הלימוד היומי כ' שבט

סעיף ו

הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ וְהִיא מִשְּׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים לִשְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, שֶׁתְּקוּפַת נִיסָן אָז בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי, מְבָרְכִין בַּיוֹם הָרְבִיעִי בַּבֹּקֶר כְּשֶׁהִיא זוֹרַחַת[1], בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. וְקֹדֶם הַבְּרָכָה יֵשׁ לוֹמַר הַמִּזְמוֹר, הַלְלוּיָה, הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים הַבְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ אֵל אָדוֹן וְכוּ', עַד וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ מִזְמוֹר הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ וְקַדִּישׁ.

 

בתקופתה... – ארבעת רבעי שנת החמה, כאשר הם מתחלפים, נקראים תקופה, והם תקופת ניסן ותשרי, שבהם היום והלילה שוים, תקופת תמוז ביום הארוך ביותר, ותקופת טבת ביום הקצר ביותר. האורך המדוייק של שנת החמה הוא מעט פחות משלוש מאות ששים וחמש יום ורבע. אבל לצורך חישובים הלכתיים אנו מחשבים אותה כאילו היתה שלוש מאות ששים וחמש יום ורבע בדיוק, כמו שכבר ביארתי בסימן יט סעיף ה. ולפי חשבון זה אורך כל רבע שנה הוא 91 יום ושבע וחצי שעות, והתקופה תיפול שבע וחצי שעות אחרי התקופה הקודמת, באותו יום בשבוע, וכל תקופה תיפול יום ורבע אחרי אותה התקופה בשנה שקדמה לה. פעם בעשרים ושמונה שנה (4*7) התקופה תיפול באותה שעה, וגם באותו יום בשבוע כמו שחל בשנת בריאת העולם.

בבוקר כשהיא זורחת – בפעם הראשונה שרואים את השמש אחרי שהשלימה מחזור של תקופות.

המזמור... - תהלים קמח.

אל אדון – מתוך ברכות קריאת שמע של שבת בבוקר.

מזמור השמים מספרים- תהלים יט.

וקדיש – אם אמרו המזמורים ועלינו לשבח במניין.

 

סעיף ז

לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְבָרֵךְ בַּבֹּקֶר מִיָּד בְּהַנֵּץ הַחַמָּה מִשּׁוּם דִּזְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת. וְטוֹב אִם אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ בַּאֲסֵפַת עָם, מִשּׁוּם דִּבְרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ. (וְיֵשׁ לְהַכְרִיז בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו לְמַעַן יֵדְעוּ לְהִתְאַסֵּף). אִם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְאַסֵּף תֵּכֶף בַּבֹּקֶר אַל יִתְאַחֲרוּ בִּשְׁבִיל זֶה, אֶלָּא כָּל אֶחָד יְבָרֵךְ מִיָּד כְּשֶׁרוֹאֶה זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עִנְיַן זְרִיזִין מַקְדִּימִין דָּחֵי לְעִנְיַן בְּרֹב עַם. וּבְדִיעֲבַד, אִם לֹא בֵּרַךְ בַּבֹּקֶר, יָכוֹל לְבָרֵךְ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁל הַיּוֹם, וּבִשְׁעַת הַדְּחַק עַד חֲצוֹת הַיּוֹם. וְלָכֵן אִם בַּבֹּקֶר יֵשׁ עֲנָנִים הַמְכַסִּים אוֹתָהּ, יַמְתִּין עַד קָרוֹב לַחֲצוֹת, אוּלַי תִּתְגַּלֶּה, וִיבָרֵךְ בְּשֵׁם וּמַלְכוּת. וְאִם לֹא נִתְגַלְתָה[2], יְבָרֵךְ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת. (שְׁנַת קִדּוּשׁ הַחַמָּה הָיְתָה שְׁנַת תרכ"ט. וְתִהְיֶה אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בִּשְׁנַת תרנ"ז, תרפ"ה, תשי"ג, תשמ"א. תשס"ט, תשצ"ז, יְהִי רָצוֹן שֶנִזְכֶּה לְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית) (רכ"ט).

 

זריזין מקדימין למצוות – ביארתי בסימן צז סעיף ט.

ברב עם הדרת מלך – פסוק במשלי (יד כח), שמשמעו שכבודו של כל מלך מתרבה אם אנשים רבים עוסקים בשירותו, וכמו כן עלינו לשתף אנשים רבים ככל האפשר בזמנים שאנחנו משרתים את הקב"ה.

עניין זריזין מקדימין דחי לעניין ברוב עם – כאשר יש ביניהם התנגשות, רעיון הזריזות גובר על רעיון ברוב עם.

לא נתגלתה – כלל, אין רואים אותה מבעד לעננים.

בלא שם ומלכות – 'ברוך עושה מעשה בראשית'.

תהיה אם ירצה השם – והוא תמיד ב8 לאפריל ביום רביעי בשבוע. ורוב התאריכים האלו כבר עברו.

תשצ"ז – ושוב בתתכ"ה, תתנ"ג. וב9 לאפריל בשנת תתפ"א, תתק"ט, תתקל"ז, תתקס"ה.

אור שבעת ימי בראשית – הקב"ה גנז את האור של שבעת ימי בראשית שהיה אור פשוט ללא גופי תאורה [ביום הראשון נברא האור, וברביעי רק נבראו שמש ירח וכוכבים], והוא שמור לצדיקים לעתיד לבוא, ועל זה נאמר (ישעיה ל כז) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים.

 

סעיף ח

מִי שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע[3], כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ שָׁם הַנֵּס מְבָרֵךְ, בָּרוךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה[4] (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ס"א), וְגַם בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ[5], אֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה הַנֵּס גַּם כֵּן מְבָרְכִין[6]. כֵּיצַד מְבָרְכִין. בְּנוֹ [7]מְבָרֵךְ, שֶׁעָשָׂה נֵס לְאָבִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְאִם הֵם רַבִּים, אוֹמְרִים לְאָבִינוּ. בֶּן בְּנוֹ אוֹמֵר לַאֲבוֹתַי. וְאִם הֵם רַבִּים, אוֹמְרִים לַאֲבוֹתֵינוּ. וּמִי שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נִסִּים הַרְבֵּה, בְּהַגִּיעַ לְאֶחָד מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר כָּל שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, וְיִכְלוֹל כֻּלָּם בִּבְרָכָה אַחַת וְיֹאמַר, שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְכֵן בָּנָיו מַזְכִּירִין כָּל שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת (רי"ח).

 

שלא כדרך הטבע – למעשה הטבע כולו הוא נס אחד גדול, שלא לדבר על השגחת ה' על כל פרט שיהיה בעיתוי הנכון, שהרי אין חוק טבע שקובע שאם עם ישראל עושים את רצון ה' ירד גשם, ואם חלילה אינם עושים את רצונו לא יורד גשם. אבל ברכה זו מברכים רק על נס שאינו מוסבר לפי חוקי הטבע הרגילים. וכלול בזה מי שנדרס על ידי מכונית ויצא ללא פגע, ומי שנפגע והרופאים לא נתנו לו שום סיכוי, והוא הבריא, וכן מי שנפל לידי אנשים שמטבעם אינם מרחמים, והורגים כל מי שתחת ידם, ויצא מהם ללא פגע.

בנו ובן בנו – וכן בתו ובת בנו ובת בתו.

לאבי – או לאמי.

רבים – שמברכים ביחד על נס שנעשה לאביהם.

לאבותי – שהרי הנס שנעשה לסב הוא גם נס שנעשה לאביו.

הם רבים – שני נכדים או יותר.

 

סעיף ט

הָרוֹאֶה חָכָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה מִיִשְֹרָאֵל, מְבָרֵךְ[8], בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו, (לְפִי שֶׁיִשְֹרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלֹהּ וּדְבֵקִים בּוֹ, לָכֵן אוֹמֵר שֶׁחָלַק) וְהָרוֹאֶה חָכָם גָּדוֹל[9] בְּחָכְמַת הָעוֹלָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם[10], מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם.

 

בתורה – אבל לא אם הוא בקי בשאר חכמות, כי יהודי שלא השתלם בידיעת התורה אינו נקרא חכם.

חלק אלוה ודבקים בו – הנשמה היא חלק מה', שנאמר (בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים, ואמרו חכמינו שמי שנופח נופח מתוך עצמו, ונמצא שהנשמה היא חלק אלוה.

לכן אומר שחלק – ולא שנתן, כמו שאומרים על חכמי אומות העולם.

 

סעיף י

הָרוֹאֶה מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם[11] מְבָרֵךְ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַמֶּלֶךְ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא רוֹאֶה בִּכְבוֹדוֹ וְיוֹדֵע בְּבֵרוּר שֶׁהַמֶּלֶךְ הוּא שָׁם[12], יָכוֹל לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ. וְסוּמָא יְבָרֵךְ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת. וּמִצְוָה לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת בִּכְבוֹד מְלָכִים. וְאִם רָאָה אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת, אַל יְבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ לִרְאֹוֹתוֹ, אֶלָּא אִם בָּא אַחַר כָּךְ בְּחַיִל יוֹתֵר וּבְכָבוֹד גָּדוֹל יוֹתֵר.

 

מלך – שיש לו סמכויות מוחלטות במדינה. ובזמננו התמעטו מאד מלכים מסוג זה, ונשארו בודדים, ביניהם מלך מרוקו ומלך סעודיה.

רואה בכבודו – את הפמליה שלו.

סומא – עיוור.

מצוה להשתדל – כדי שכשיבוא המשיח, יוכל להבחין בין כבודו המדומה של מלך גוי, לבין הכבוד האמיתי שנעשה למלך המשיח.

אל יבטל מלימודו – ראוי לראות מלך גוי לפחות פעם אחת בלבד, גם על חשבון לימוד תורה.

חיל – צבא, אנשי פמליה.

 

סעיף יא

הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְֹרָאֵל, מְבָרֵךְ[13], בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין[14] וְכוּ', וְעַל קִבְרֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים אוֹמֵר, בּושָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתָּכֶם, הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבַּר צִיָּה וַעֲרָבָה (ירמיהו נ יב).

 

קברי ישראל – בין קבר בודד, ובין בית קברות, בין חדש ובין עתיק, וכן כשהולך על קברי צדיקים.

אומר – פסוק זה בלבד, ואינו מברך.

 

סעיף יב

כָּל בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה הַנִּזְכָּרוֹת, אִם חָזַר וְרָאָה אוֹתָם הַדְּבָרִים בְּעַצְמָם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה בֵּין רְאִיָּה לִרְאִיָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם, דְּהַיְנוּ חוּץ מִיּוֹם הָרְאִיָּה הָרִאשׁוֹנָה וְחוּץ מִיּוֹם הָרְאִיָּה הַזֹּאת, יִהְיֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֲבָל אִם רוֹאֶה דָּבָר אַחֵר כָּזֶה שֶׁרָאָה אָז, כְּגוֹן מֶלֶךְ אַחֵר, וּקְבָרִים אֲחֵרִים וְכַדּוֹמֶה, חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ גַּם בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם[15] (רכ"ד).

 

אותם הדברים בעצמם – אותו ים, אותו מלך, אותו קבר...

קברים אחרים – וכן אם רואה את אותו בית קברות, אלא שהתווספו בו קברים.

 

סעיף יג

הָרוֹאֶה כּושִׁי[16], וְגֵחוֹר, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא אָדֹם הַרְבֵּה. וְהַלַּוְקָן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא לָבָן הַרְבֵּה, וְהַקִּפֵּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא אָרֹךְ וְדַק, וְהַנַּנָּס, וְהַדַּרְקוֹנָה, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מָלֵא יַבָּלוֹת. וּפְתוּי הָראֹשׁ, שֶׁכָּל שַׂעֲרוֹתָיו דְּבוּקוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְאֶת הַפִּיל וְאֶת הַקּוֹף[17], מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת[18]. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַשִּׁנּוּי עָלָיו גָּדוֹל מְאֹד

 

בפעם הראשונה – בחייו שרואה כל אחד מדברים אלו, ולא פעם בשלושים יום.

הערות:

-       מברכים את ברכת משנה הבריות גם על אדם שיש לו מום מולד בולט מאד.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] ומנהג הרבה קהילות להתפלל ביום זה ב'נץ החמה', ולצאת אחר קדיש תתקבל שאחר ובא לציון.  ולברך יחד את הברכה. (יחוה דעת ד, יח ג). 

 ומכל מקום מי שעדיין לא התפלל, וראה ב'נץ' את החמה, לא יחכה לרוב עם אלא יברך ברכה זו מיד ואח"כ יתפלל. (חזון עובדיה ברכות, תעו).

וזמן ברכתה עד סוף שלש שעות זמניות. ואם עננים כיסוה ונתגלתה אחר ג' שעות, המברך עד חצות היום יש לו על מה לסמוך. (חזון עובדיה ברכות, תסו-ח).

ברכת החמה נוהגים שהשליח ציבור מברך בקול רם והקהל חוזר אחריו בלחש. ויש נוהגים באותה שעה ללבוש בגד חדש ולברך עליו 'שהחיינו'. (ילקוט יוסף רכט, ד).

[2] ואם יש עננים דקים וקלושים כעין מסך דק ונראית החמה דרכם, אפשר לברך בשם ומלכות. (חזון עובדיה ברכות, תצג).

במקומות שיש הרבה עננים, ויש לחוש שלא תראה השמש, יש להקדים לברך בנץ החמה, ואפילו קודם תפלת שחרית. (הליכות עולם ב, קצ).

[3] אבל נס שהוא מנהג העולם, כגון שבאו אליו גנבים ובא לידי סכנה וניצל מהם, מברך בלי שם ומלכות. (שולחן ערוך ריח, ט).

[4] ולא יברך עם שם ומלכות 'הגומל' כשנעשה לו הנס, אלא רק כשחוזר למקום פעם אחרת אחר שעברו שלושים יום, מברך בשם ומלכות.

והמברך אינו צריך לפרט מה הנס שנעשה לו, וגם כשאין הנס ניכר במקום, מברך. (הלכה ברורה ריח, ח).

ובכל עת שחוזר למקום ההוא יברך ברכה זו, אך דווקא אם עבר שלשים יום מראיה לראיה חוץ מהיום שבו ארע לו הנס, ויברך הוא וכל יוצאי ירכו ברכה זו. (חזון עובדיה ברכות, שלח).

[5]  ודווקא בנים ונכדים מברכים, אבל הנינים ושאר הדורות לא יברכו. (הלכה ברורה ריח, י).

[6] ולהלכה, לא יברכו הבנים שנולדו קודם לנס, אלא רק הבנים והנכדים שנולדו אחר הנס, ואם הנכד נולד אחר הנס ואביו נולד קודם הנס אינו רשאי לברך. (הלכה ברורה ריח, י).

[7] אבל אבא אינו מברך על נס שנעשה לבנו, וגם בעל לא מברך על נס שנעשה לאשתו, ואשה לא תברך על נס שנעשה לבעלה. (הלכה ברורה ריח, י).

[8] ולכתחילה יש לברך מיד כשרואה את החכם, ומכל מקום אם לא ברך מיד, רשאי לברך כל זמן שעודנו סמוך אליו. ואם הלך כבר החכם והוא אינו רואה אותו, אינו רשאי לברך. ואפילו חזר וראהו תוך ל' יום, אינו רשאי לברך עליו. (הלכה ברורה רכד, יא).

וגם היום אפשר לברך על חכם גדול ברכה זו. (חזון עובדיה ברכות, תה).

[9] יש אומרים שדווקא אם הוא מקיים ז' מצוות בני נח מברכין עליו. (הלכה ברורה רנד יב)

[10] אבל על יהודי שבקיא בחכמות העולם ולא בחכמות התורה, אין לברך. (הלכה ברורה רנד, יב)

[11] ואותו הדין גם בנשיא מדינה שיכול להחליט לבד החלטות, ואין מעליו גוף שיכול לבטל החלטותיו וכן אינו צריך את אישור הפרלמנט, צריך לברך עליו בשם ומלכות. (חזון עובדיה ברכות, תיב).

ואם רואהו בשידור חי וכדו' לא מברך עליו, וכן אם רואהו דרך ראי לא יברך עליו. אך אם רואהו מאחרי חלון זכוכית, רשאי לברך עליו. (חזון עובדיה ברכות, תטו-תטז).

[12] אם הוא לא רואהו מחמת שמקיפים אותו שריו ועבדיו יכול לברך עליו. אך אם לא רואהו כי הוא בספינה או ברכב או שהוא בארמונו, אפילו שיודע שהוא שם, יברך את הברכה בלי שם ומלכות. (הלכה ברורה שם, יט).

[13] ודווקא אם נמצא ממש סמוך לקברות מברך. (חזון עובדיה ברכות, תכ).

וברכה זו מברך, רק אחר ל' יום שלא ראה אותם. ואם רואה  שנוספו שם קברות אחרים, מברך עליהן אפי' אם היה שם תוך ל' יום.(חזון עובדיה, תיז).

והרואה מקום שיש בו רק קבר אחד, יאמר הברכה בלי שם ומלכות. (הלכה ברורה רכד, כד).

[14] הנוסח המלא הוא: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין, ודן אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והחיה אתכם בדין והמית אתכם בדין, והוא עתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחי העולם הבא והוא יודע מספר כולכם בדין, ברוך אתה ה' מחיה המתים. (הלכה ברורה רכד, כג).

[15] יש אומרים שצריך לראות את הקברים החדשים בשביל לברך, ויש אומרים שלא צריך. (הלכה ברורה רכד, ד).

[16] ודווקא אם הוא שחור ביותר מברך עליו. והיום לא נהגו לברך על כושי כלל, אפילו אם הוא שחור ביותר. (הלכה ברורה רכה, מח).

[17] ואם ראה פיל וקוף יחד, מברך פעם אחת על שניהם. ואדם שראה פיל וברך עליו, ושוב ראה קוף מברך שוב.

והרואה פיל יכול לברך עליו אף שיודע שיראה קוף ויצטרך לברך שוב. וטוב שכשמברך על הפיל יכוון בפרוש לא לפטור בברכתו את הקוף. (הלכה ברורה רכה, נ).

[18] וצריך לדעת שכל הדברים שנאמרו שמברך עליהם 'משנה הבריות' בהלכה זו ובהלכה הבאה, מברך רק בפעם הראשונה שרואה אותם, אבל אם ראה אחרים כמותם אפילו לאחר הרבה זמן, אינו מברך עליהם 'משנה הבריות'. כגון אם ראה פיל ולאחר כמה שנים ראה פיל אחר, אינו מברך עליו. ואדם שראה פיל ולא ברך עליו, לא יוכל לברך עליו אלא ללא שם ומלכות. (הלכה ברורה רכה, נז).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר