כֵּיוָן שֶׁכָּל הַנֵּס הָיָה עַל יְדֵי הַיַיִן, וַשְׁתִּי נִטְרְדָה בְּמִשְׁתֵּה הַיַיִן וּבָאָה אֶסְתֵּר בִּמְקוֹמָהּ, וְכֵן עִנְיַן הָמָן וּמַפַּלְתּוֹ הָיָה עַל יְדֵי יַיִן, לָכֵן חִיְבוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְהִשְׁתַּכֵּר בַּיַיִן[1], וְאָמְרוּ, חַיָב אֱנָשׁ לְבַסּוּמֵי בַּפּוּרְיָא עַד דְּלָא יֵדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי. וְלַפָּחוֹת יִשְׁתֶּה יוֹתֵר מֵהֶרְגֵּלוֹ, כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַנֵּס הַגָּדוֹל, וְיִישָׁן. וּמִתּוֹךְ שֶׁיָשֵׁן, אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי. וְאוּלָם מִי שֶׁהוּא חָלוּשׁ בְּטִבְעוֹ, וְכֵן מִי שֶיוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁעַל יְדֵי כֵן יְזַלְזֵל חַס וְשָלוֹם בְּאֵיזוֹ מִצְוָה, בִּבְרָכָה, אוֹ בִּתְפִלָּה, אוֹ שֶׁיָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם לְקַלּוּת רֹאשׁ, מוּטָב שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּר, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם.
ושתי נטרדה – נהרגה. כמבואר באסתר א י-כב.
באה אסתר במקומה – כמבואר באסתר ב יז.
היה על ידי יין – גזרת המן להשמיד את היהודים, ברגע שיצאה ההנחיה למדינות ישבו המלך והמן לשתות (אסתר ג טו), ואסתר הזמינה את המן פעמיים למשתה היין (אסתר ה ד-ה, ח), ובמשתה השני נהרג (אסתר ז).
חייב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע – אדם חייב להתבסם בפורים עד שאינו יודע להבחין.
לקלות ראש – חוסר רצינות, התנהגות לא אחראית, פתיחות יתר, גם בנושאים שהצניעות יפה להם.
הערות:
- האוירה הרצויה בפורים היא שמחה שיבוא מתוכה לאהבת הבורא ולהודיה על הניסים. כי ליין יש תכונה לחשוף את הפנימיות ולשבור מחסומים, לטוב ולרע, כך ששתיית יין יוצרת אוירה חיובית בבני אדם שיש להם תוכן ופנימיות חיובית, ואצל אנשים שהפנימיות שלהם שלילית, שתיית היין יגרום להם לחשוף את מהותם האמיתית בפני אחרים, מצב שאינו רצוי לאף אחד, ודאי שלא לחכמינו זכרונם לברכה, שלא לזאת התכוונו כאשר תיקנו את המצוה הזאת.
הָאָבֵל, אֲפִלּוּ תּוֹךְ שִׁבְעָה, חַיָב בְּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, וְגַם לִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעֵהוּ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁלַח דָּבָר שֶׁל שִׂמְחָה[2]. אֲבָל לָאָבֵל, אֵין שׁוֹלְחִין מָנוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ[3], אֲפִלּוּ דָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶל שִׂמְחָה. אִם הוּא עָנִי, מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ לוֹ מָעוֹת אוֹ שְׁאָר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל שִׂמְחָה. וְאִם אֵין בַּמָּקוֹם הַהוּא רַק הָאָבֵל עִם אַחֵר, חַיָב לִשְׁלוֹחַ לוֹ, כְּדֵי לְקַיֵם מִצְוַת מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת (דִּין הָאוֹנֵן, עַיֵן לְעֵיל סִימָן קמא סָעִיף כא).
אונן – מי שמת לו קרוב משפחה בדרגה ראשונה, בין המיתה לקבורה.
הערות:
- טעם מניעת משלוח מנות לאבל, נובע מן האיסור לשאול בשלום האבל במהלך כל שנת האבל, כמבואר בסימן רי סעיפים ו-ח. וכתבו הפוסקים ששליחת מתנה לאבל נחשבת כשאלת שלום. במקום שנהוג שבשבת שואלים בשלום האבלים, מותר גם לשלוח להם מנות, כי דין פורים כדין שבת. ובכל מקרה, אם מישהו לא ידע שאין לשלוח, ושלח לאבל משלוח מנות, לא יימנע מלקבלו.
אֵין לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בַּפּוּרִים[4]. וּמִי שֶׁעושֶׁה בוֹ מְלָאכָה, אֵינוֹ רוֹאֶה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְעַל יְדֵי גוֹי, מֻתָּר. וּמֻתָּר לַעֲסֹק בִּפְרַקְמַטְיָא. וְכֵן מֻתָּר לִכְתֹּב אֲפִלּוּ אִגֶּרֶת שָׁלוֹם, וְכֵן חוֹבוֹתָיו וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עִיוּן גָּדוֹל, וְכָל שֶׁכֵּן לִכְתֹּב דְּבַר מִצְוָה אוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁאָר דְּבַר מִצְוָה. וְכֵן לְצֹרֶךְ פּוּרִים, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלוּ מְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת.
אין לעשות– אין איסור לעשות מלאכה, אך הדבר אינו מומלץ.
מלאכה – מלאכת כפיים, או מלאכה שדורשת ריכוז ותשומת לב מרובה.
פרקמטיא – מסחר.
אגרת שלום – מכתב.
הערות:
- אף על פי שפורים מוגדר בחוק כיום בחירה, שאין למעביד אפשרות חוקית להכריח את העובד לבוא לעבודה אם אין רצונו בכך, רבים הם שנאלצים לעבוד בפורים, ואין בכך איסור של ממש. אך צריך להיזהר, שיוותר מספיק זמן לקיום מצוות היום, לשמוע מגילה ביום גם מי שכבר שמע בלילה, כי עיקר המצוה היא ביום, לתת לכל הפחות משלוח מנות אחד ושתי מתנות לאביונים, ולעשות או להשתתף בסעודה גדולה שיש בה שמחה, דבר שלוקח יותר זמן ממה שחושבים, ולכן מן הראוי לכל הפחות לקצר את שעות העבודה בפורים.
יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר נִקְרָא אֶצְלֵנוּ שׁוּשַן פּוּרִים. אֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַחֲנוּן, וְלֹא אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְלֹא לַמְנַצֵּחַ. וְאָסוּר גַּם כֵּן בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וְנוֹהֲגִין בּוֹ קְצָת מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, אֲבָל אֵין אוֹמְרִים עַל הַנִּסִּים. וּמֻתָּרִין לַעֲשׂוֹת בּוֹ נִשּׂוּאִין, כֵּיוָן שֶׁאֵין אָנוּ קוֹרִין בּוֹ אֶת הַמְּגִלָּה. אֲבָל בְּיוֹם שֶׁקּוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה, שֶאָז עִקַּר הַשִּׂמְחָה, אֵין עושִׂין בּוֹ נִשּׂוּאִין, מִשּׁוּם דְּאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה.
תחנון – דיניו התבארו בסימן כב.
אל ארך אפים - אם חל פורים ביום ראשון.
ולא למנצח – כמבואר בסימן כה סעיף ב.
גם כן – כמו בפורים, שאסור בו להספיד או לצום.
אין מערבין שמחה בשמחה – כמבואר בסימן קד סעיף יז ובסימן קמה סעיף כו.
הערות:
- כל הדינים המבוארים בסעיף זה נוהגים בירושלים בי"ד אדר.
יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁבַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן גַּם כֵּן אֵין אוֹמְרִים בָּהֶם לֹא תַחֲנוּן, וְלֹא אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְלֹא לַמְנַצֵּחַ, וַאֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית. וּבְיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, מַרְבִּים קְצָת בִּסְעוּדָה.
אדר הראשון – בשנים שיש בהם שני חדשי אדר, אף שחוגגים פורים רק באדר השני, כמו שביארתי בסימן קמ סעיף א.
ביום ארבעה עשר – אבל לא בחמשה עשר, אף שבחמשה עשר לחודש אדר השני או אדר סתם מרבים קצת בסעודה, כמו שלמדנו בסעיף הקודם.
[1] נשים חייבות בסעודת פורים, וישתו רק מעט יין. (חזון עובדיה פורים, קעח).
[2] ישלח מנות של אוכל, ולא תפנוקי מעדנים ומיני מתיקה. (חזון עובדיה פורים, קצג).
[3] מנהג הספרדים לשלוח מנות ל'אבל' כרגיל. (חזון עובדיה פורים, קצג).
[4] מותר לעשות מלאכה בפורים, אך העושה, אינו רואה סימן ברכה. ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אין עושים. ובנין של שמחה כגון בית חתנות מותר לבנות. והיום נהגו שלא לעשות מלאכה ביום, אבל בליל פורים מותר. וסחורה בפורים, מעיקר הדין מותר לעשות, אך טוב להחמיר גם בזה, אלא אם כן עושה לצורך פורים. (חזון עובדיה פורים, קצה).
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך