הלימוד היומי ח' אדר

סימן עא - סדר הלילה ובו ה סעיפים:

סעיף א

אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֵת לַתּוֹרָה, לְקַיֵּם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. וְיֵשׁ לָחוּשׁ בַּלַּיְלָה שֶׁאִם יֹאכַל תְּחִלָּה תַּחְטְפֶנוּ שֵׁנָה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יָגֵעַ, וְהַטֶּבַע מְבַקֶּשֶׁת מְנוּחָה, וְנִמְצָא מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה. עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁיִּקְבַּע לוֹ עֵת לִלְמֹד קוֹדֵם הָאֲכִילָה. אַךְ אִם הוּא רָעֵב וְלִבּוֹ חַלָּשׁ, שֶׁלֹּא אָכַל בַּיּוֹם לַשֹּׂבַֹע, יִטְעַם מְעַט כְּדֵי לְיָשֵּׁב דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד קְצָת, וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל סְעֻדָּתוֹ דֵּי צָרְכּוֹ, וְיַחְזֹר לִלְמוֹד תּוֹרָה אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לֹא אִבְּרָא לַיְלָה אֶלָּא לְגִרְסָא, וְהַיְנוּ בְּלֵילֵי חֹרֶף, וּמִכָּל מָקוֹם גַּם בַּלֵּילוֹת הַקְּצָרִים צָרִיךְ לִלְמוֹד מְעַט בְּכָל לַיְלָה, לְקַיֵּם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה. וּמִן חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וָאֵילַךְ יוֹסִיף מְעַט מְעַט. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. מַה טַּעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ, מִשּׁוּם וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וְאִכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מושֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹק קָבוּעַ לִלְמוֹד בְּכָל יוֹם וְנִתְבַּטֵּל בַּיּוֹם, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַשְׁלִים חֻקּוֹ בַּלָּיְלָה.

 

עת – זמן מסויים שבו באופן קבוע הוא לומד.

והגית בו יומם ולילה – יהושע א ח.

יגע – אחרי יום עבודה.

מתבטל מתורה – ואינו לומד כלל בלילה אפילו זמן קצר.

ליבו חלש – יש לו הרגשת חולשה.

קצת – אפילו משנה אחת או הלכה אחת.

יחזור ללמוד תורה – אם יש לו עדיין כח, אינו אמור לבזבז את הזמן על שינה, ובוודאי שלא לבזבזו על 'בילוי', ועיין עוד בסימן לא סעיף ו. ודיני לימוד תורה התבארו בסימן כז.

איש כפי השגתו – כל אחד לפי סוג הלימוד שמותאם ליכולותיו.

לא אברא לילה אלא לגרסא – לא נברא הלילה אלא כדי לשנן בו דברי תורה.

בלילי חורף – שמתחילים בסביבות חמש בערב, ומסתיימים בסביבות שש וחצי בבוקר, ואין צריך לישון כל כך הרבה.

מן חמשה עשר באב ואילך – הלילות מתחילים להתארך, אחרי שהגיעו לשיא הקיצור בחודש תמוז.

ריש לקיש – כינוי לאחד מחכמי הגמרא. שמו המלא היה רבי שמעון בן לקיש.

חוט של חסד נמשך עליו – ה' נותן את חינו בעיני בני אדם.

שנאמר – תהלים מב ט.

יצוה ה' חסדו – יתן פקודה לחסדו להיות נמשך עלי.

שירה עמי – אני לומד את תורתו. התורה מכונה 'שירה' (דברים לא יט).

איכא דאמרי – יש אומרים.

דומה ללילה – שלא רואים את הנהגת הקדוש ברוך הוא בבריאה, והאמת נסתרת.

חוק קבוע ללמוד – זמן מסויים, או הספק מסויים.

הערות:

-       בימינו כמעט אין משמעות לתחילת הלילה בסדר היום שלנו, ואין אנשים חוזרים מעבודתם עם רדת החשיכה, שהרי בתאורה המודרנית לילה כיום יאיר. ולכן אין לחלק בין לילות החורף ללילות הקיץ, אלא צריך כל אדם ללמוד חלק מהלילה, ולישון רק את מספר השעות שהוא זקוק להם, כמו שמתבאר בסימן לא, בין בקיץ ובין בחורף.

 

סעיף ב

רָאוּי לְאָדָם בֵּינוֹנִי הַבָּרִיא לְמַעֵט בִּסְעוּדַּת הַלַּיְלָה, וּתְהֵא קַלָּה מִסְּעוּדַּת הַיּוֹם, וְיַרְוִיחַ בָּזֶה אַרְבָּעָה דְּבָרִים, א. יִשְׁמֹר בְּרִיאוּתוֹ ב. יְהֵא נִשְׁמָר מִּדָבָר רָע, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מִקְרֵה לַיְלָה, שֶׁבָּא מֵחֲמַת אֲכִילָה גַּסָּה וּדְבָרִים הַמְחַמְּמִים. ג. שֶׁיִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו נֹחִים וּמְיֻשָּׁבִים, כִּי מֵרֹב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הַרְבֵּה, פְּעָמִים בָּאִים חֲלוֹמוֹת קָשִׁים וְזָרִים ד. שֶׁלֹּא תִּכְבַּד שְׁנָתוֹ עָלָיו, וְיָקִיץ בַּזְּמַן הָרָאוּי, וְדַי לָאָדָם הַבָּרִיא לִישֹׁן שֵׁשׁ שָׁעוֹת. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִישֹׁן בְּחֶדֶר יְחִידִי, וְלֹא לִישֹׁן בְּמָקוֹם חַם בְּיוֹתֵר וְלֹא בְּמָקוֹם קַר בְּיוֹתֵר.

 

קלה – לעיכול.

ישמור בריאותו – שאין זה בריא לישון עם בטן מלאה. וגם סעודה קלה יש להרחיקה מן השינה לפחות שעתיים כמו שלמדנו בסימן לב סעיף ו.

מקרה לילה – מכונה בפסוק 'דבר רע' (דברים כג י), ובסימן קנ סעיף ד מתבאר שיש לעשות ככל שביכולתו למנוע מקרה כזה, גם כאשר הוא נובע רק מריבוי מאכל, ושם התבאר גם שאין כן דעת רוב הפוסקים.

יקיץ בזמן הראוי – כמו שמתבאר בסימן א סעיף ד.

שש שעות – ויש זקוקים למעט יותר וישנים שמונה שעות, ויותר מזה מזיק לאדם כמבואר בסימן לב סעיף כג.

 

סעיף ג

רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁקֹּדֶם הֲלִיכָתוֹ לִישֹׁן, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה כָּל הַיּוֹם, וְאִם יִמְצָא שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה יִתְחָרֵט וְיִתְוַדֶּה עָלֶיהָ וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ עוֹד, וּבִפְרָט בַּעֲבֵרוֹת הַמְּצוּיוֹת, כְּגוֹן חֲנִיפוּת, שְׁקָרִים, לֵיצָנוּת, וְלָשׁוֹן הָרָע, צְרִיכִין בְּדִיקָה בְּיוֹתֵר. גַּם יִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ לִמְחֹל לְכָל אָדָם שֶׁחָטָא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם מֵחֲמָתוֹ. דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא, כָּל מִי שֶׁחֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ עַל יָדוֹ, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיֹאמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, שָׁרֵי לְכָל מָאן דִּי צַעֲרָן. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל וְכוּ'.

 

ירא שמים – עושה את כל שביכולתו כדי לא לחטוא, ואם חטא, מיד חוזר בתשובה, ואינו ממתין עד יום הכיפורים.

יפשפש – יעבור על כל מעשיו שעשה באותו יום, ויבדוק אותם אם טובים הם או רעים.

יתחרט ויתודה... – מצוות התשובה, כוללת בתוכה שלושה חלקים עיקריים, חרטה על העבר, קבלה לעתיד, וווידוי.

בפרט בעברות המצויות – בסימן קל סעיף א העתקתי בהערה את דברי החיי אדם, שמונה את העבירות שבני אדם רגילים להיכשל בהם בלי להשים לב.

חניפות – מי שמכבד אדם רשע למען השלום, גם אם עושה זאת בצורה שניכר שאינו מכבדו אלא מפני שהוא עשיר ובעל יכולת, כאשר אין חשש ממשי שיינזק אם לא יכבדנו, ואין צריך לומר אם משבח את הרשע, וחמור יותר, אם מאשר לו מעשה שלילי שעשה, ואומר לו שלא חטא בזה, או שעל אף מה שעשה הוא בסדר.

ליצנות – עיין בסימן ל סעיף ו.

לשון הרע – כל דיבור שיכול לגרום נזק למישהו, אם ישירות ואם בעקיפין.

מחמתו – בגללו, שאם אדם נפגע וכועס על דבר שעשה לו חברו, ה' מתערב לטובתו, עיין בסימן סג סעיף א.

איתא – יש.

שרי לכל מאן די צערן – מותר [=מחול] לכל מי שציער אותי.

רבונו של עולם הריני מוחל – כפי הנוסח המודפס בסידורים.

 

סעיף ד

אִם לֹא קָרָא שָׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁהָיָה לַיְלָה, אֲזַי יֹאמַר כָּל הַשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. אֲבָל אִם אֲמָרָם בַּלַּיְלָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, כִּי אִם פָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבָד[1]. וּמִכָּל מָקוֹם לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר יֹאמַר כָּל שָׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת, וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים מִזְמוֹרֵי וּפְסוּקֵי דְּרַחְמֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּסִּדּוּרִים. וְאוּלָם בְּרֹב הַסִּדּוּרִים נִדְפַּס בִּרְכַּת הַמַּפִּיל קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע. וְיוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בִּרְכַּת הַמַּפִּיל בַּסוֹף[2], שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה סְמוּכָה לַשֵּׁנָה. וְיֹאמַר קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַמִּזְמוֹרִים קֹדֶם שֶׁהוֹלֵךְ לְמִטָּתוֹ, וּבִרְכַּת הַמַּפִּיל יֹאמַר כְּשֶׁהוּא עַל מִטָּתוֹ[3] (עַיֵן לְעֵיל סוֹף סִימָן ה'), וְקֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְמִטָּתוֹ יֵלֵךְ אֶל הַמְּזוּזָה וְיַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו עָלֶיהָ וְיֹאמַר, ה' שׁוֹמְרִי וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר שֶׁבַע פְּעָמִים, בְּכָל דְּרָכֶיךָ גוֹ' וּלְאַחַר שֶׁאָמַר בִּרְכַּת הַמַּפִּיל, לֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יְדַבֵּר עַד שֶׁיִּישַׁן[4]. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן יֹאמַר עוֹד הַפַּעַם קְרִיאַת שְׁמַע וְהַמִּזְמוֹרִים וּפְסוּקֵי דְּרַחְמֵי, וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא עַד שֶׁתַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה, אוֹ יֹאמַר כַּמָּה פְּעָמִים פְּסוּקִים אֵלּוּ, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ וְגוֹ' אֵשׁ תָּמִיד וְגוֹ' סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְגוֹ', אוֹר זָרוּעַ וְגוֹ' עַד שֶׁתַּחְטְפֶנּוּ שֵׁנָה, וְהִיא סְגֻלָּה לְהִנָּצֵּל מִמִּקְרֶה לַיְלָה רַחְמָנָא לִצְלָן. וּתְהֵא כַּוָּנָתוֹ בַּשֵּׁנָה לְחַזֵּק כֹּחוֹ לַעֲבוֹדַת קוֹנוֹ וַאֲזַי נֶחְשֶׁבֶת לוֹ לַעֲבוֹדַת שָׁמַיִם. אִם צָרִיךְ לְשַׁמֵשׁ מִטָּתוֹ, לֹא יֹאמַר תְחִלָּה בִּרְכַּת הַמַּפִּיל, אֶלָּא אַחַר כָּךְ קוֹרֵא לְכָל הַפָּחוֹת פָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וְאוֹמֵר בִּרְכַּת הַמַּפִּיל (סִימָן סָעִיף א רל"א רל"ה רל"ט).

 

אם לא קרא... – שלא נהג כפי ההמלצה לירא שמים לומר קריאת שמע מיד עם חשיכה, אפילו אם התפלל ערבית מבעוד יום, כמו שלמדנו בסימן ע סעיף א.

מזמורי ופסוקי דרחמי – מזמורים ופסוקים שיש ביכולתם להגן על האדם, או שהם מכילים תפילות להגנה.

כמו שנדפס בסידורים – ויש הבדלים בין הסידורים השונים, ויכול לומר מתוך כל המזמורים והפסוקים את מה שרוצה לומר, ובאיזה נוסח שהוא רוצה, ואין חובה לומר הכל. ורק ברכת המפיל ופרשה ראשונה של קריאת שמע הם חובה.

ברכת המפיל – היא הברכה שתיקנו חכמים על השינה, כמו שתיקנו בבוקר את ברכות השחר.

בסוף – אחרי כל המזמורים והפסוקים והווידוי והמחילה.

עיין לעיל – איך אומרים דברים שבקדושה כאשר לא לבושים עם חגורה.

ה' שומרי – ה' צילי על יד ימיני, ה' ישמר צאתי ובואי מעתה ועד עולם, כמו שהתבאר בסימן יא סעיף יד.

בכל דרכיך – דעהו והוא יישר אורחותיך (משלי ג ו).

וחוזר וקורא – אפילו כמה פעמים.

תורה צוה לנו – משה מורשה קהילת יעקב (דברים לג ד).

אש תמיד – תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו).

סעפים שנאתי – ותורתך אהבתי (תהלים קיט קיג).

אור זרוע – לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז יא).

סגולה להינצל ממקרה לילה – בנוסף לסגולות שמתבארים בסימן קנא סעיף ו.

רחמנא לצלן – הרחמן יצילנו.

ותהא כוונתו... – כמו שהתבאר בסימן לא סעיף ד.

צריך לשמש מיטתו – בסימן קנ סעיף ז מתבאר מתי צריך.

אחר כך קורא לכל הפחות – כל המזמורים ופסוקים, אם רוצה יכול לאומרם לפני תשמיש. אבל פרשה ראשונה של קריאת שמע וברכת המפיל יש לומר ממש סמוך לשינה.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] השולחן ערוך (רלט, א) כתב, 'קורא על מיטתו פרשה ראשונה של שמע'. ומכל מקום ראוי לקרוא כל השלש פרשיות לפני השינה גם אם קראם כבר בתפילה. ולרבנו האר"י צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע קודם חצות אפילו אם לא הולך לישון, ואפילו אם כבר קרא קריאת שמע.

וכשקורא קריאת שמע על מטתו יחזור לומר ה' אלוקיכם אמת, או שיאמר 'אל מלך נאמן' להשלים רמ"ח תיבות. ומותר לקרוא קריאת שמע כשהוא שוכב על צדו, אך עדיף לעמוד או לישב. (הלכה ברורה רלט  ב ג).

[2] מנהגנו לברך ברכת המפיל קודם קריאת שמע. (חזון עובדיה ברכות, תקד).

[3] הישן אחר חצות, נחלקו הפוסקים אם מברך ברכת המפיל, והמברך יש לו על מה לסמוך. ולדעת המקובלים לא יברכנה אחר חצות. ויכול להרהר שם ומלכות בלבו. (חזון עובדיה ברכות, תקה-תקיא).

אם הולך לישון ביום, לא מברך ברכת המפיל. (חזון עובדיה ברכות, תקא). ואפילו אם ישן אחרי השקיעה ומתכונן להמשיך לישון בלילה לא יברך ברכה זו. וכן הישן שינת ארעי כגון במטוס או ברכבת לא מברך.  אף נשים צריכות לברך 'ברכת המפיל' בקריאת שמע. (הלכה ברורה רלט יב-יג).

[4] ברכת המפיל חייב לאומרה בשם ומלכות, ולא יפסיק בדיבור בין ברכה לשינה, ואם הפסיק בדיבור אין זה ברכה לבטלה. ולכן יכול לברך אשר יצר' אחר ברכת המפיל.

ויכול לכתחילה לשתות או לדבר דיבור נחוץ אחר ברכה זו. ואין לברך ברכה זו אחר עלות השחר. (חזון עובדיה ברכות, תק).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר