מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה.
ימי רצון – ימים שבהם ה' רוצה בנו, וקל להתקרב אליו.
מזומנים – מוכנים.
עלה משה אל הר סיני לקבל לוחות שניים – מיד אחר מעמד הר סיני עלה משה לה' למשך ארבעים יום, וה' לימד אותו את כל התורה, ונתן לו שני לוחות אבנים שה' חרט עליהם את עשרת הדברות. בי"ז בתמוז הוא ירד, וראה את עגל הזהב שהעם עשו בגלל שמשה בשש מלבוא, ואז הוא שבר את הלוחות, וטיפל בעובדי העגל, ואחר כך הוא שוב עלה למשך ארבעים יום לה' בשביל להתחנן שה' יסלח להם על חטא העגל, ובארבעים יום אלו היה ה' בכעס, ובכ"ט באב הוא ירד ובישר לעם ישראל שהצליח להעביר את רוע הגזרה, ובראש חודש אלול הוא עלה עוד הפעם, כדי לקבל מחדש לוחות מה', ולסיים את תהליך הסליחה והכפרה, ובימים אלו ה' התרצה למשה ולעם ישראל, ובסופם, בי' תשרי, הוא נתן לו לוחות שנייות, ובישר לו שהוא סלח לגמרי על חטא העגל, כמבואר כל זה בשמות פרק כד פסוקים יב-יח, ובפרק לא פסוק יח, ובפרקים לב, לד, ובדברים ט ח-כט, י א-יא.
ומנהג ברוב המקומות להתענות... – יש עושים כן כל ערב ראש חודש, כמבואר בסימן צז סעיף א, אבל בערב ראש חודש אלול הוא מנהג נפוץ יותר.
סדר יום כיפור קטן – סליחות שנאמרים בתפילת המנחה, בדומה לסליחות שאומרים בסוף אלול ובעשרת ימי תשובה, ווידוי, וקבלת עול מלכות שמים.
אם חל ראש חודש בשבת – וביום ראשון, וכן אם חל ביום ראשון וביום שני.
רבי יצחק לוריא – ידוע בכינוי 'האר"י'.
ואשר לא צדה – פסוק הוא בפרשת משפטים (שמות כא יג), ותוכן הפסוק שמי שהרג בלא כוונה, אינו נהרג אלא גולה לעיר מקלט. ואשר לא צדה – ומי שלא תכנן, והאלהים אינה לידו – ה' זימן לידו את ההריגה ללא כוונתו, ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה – אני אקצה לו מקום שאליו יוכל לברוח ולהינצל מתוצאות מעשיו.
ראשי תיבות אלול – אנה לידו ושמתי לך.
לומר... – כל מי שה' אינה לידו עבירה, הוא נותן לו את החודש הזה כמקום שאליו ניתן להגיע כדי להתכפר, כי בחודש הזה ה' קרוב לכל קוראיו.
גם על השגגות צריך לעשות תשובה – שהרי הפסוק מדבר על שגגות.
דורשי רשומות – דורשי הפסוקים הרשומים בתורה.
ומל ה'... – דברים ל ו, ורמוז בזה שבחודש זה יותר קל להתקרב לה', כי הלב פחות קשה ויותר פתוח לשינויים.
אני לדודי ודודי לי – שיר השירים ו ג, פסוק זה מתאר את הקרבה ההדדית בין הקב"ה לכנסת ישראל.
איש לרעהו ומתנות לאביונים – אסתר ט כב.
תשובה תפילה וצדקה – הם לפי המסורת מעבירים את רוע הגזירה, ולכן יש להתחזק בהם לפני בוא יום הדין.
רינת דודים – דיבור האהובים זה עם זה.
נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה[1]. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה. וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מִיּוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְאַחַר הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּזְמוֹר לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי[2]. וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ, ה' אוֹרִי, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, רֶמֶז לְסֻכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִין לוֹמַר תְּהִלִּים בַּצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. מִשֶנִּכְנַס אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכּוֹתֵב אָדָם אִגֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִרְמֹז בָּהּ בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְסוֹפָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה בִּימֵי הַדִּין, הַבָּאִים לְטוֹבָה, לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים (תקפ"א).
נוהגים לתקוע שופר – ואין זו מצוות תקיעת שופר, אלא הוא מנהג בלבד, ואין מברכים עליו.
תקיעה שברים תרועה – יתבארו בסימן קכט סעיף יג.
רשות – שאינם מחוייבות.
שאמר הכתוב – עמוס ג ו.
עד שמיני עצרת – ויש אומרים עד הושענא רבה.
המזמור לדוד ה' אורי וישעי – תהילים כז.
תהילים בציבור – ספר תהילים מלמד כיצד לחוש בקרבת ה' בכל מצב, ומקרב את האדם להקב"ה. והפוסקים האריכו בגנות האומרים תהילים במרוצה ובלא לדייק במילים, ובדילוגים, ובלא כוונה, אלא יש לומר במתינות, ובהתבוננות "ואין הקב"ה מונה דפים אלא שעות".
לפי מנהגו – יש אומרים לפני התפילה, ויש אומרים לאחריה, והמנהג הנפוץ לסיים את ספר תהילים פעמיים במשך חודש אלול, ועוד פעם אחת בעשרת ימי תשובה.
איגרת – מכתב.
להכתב ולהיחתם בספר חיים טובים – בראש השנה הקדוש ברוך הוא כותב את גזר הדין של האדם לשנה הבאה, וביום כיפור הוא חותם על גזר הדין, ויש אומרים שצדיקים ורשעים נחתמים מיד בראש השנה, ולבינונים הוא מחכה עד יום כיפור.
אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, נוֹהֲגִין לִבְדֹּק בְּחֹדֶשׁ זֶּה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלָּהֶן[3]. וְכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בֶּדֶק בִּשְׁאָר מִצְוֹת, יְתַקְּנוֹ (מטה אפרים).
אנשי מעשה – אנשים המדקדקים במעשיהם.
בחודש זה – משתדלים לבדוק האם באמת מקיימים את כל המצוות כראוי.
תפילין ומזוזות – אף שאין חובה לבדקם כל שנה, כמבואר בסימן י סעיף כו ובסימן יא סעיף כה.
בדק – צורך בתיקון.
מִשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וּלְהַלָּן, מַפְטִירִין בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שִׁבְעָה דְּנֶחָמָתָא. וְאִם חָל א' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וּמַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי[4], מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וּבְשַׁבָּת פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא, שֶׁאָז מַפְטִירִין רָנִי עֲקָרָה, מַשְׁלִימִין עָלֶיהָ גַּם עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהּ. אִם טָעָה בְּשַׁבָּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְאָמַר עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ לְאַחֲרֶיהָ, יֹאמַר גַּם הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וִיבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר הַבְּרָכוֹת, יֹאמַר הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי בְּלֹא בְּרָכוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּאֶחָד בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין הַפְטָרַת מָחָר חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין בָּהּ מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּמַפְטִירִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה.
מפטירין – אחרי קריאת התורה בשבת קוראים קטע מתוך ספרי הנביאים, והוא נקרא הפטרה, כמו שביארתי בהקדמה לסימן עח, ובדרך כלל יש בהפטרה תוכן שקשור בצורה כלשהי לפרשת השבוע. ודיני הפטרה מתבארים בסימן עט.
בשבע שבתות – יש תמיד שבע שבתות בין תשעה באב לראש השנה.
שבעה דנחמתא – שבע הפטרות מתוך ספר ישעיה, שהתוכן שלהם אינו קשור לפרשה אלא לתקופה, ועוסקות בנחמה של עם ישראל.
א' דראש חודש אלול – ראש חודש אלול הוא תמיד במשך יומיים, אבל היום השני אינו יכול לחול בשבת.
עניה סוערה – הפטרת פרשת ראה, השלישית מתוך שבעה דנחמתא (ישעיה נד).
השמים כסאי – הפטרה מיוחדת לשבת שחל בו ראש חודש (ישעיה סו), כמבואר בסימן עט סעיף ז.
יש בה גם כן מנחמת ירושלים – אף שאינה נמנית בין שבעת הפטרות הנחמה, חצייה עוסק בנחמת ירושלים.
רני עקרה – בישעיה נד.
סמוכה לה – היא המשך של הפטרת רני עקרה.
קודם שבירך לאחריה – מברכים לפני קריאת ההפטרה ברכה אחת, ולאחריה ארבע ברכות, ואם עדיין לא התחיל לברך את הברכות שלאחריה...
יאמר השמים כסאי בלא ברכות – כמבואר בסימן עט סעיף ז.
באחד בשבת – שאז קוראים הפטרה מיוחדת לכבוד ראש חודש שיחול ביום ראשון, 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש' (שמואל א כ יח), כמבואר שם.
[1] והספרדים נוהגים לומר סליחות מראש חודש אלול עד יום כיפור, והזמן הראוי לכך הוא מחצות הלילה ולא קודם, ומי שלא יכול בזמן זה, יכול לומר קודם תפילת שחרית או מנחה. ות"ח שאם ישכימו לסליחות יתבטלו מלימודם, ישתדלו לקום לסליחות לפחות בשני וחמישי. (חזון עובדיה ימים נוראים, עמ' א-ח).
כתב האור לציון (ד, א, ב) יחיד יכול לומר סליחות ולדלג יג' מידות. וגם ת"ח צריכים לקום מוקדם ולומר סליחות. ורק אם על ידי שיקומו מוקדם יפריע להם ללימוד, יכולים להמנע מלומר. אמנם ישתדלו לקום בשני וחמישי או ביום שישי. ולכתחילה אין לאבד יום אחד מאמירת הסליחות, וביותר יש להזהר לומר סליחות לפני ר"ה, שאז גם בני אשכנז קמים לסליחות.
[2] מנהג יפה לומר מזמור זה אחרי תפלת שחרית, מר"ח אלול עד הושענא רבה. (חזון עובדיה ימים נוראים עמ' כד).
[3] יש לבדוק מזוזות פעמיים בז' שנים, ויש שנהגו לבדקם בחודש אלול. (אור לציון ד א ו)
[4] השולחן ערוך (תכה, א) כתב, שמפטירין 'עניה סוערה', ובב"י כתב שמוסיפין פסוק ראשון ואחרון מהפטרת 'השמים כסאי'.
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך