "הטמנה"]. וטעם האיסור הוא שמא יטמין בתוך גחלים, ויחתה בגחלים בשבת כדי להגביר את החום, והרי מבעיר ומכבה את הגחלים. ולכן לא אסרו אלא להטמין בדברים שיש ביכולתם להוסיף חום למאכל המוטמן [=דבר המוסיף הבל], כי אלו דומים לגחלים.


ולכן, חול שיש לו תכונה לחמם דברים חמים שטמונים בתוכו, אסור להטמין בו. אבל מותר להטמין בשמיכות וכל סוגי הבגדים. ואם מקצת הכלי טמון בחול ומקצתו בבגדים, גם זה אסור.


עוד מתבאר כאן מהו המושג "הטמנה", כמו שביארתי בהערה לסעיף יח.



  • הקיצור שולחן ערוך מתעלם בכוונה מהמקרה שבו מניח את הכלי עם הקפה בתוך הגומה בלי חול, ומכסהו בבגדים מכל הצדדים, כי במקרה זה אמנם יש כאן הטמנה וגם תוספת של חום, והיה צריך להיות שאסור להטמין, אבל בכל זאת יש פוסקים שאומרים שהוא מותר מסיבות שונות [שחלקם שייכים גם בפלטה חשמלית], וגם נהגו בזמן הקיצור שולחן ערוך להקל בזה, ולכן הוא דיבר רק על מה שבוודאי אסור לכל הדעות.

  • יש להיזהר לכתחילה, שלא לעטוף במגבות בצורה הרמטית את הסירים העומדים על הפלטה, אלא יש להשאיר חלק מצידי הסירים בלא כיסוי.


סעיף כב


סמוך לחשכה – מעט לפני כניסת השבת.


בלשון רכה – בעדינות, כי אם מטיל אימה ופחד על בני הבית יגרום להם בזה לחלל שבת, כאשר ייזכרו בשבת שהיו דברים שחשובים לאבי המשפחה ולא נעשו.


הפרשתם חלה – אם החלות עשויות בית. כי אם שכחו להפריש חלה, ניתן לעשות זאת גם מהחלות האפויות לפני שבת, אבל לא בשבת. ודיני הפרשת חלה מתבארים בסימן לה.


הערות:



  • בארץ ישראל חייבים להפריש תרומות ומעשרות מכל גידולי הקרקע שגדלו בידי יהודים. כאשר קונים פירות וירקות ממקום עם השגחה, הרבנות האחראית דואגת לכך שהכל יהיה מעושר. אבל כאשר יש גידולים מחצרות וגינות פרטיות, חובה לעשר אותם, וגם זה ניתן לעשותו רק לפני שבת. ולכן במקרה זה יש להוסיף לשאול "עשרתם?". דיני הפרשת תרומות ומעשרות הם מורכבים, ואין לעסוק בזה ללא הדרכה מאדם הבקי בהלכות אלו.


סעיף כג


עירוב – פתרון הלכתי המאפשר לטלטל חפצים ברחובות העיר, שפרטיו מתבארים בסימן פב וסימן צד.


מוקצה – דבר שאסור בטלטול אפילו בתוך הבית, כמו שיתבאר בסימן פח.


הערות:



  • אף שבדרך כלל אין בכיסים של בגדי השבת דברים שאסורים בטלטול, הדבר מצוי במקרים שבגדי השבת נלבשו במהלך השבוע, למשל באירוע.


הקדמה לסימן עג


רבים הם פרטי הדינים הנוגעים למלאכות שנעשות בשבת על ידי גוי, וככלל אסרו חכמינו ז"ל כל פעולה שהגוי פועל בשבת בשליחות היהודי ועבורו, ואפילו פעולה שרק עשויה להתפרש כאילו שהוא פועל בשליחותו, והתירו רק מקרים שבהם ברור שהגוי פועל רק מתוך אינטרס אישי.


אמנם ישנם מקרים שבהם מותר להשתמש בגוי לבצע מלאכות שונות, כגון לצורך חולה, ודינים אלו מבוארים להלן בסימן צ מסעיף יד ואילך.


אין צריך לומר שכל מלאכה שאסור לתת לגוי, בוודאי אסור לתת ליהודי שאינו שומר מצוות לעשות, והדבר חמור הרבה יותר, שהרי מכשילים אותו באיסור חילול שבת. והקיצור שולחן ערוך לא דיבר על זה כי הדבר לא היה מצוי כל כך בזמנו. אך בזמננו שהדבר מצוי, צריך לדעת שאסור למשל להשכיר רכב ליהודי שאינו שומר שבת אם הדבר ברור שלא יימנע מנסיעה בו בשבת, גם באופנים שלהשכיר לגוי מותר. ויש לזה הרבה פרטי דינים, ומי שנתקל בעניין כזה, יעשה שאלת רב.


סימן עג


סעיף א


להניח – לאפשר, וזאת באופן שמוסר לו את המלאכה בשבת עצמה.


הפסוק כל מלאכה לא ייעשה – שמות יב טז, ביחס לחג הפסח, והוא הדין לשאר שבתות וחגים.


סעיף ב


שיקצוץ – יקבע מראש שיקבל שכר על המלאכה, או שלפחות יהיה ברור לגוי שיקבל את שכרו, כי תמיד לוקחים שכר על עבודה כזאת. ואין צריך שיקבעו את גובה השכר מראש.


משרת אינו יהודי לזמן ידוע – גוי המקבל משכורת חודשית קבועה כדי שיעשה עבור היהודי כל שיידרש.


איגרת – מכתב


סעיף ג


שכיר יום – שכיר שמקבל משכורת לפי ימים או לפי שעות.


סעיף ד


ראה שתביאהו – תדאג לכך שהמכתב יגיע


באופן זה – רק במקרה האחרון, שבו לא קבע לו שום זמן, אלא שהמציאות בשטח מחייבת אותו לעשות בשבת.

תוספת פסקי ספרד:

[1] אבל לדעת השולחן ערוך (שם) מותר גם על ידי יהודי לפתוח את התנור, ורק אם יש שם גחלים לוחשות צריך לפתוח על ידי גוי.


[2] החזון עובדיה (שבת א, סו)פסק, שאפילו בשבת מותר לתת בקבוק מלא חלב ולתנו בתוך מים חמים שהם בכלי שני, אף אם יוכל להגיע ליד סולדת.


[3] אסור להשכיר למחלל שבת כלים כגון רכב אם אין השוכר יכול לשכרם במקום אחר, ואם השוכר יכול להשיג אצל גוי מותר מעיקר הדין להשכיר לו, אך שומר נפשו יתרחק מזה, במיוחד כשיש חשש שתיפרץ חומת השבת. (הלכה ברורה רמו, ט).


[4] מותר לתת בגדיו לכובס גוי סמוך לשקיעת החמה אם קצץ לו דמים ועובד הגוי בקבלנות, רק שלא יאמר לגוי לעשותו בשבת. ובתנאי שהגוי עושה במכבסה שלו או בביתו. (חזון עובדיה שבת א, קנז).


[5] ולדעת השולחן ערוך (רמז, ד) מותר שיוליך לו הגוי האיגרת בחינם.


[6] אולם בחזון עובדיה כתב, שמותר ליהודי לתת לגוי שיתקן את רכבו, באופן שקצץ לו סכום עבור עבודתו, ובלבד שיש שהות לסיים את העבודה בערב שבת ובמוצאי שבת. ואפילו שהגוי עושה את התיקונים בשבת מותר. ובעת הצורך מותר גם אם בהכרח שהגוי יעבוד בשבת להשלים התיקונים, והאשכנזים מחמירים בזה, והמקילים יש להם על מה לסמוך. (חזון עובדיה שבת א, קס).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר