הלימוד היומי י"ח שבט

סעיף ט

קָנָה כֵּלִים שֶׁיִשְׁתַּמְּשׁוּ בָהֶם הוּא וּבְנֵי בֵּיתוֹ, מְבָרֵךְ[1] הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב[2].

 

הוא ובני ביתו – רכב משפחתי, מוצר חשמל ביתי. וכן הדין אם קונה בגד שמיועד לשני ילדים, שכל אחד מהם לובשו לפעמים, יברכו הילדים הטוב והמטיב ולא שהחיינו.

 

סעיף י

אִם נָתְנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, מְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב[3], שֶׁהִיא טוֹבָה לוֹ, וְגַם לְהַנּוֹתֵן טוֹבָה, כִּי אִם זֶה הַמְקַבֵּל הוּא עָנִי, הֲרֵי הִיא טוֹבָה לְהַנּוֹתֵן שֶׁזִּכָּהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן צְדָקָה. וְאִם הַמְקַבֵּל הוּא עָשִׁיר, שָׂמֵחַ הַנּוֹתֵן, שֶׁזֶּה מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מַתָּנָה.

 

וגם להנותן טובה – ואינו דומה לקונה כלים חדשים, שהמוכר אינו נהנה מזה.

הערות:

-       פוסקים רבים כתבו שאין לברך הטוב והמטיב בגלל טובת הנותן, אלא יש לברך שהחיינו, וכן ראוי לנהוג. ובפרט שיש מקרים רבים שאין לנותן שום שמחה.

 

סעיף יא

עַל סְפָרִים חֲדָשִׁים שֶׁקָּנָה, אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ, מִשּׁוּם דְּמִצְוֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ[4].

 

ספרים – ספרי קודש.

מצוות לאו להנות ניתנו – הנאה רוחנית מקיום מצוה אינה נחשבת כהנאה, והרי אין הנאה חומרית מספר, אלא רק הנאה רוחנית מהלימוד בהם. ויש לכך השלכות נוספות, למשל אם ניתן לקיים את מצוות תקיעת שופר או נטילת לולב בשופר או בלולב של עבודה זרה שהם אסורים בהנאה.

 

סעיף יב

עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ, כְּגוֹן חָלוּק, אוֹ מִנְעָלִים וְאַנְפְּלָאוֹת, אֵין לְבָרֵךְ, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא עָנִי שֶׁשָּׂמֵחַ בָּהֶם. וְעָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁקָּנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, שֶׁרָאוּי לְבֵינוֹנִי לִשְׂמֹחַ בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהוּא לְעָשְׁרוֹ אֵינָם חֲשׁוּבִים אֶצְלוֹ כָּל כָּךְ וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בָּהֶם, גַּם כֵּן לֹא יְבָרֵךְ.

 

חלוק – גופיה.

מנעלים ואנפלאות – נעליים וגרביים.

אין לברך – כי הם דברים שרגילים לחדש אותם כל הזמן בלי לחשוב פעמיים, ואינם דברים שמטבעם ממעטים בקנייתם וקונים אותם רק לעיתים רחוקות.

הערות:

-       בזמננו נעליים הוא פריט לבוש חשוב, שאינו נקנה כלאחר יד, ויש לברך עליהם שהחיינו, ומה שנהגו להימנע מפני הטעם המבואר בסעיף יג אינו נכון.

 

סעיף יג

נוֹהֲגִין לוֹמַר לְמִי שֶׁלָּבַשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ: תְּבַלֶּה וּתְחַדֵּשׁ. וְעַל מִנְעָלִים אוֹ שְׁאָר בְּגָדִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵעוֹרוֹת, אֲפִלּוּ מִבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם הָעוֹרוֹת הֵם תְּפוּרִים רַק תַּחַת הַבֶּגֶד, אֵין אוֹמְרִים תְּבַלֶּה וּתְחַדֵּשׁ, כִּי אִם יְחַדֵּשׁ בֶּגֶד כָּזֶה, צְרִיכִין מִתְּחִלָּה לְהָמִית בַּעַל חַי, וּכְתִיב, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו.

 

תבלה ותחדש – תחיה זמן רב יותר מבגד זה, ותזכה שהוא יתבלה ותצטרך לקנות חדש. והיום המנהג לומר רק 'תתחדש', והמשמעות זהה.

רק תחת הבגד – כגון שסוליית הנעל עשוייה עור.

וכתיב – תהלים קמה ט. אמורים לרחם גם על בעלי חיים. ואמנם מותר להרוג בעלי חיים לצרכים של בני אדם כמבואר בסימן קצא סעיף א באריכות, אבל לרצות בכך שבגד יתבלה ויצטרכו להרוג בעלי חיים כדי לייצר בגד חדש, אינו רצוי.

 

סעיף יד

פְּרִי שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, בְּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא אוֹכְלוֹ, יְבָרֵךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ, וִיבָרֵךְ תְּחִלָּה שֶׁהֱחֱיָנוּ וְאַחַר כָּךְ בִּרְכַּת הַפֶּרִי[5]. וְאִם שָׁכַח וּבֵרַךְ תְּחִלָּה בִּרְכַּת הַפְּרִי, יָכוֹל לְבָרֵךְ גַּם אַחַר כָּךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ וְלֹא הֲוֵי הֶפְסֵק. וְאִם לֹא בֵּרַךְ בַּאֲכִילָה הָרִאשׁוֹנָה, שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ[6]. אִם יֵשׁ לְפָנָיו כַּמָּה מִינִים חֲדָשִׁים, דַּי בְּבִרְכַּת שֶׁהֱחֱיָנוּ אַחַת לְכֻלָּם[7]. שְׁנֵי מִינִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דּוֹמִים קְצָת, כְּמוֹ דֻבְדְּבָנִים מְתוּקִים וְדֻבְדְּבָנִים חֲמוּצִים, וַאֲפִלּוּ אֵינָן חֲלוּקִין בַּשֵּׁמוֹת אֶלָּא בַּטַּעַם, כְּמוֹ תְּאֵנִים לְבָנוֹת וּתְאֵנִים שְׁחוֹרוֹת, אִם בֵּרַךְ שֶׁהֱחִיָּנוּ עַל מִין אֶחָד, כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אַחַר כָּךְ מִין הַשֵּׁנִי, מְבָרֵךְ גַּם עָלָיו שֶׁהֱחֱיָנוּ[8] כִּי שְׁתֵּי שְׂמָחוֹת הֵן.

 

שהוא מתחדש משנה לשנה – פרי עונתי, שאינו צומח כל השנה, כמו תפוזים ושאר פירות הדר, אפרסקים, משמשים, נקטרינות, שזיפים ודומיהם.

בפעם הראשונה – כל עונה.

תחילה שהחיינו – כי מצד הדין היה צריך לברך כבר בשעת ראיית הפרי, אלא שהמנהג הוא לדחות את הברכה לשעת האכילה.

לא הוי הפסק – אין ברכת שהחיינו נחשבת כהפסק בין הברכה לאכילה, אף שבדיבור סתם מבואר בסימן נ סעיף ה שאפילו אם הפסיק בדיבור מועט בין הברכה לאכילה צריך לחזור ולברך.

שוב אינו מברך – בפעם הבאה שאוכל את אותו פרי.

לפניו – על השולחן.

אינן חלוקין בשמות אלא בטעם – שני זנים של אותו מין.

לבנות – בהירות.

שחורות – כהות.

 

סעיף טו

אִם בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲנָבִים, יֵשׁ אוֹמְרִים, דְּאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל הַיַּיִן הֶחָדָשׁ, כִּי שִׂמְחָה אַחַת הִיא, שֶׁהַיַּיִן יוֹצֵא מִן הָעֲנָבִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל הַיַּיִן הֶחָדָשׁ, מִשּׁוּם דְּיֵשׁ בּוֹ שִׂמְחָה יְתֵרָה מִבַּעֲנָבִים[9]. וְעַל כֵּן טוֹב שֶׁאִם בֵּרַךְ שֶׁהֱחֱיָּנוּ עַל עֲנָבִים, אֲזַי כְּשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ, יְבָרֵךְ תְּחִלָּה שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל אֵיזֶה מִין חָדָשׁ לִפְטוֹר גַּם אֶת הַיַּיִן. אֲבָל אִם בֵּרַךְ תְּחִלָּה שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל הַיַּיִן, לְכֻלֵּי עַלְמָא אֵינוֹ מְבָרֵךְ עוֹד עַל עֲנָבִים. וְכָל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה אֶת הַיַּיִן כְּשֶׁהוּא תִּירושׁ, שֶׁהוּא נִכָּר שֶׁהוּא יַיִן חָדָשׁ. אֲבָל אִם אֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ עַד שֶׁהוּא יַיִן, אֲפִלּוּ לֹא בֵּרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲנָבִים, אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהֱחֱיָנוּ, מִשּׁום דְּאֵינוֹ נִכָּר בֵּין חָדָשׁ לְיָשָׁן.

 

שהיין יוצא מן הענבים – וכשבירך על הענבים הוא היה מודע לכך שיוצא מהם יין.

איזה מין חדש – פרי חדש אחר, בזמן שהיין החדש עומד לפניו.

לכולי עלמא – לכל העולם. כלומר, לכל הדעות.

תירוש – מיץ ענבים, או יין בזמן שהוא עדיין תוסס ולא השלים את תהליך הפיכתו ליין.

יין – ממש.

אינו ניכר בין חדש לישן – אי אפשר להבחין בין יין מעונה זו ליין של עונה קודמת, ואין מברכים שהחיינו אלא על פירות ששמחים בהם בגלל שהתחדשו בעונה זו.

הערות:

-       היום גם מיץ ענבים ניתן לשימור למשך כמה שנים, וגם בו אין ניכר אם הוא מהעונה הקודמת או מהעונה הנוכחית, ולכן אין מברכים עליו שהחיינו.

 

סעיף טז

אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל הַבֹּסֶר אֶלָּא כְּשֶׁהִבְשִׁילוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת עֲנָבִים, וְכֵן בְּכָל פְּרִי אַחַר גָּמְרוֹ[10].

 

על הבוסר – ובסימן נב סעיף יב התבאר איזו ברכה ראשונה מברכים על הבוסר.

אחר גמרו – ויש להיזהר, כאשר לוקחים בליל שני של ראש השנה פרי חדש, כדי לברך שהחיינו בקידוש, כמבואר בסימן קכט סעיף כג, שיקח פרי שהוא בשל, כי יש נטיה בשנים שבהם ראש השנה יוצא מוקדם ייחסית בעונות השנה [בתחילת ספטמבר] להביא לחנויות פירות הדר כמו קלמנטינות ותפוזים, כשהם עדיין ירוקים וחמוצים מאד, ואין לקנותם כדי לברך עליהם שהחיינו.

 

סעיף יז

נוֹהֲגִין שֶׁאֵין מְבָרְכִין שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל הַיְרָקוֹת[11] וּמִינֵי לְפָתוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְקַיְמִים זְמַן רַב עַל יְדֵי שֶׁמַּטְּמִינִין אוֹתָן בַּקַּרְקַע וּבָחוֹל, וְגַם הֵן מְצוּיִין וְגַם אֵין בָּהֶם שִׂמְחָה כָּל כָּךְ.

 

ירקות – לא ברור לאילו ירקות התכוונות כאן הפוסקים, אבל העקרון קיים גם בפירות ששומרים אותם בקירור.

מיני לפתות – סוגי לפת, כגון לפת, גזר, צנון, וכן תפוחי אדמה ובצל.

גם הן מצויין – הם זולים ונגישים תמיד לכל אדם.

וגם – מאחר והם מצויים אין שמחים כל כך בחדשים.

הערות:

-       הקיצור שולחן ערוך מתלבט כאן בסיבת הדבר שאין מברכים שהחיינו על ירקות שורש, אם העובדה שהפרי הישן מחזיק מעמד כל השנה עד שמגיע החדש היא סיבה שלא לראות בו פרי עונתי שמתחדש כל שנה, או שאין עובדה זו סיבה כשלעצמה, אבל התוצאה מכך היא שבסופו של דבר אין שמחים בפירות אלו, מרוב שהם מצויים וזולים. ולפי הנימוק השני, פירות שניתן להשיגם כל השנה, אבל הם יקרים מאד, ורק בעונה מחירם מתקבל על הדעת, מברכים עליהם שהחיינו.

 

סעיף יח

אֵין מְבָרְכִין שֶׁהֱחֱיָנוּ עַל הָרֵיחַ, מִשּׁוּם דְּמִן הָרֵיחַ נֶהֱנֵית הַנְּשָׁמָה, וְהַנְּשָׁמָה הִיא נִצְחִית.

 

על הריח – אפילו על צמחי ריח עונתיים.

והנשמה היא נצחית – ולא שייך להודות על שה' החייה אותנו עד הזמן הזה אלא על הגוף, שהרי הנשמה חיה לעולם.

 

סעיף יט

עָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל מַה שֶּׁרָאֲתָה עֵינוֹ וְלֹא אָכָל. ר' אֶלְעָזָר הֲוָה מְצַמְצֵם לֵיה פְּרִיטִי וְקָנָה לוֹ מִכָּל דָּבָר פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְאָכַל. (יְרוּשַׁלְמִי סוֹף קִידוּשִׁין)

 

עתיד אדם – אחרי שימות ויבוא לעולם האמת.

מה שראתה עינו ולא אכל – שלא לחינם ברא ה' עולם נפלא כל כך, ואף שאין להיות להוט אחרי אוכל, כמבואר בסימן לא סעיף ב, אבל להתעלם מטובותיו של הקדוש ברוך הוא גם כן לא ראוי, אלא ראוי לשבחו על הבריאה המגוונת מלאת החן, ולברך שהחיינו ולטעום מעט מכל פרי חדש.

הוה מצמצם ליה פריטי – היה [על אף ענייותו המופלגת] חוסך פרוטות.

תוספת פסקי ספרד:

[1] על כלים חדשים צריכים לברך עליהם מעיקר הדין 'שהחיינו' כשמשתמש בהם בפעם הראשונה כמ"ש בשולחן ערוך (או"ח קכב,א) ואם קנה את הכלים לו ולבני ביתו, היה צריך לברך עליהן הטוב והמטיב. אך מנהג העולם שלא לברך היום על כלים חדשים שהחיינו, ואפילו אדם ששמח בהם כגון שקנה מכונית חדשה, ראוי שילבש בגד חדש ויברך עליו 'שהחיינו', ויכוון בברכתו לפטור את הכלי חדש, או שישתמש בכלים אם אפשר בליל יום טוב ויכוון לפטרם ב'שהחיינו' שבקידוש. (הלכה ברורה רכג, לא. ילקוט יוסף רכג, א).

[2] אם קנה בגד חדש וברך עליו שהחיינו, ולאחר מכן חזר בו והחזירו למוכר והחליפו בבגד אחר, חוזר ומברך 'שהחיינו'. (הלכה ברורה רכג, יד).

[3] יש בזה מחלוקת הפוסקים, ולהלכה המקבל מתנה יברך שהחיינו. וכן יתום שקיבל בגדים או כלים מקרן צדקה צריך לברך שהחיינו. ואם כמה יתומים קבלו זאת כל אחד מהם מברך 'הטוב והמטיב'. (הלכה ברורה רכג, כז).

[4] המחבר ספר שיש בו זיכוי הרבים, נכון שילבש בגד חדש או פרי חדש ויברך עליו שהחיינו, ויכוון לפטור בברכה זו את חיבורו.(חזון עובדיה ברכות ת)

[5] הספרדים נהגו שמברכים קודם את ברכת הפרי ואחר כך ברכת שהחיינו (יחוה דעת ג, טו).

[6] אך אם לא סיים אכילתו הראשונה, ונזכר שלא ברך, אף אם אכל כבר כזית מברך 'שהחיינו'. לדוגמא אדם שאכל כמה ענבים ולא ברך שהחיינו, אם עדיין לא גמר את האשכול יכול לברך שהחיינו. (חזון עובדיה ברכות, תלח).

[7] וטוב יותר שיביאו את הפירות בזה אחר זה, ויברכו על כל אחד ואחד שהחיינו. (חזון עובדיה ברכות, תמה).

[8] ולהלכה, תאנים שחורות ולבנות מין אחד הן לענין ברכת שהחיינו, וכוון שברך שהחיינו על מין אחד שוב לא יברך על מין האחר.(חזון עובדיה ברכות תמו)  כשברך על פרי אחד שהחיינו והביאו לו מין הדומה לו או שטעמם שונה ונקראים בשם אחד, או שרק נראים שונה או צבעם שונה כגון ענבים שחורים ולבנים. וכן כשטעמם שונה ונקראים בשם אחד (כגון כמה סוגי שזיף) אלא שיש לכל אחד שם לואי, נחשבים למין אחד ואין מברכים על כל אחד 'שהחיינו' בפני עצמו. ואם יש שינוי בשם ובטעם, כגון מיני הדר, יש לברך שהחיינו על כל מין ומין. (הלכה ברורה רכה, לו)

[9] ולהלכה אם ברך 'שהחיינו' על הענבים אינו מברך שוב על היין, וטוב לפטור את היין על ידי ברכה על פרי חדש אחר. (הלכה ברורה שם, לז).

[10] ובדיעבד אם ברך 'שהחיינו' על פרי 'שלא נגמר' בישולו, ולאחר מכן בא לפניו אותו פרי 'שנגמר' בישולו, לא יברך עליו 'שהחיינו'. ונהגו לברך שהחיינו, גם על פירות מורכבים. (הלכה ברורה רכה, כט).

[11] פירות וירקות שמקפיאים אותם, ועל ידי זה נמצאים בשוק כל השנה, ואין ניכר אם הפרי הוא חדש או ישן, אין מברכים עליהם שהחיינו. ולכן אין מברכין על אגוזים, שקדים, בוטנים, (תפוחים) וכדו', וכן אין לברך שהחיינו על פירות יבשים, או על פירות שנמצאים בקופסאות שימורים.(חזון עובדיה ברכות, תלז).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר