הלימוד היומי ג' כסלו

 

סעיף ג

אֵין תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה, אֶלָּא בַּתְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ[1]. אֲבָל אִם נִתְאַחֵר יוֹתֵר, אֵין לָהּ עוֹד תַּשְׁלוּמִין, כְּגוֹן אִם לֹא הִתְפַּלֵּל לֹא שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה, אֲזַי מִנְחָה יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין לְאַחַר עַרְבִית הַסְּמוּכָה לָהּ, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, כֵּיוָן שֶׁעָבַר שְׁתֵּי זְמַנֵּי תְפִלּוֹת שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל, לֹא בִּזְמַנָּהּ וְלֹא בִּזְמַן מִנְחָה.

 

בתפלה הסמוכה לה – את תפלת שחרית במנחה, את תפלת מנחה בערבית, ואת תפלת ערבית בשחרית.

 

סעיף ד

אַךְ בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף, אִם לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, יָכוֹל לְהַשְׁלִימָהּ לְאַחַר מִנְחָה, (דְּכֵיוָן דִּזְמַן תְּפִלַּת מוּסָף, בְּדִיעֲבַד עַד הַלַּיְלָה, כְּמוֹ מִנְחָה, אִם כֵּן לֹא עָבַר שְׁתֵּי זְמַנֵּי תְּפִלּוֹת) וּלְאַחַר תְּפִלַּת מוּסָף, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁלִים תְּפִלַּת שַחֲרִית, (דְּכֵיוָן שֶׁמַּזְכִּיר בָּהּ קָרְבַּן מוּסָף, אֵינָהּ רְאוּיָה שֶׁתַּעֲלֶה לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית. פְּרִי מְגָדִים סִימָן ק"ח, מָגֵן אַבְרָהָם סָעִיף קָטָן ו'). אַךְ אִם עֲדַיִן לֹא עָבַר זְמַן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל מוּסָף.

 

יום שיש בו מוסף – ותפלת מוסף היא התפלה שלאחר תפלת שחרית, ולא תפלת מנחה, והיה מתבקש שניתן להשלים את שחרית רק בזמן מוסף [עד שעה אחרי חצות היום, כמבואר בסימן עו סעיף יא] ולא בזמן מנחה [עד הערב].

בדיעבד עד הלילה – כמבואר בסימן עו סעיף יא.

כמו מנחה – כמבואר בסימן סט סעיף ב.

לאחר תפילת מוסף – לפני שמתפלל מנחה.

שמזכיר בה קרבן מוסף – שכאשר משלימים תפלה מתפללים את תפלת התשלומים בנוסח של התפלה העכשווית, כמבואר בסעיף ו, ואם כן הוא היה אמור להתפלל פעמיים תפלת מוסף, הראשונה עבור תפלת מוסף, והשנייה עבור תשלומי תפלת שחרית, ועיקר התוכן של תפלת מוסף היא כנגד הקרבנות מוסף שהוקרבו בבית המקדש.

שתעלה לתפלת שחרית – שאי אפשר להקריב קרבן מוסף פעמיים, ולהשלים בזה את הקרבן של הבוקר.

לא עבר זמן תפלת שחרית – ונזכר אחרי מוסף שלא התפלל שחרית, או שטעה בשחרית באופן שצריך לחזור ולהתפלל.

 

סעיף ה

אֵין תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, אֶלָּא בִּזְמַן תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ[2]. אֲבָל לֹא בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ זְמַן תְּפִלָּה, כְּגוֹן אִם שָׁהָה הַרְבֵּה, אַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עוֹד תַּשְׁלוּמֵי תְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ תַּשְׁלוּמִין לַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, אֶלָּא בִּזְּמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, שֶׁאָז כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתְּפִלָּה שֶׁהִיא חוֹבַת שָׁעָה, הוּא מַשְׁלִים גַּם כֵּן מַה שֶׁחָסֵר[3] (ק"ח).

 

בזמן תפלה הסמוכה לה – בזמן שהוא עוסק בתפלה הסמוכה לה.

שאינה זמן תפלה – שאין הוא עסוק כרגע בתפלה.

הרבה – שהתנתק כבר מן התפלה הקודמת.

חובת שעה – חייבים בה באותו זמן.

 

סעיף ו

תְּפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, חַיָּב לְהִתְפַּלֵּל, כְּמוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אָז תְּפִלַּת הַחוֹבָה, כְּגוֹן אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת[4], מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת[5], אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁנִיָּה בָּאָה לְתַשְׁלוּם תְּפִלַּת חֹל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁעַתָּה הוּא שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת[6]. וְאִם הִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל, חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, וְכֵן בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן יַעֲלֶה וְיָבֹא[7]. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁמִּתְפַּלֵּל שַחֲרִית שְׁתַּיִם, אִם שָׁכַח יַעֲלֶה וְיָבֹא אֲפִלּוּ בַּשְּׁנִיָּה חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל, (אַף עַל גַּב דְתַשְׁלוּמִין הַלַּיְלָה הִיא, וְאָז לֹא הָיָה חוֹזֵר, מִכָּל מָקוֹם הַשְׁתָּא יְמָמָא הוּא), וּבְשַׁבָּת אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית גַּם כֵּן שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בְּאַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ. בָּרִאשׁוֹנָה אוֹמֵר אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ[8], וּבַשְּׁנִיָּה אֵינוֹ אוֹמְרוֹ. וְהַטַּעַם בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁאַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ הוּא כְּמוֹ הַבְדָּלָה, וְאֵין מַבְדִּילִין בּ' פְּעָמִים בַּתְּפִלָּה, וְהוּא הַדִּין לְהֵפֶךְ, אִם שָׁכַח עַרְבִית בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם, וְאוֹמֵר בִּתְפִלַּת הַתַּשְׁלוּמִין אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ, לְפִי שֶׁמֵּעִקַּר הַתַּקָּנָה, צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בַּתְּפִלָּה (ק"ח רצ"ד).

 

כמו שהוא מתפלל אז תפלת החובה – השלמת התפלה הקודמת היא בנוסח של התפלה הנוכחית.

ואומר בשתיהן יעלה ויבוא – ואם לא אמר אינו חוזר ומתפלל, שהרי אפילו אם שכח בראש חדש יעלה ויבוא בתפלת ערבית האמיתית אינו צריך לחזור ולהתפלל, כמו שהתבאר בסימן יט סעיף י.

השתא יממא הוא – עכשיו הוא יום, והנימוק שלא לחזור בערבית [המבואר בסימן יט סעיף י] לא שייך כאן בתפלה זאת שהיא לתשלומים של ערבית.

אתה חוננתנו – קטע שמוסיפים בתפלה במוצאי שבת, כדי להבדיל בין קודש לחול, כמבואר בסימן צו סעיף א.

מעיקר התקנה צריך להבדיל בתפלה – אף שבכל מקרה מבדיל גם על הכוס, ואולי כבר הבדיל, אין הבדלה זו פוטרת אותו מלומר הבדלה בתפלת ערבית.

הערות:

-       הקיצור שולחן ערוך סובר שאם שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת, ובליל שבת השלים את תפלת מנחה בנוסח של חול, שחוזר ומתפלל פעם נוספת. וכן דעתו שאם לא התפלל ערבית בליל ראש חודש ומשלים בשחרית ושכח יעלה ויבוא, צריך להתפלל פעם נוספת. אך פוסקים רבים חולקים על דינים אלו וסוברים שבדיעבד יצא ידי חובתו ואינו חוזר ומתפלל, וכך יש לנהוג. ואם ירצה, יתנה שאם אינו חייב להתפלל תהיה התפלה נדבה, ואז יכול לחזור ולהתפלל ליצאת ידי כל הדעות.

 

סעיף ז

טָעָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמִנְחָה, וְלֹא אָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא, וּלְמָחָר אֵינוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם כֵּן אַף אִם יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, לֹא יַרְוִיחַ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר עוֹד יַעֲלֶה וְיָבֹא, וּבְלֹא יַעֲלֶה וְיָבֹא הֲרֵי כְּבָר הִתְפַּלֵּל, עַל כֵּן אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל כְּלָל לְתַשְׁלוּמִין[9].

 

הרי כבר התפלל – אבל אם לא התפלל מנחה כלל, פשוט שמשלים את התפלה בתפלת ערבית, אף שאינו אומר אז יעלה ויבוא.

 

סעיף ח

תְּפִלַּת מוּסָף, אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם, וְאִם כֵּן הֲוֵי מַעֲרִיב תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ, מִכָּל מָקוֹם אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין בַּלַּיְלָה, מִשּׁוּם דִּתְפִלַּת מוּסָף נִתְקְנָה מִשּׁוּם וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ וְכֵיוָן שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ.

 

נתקנה משום ונשלמה פרים שפתינו – הושע יד ג, כלומר, נשלם במקום פרים את דיבור הפה שלנו. בניגוד לשאר התפלות שמהותם בקשות ותחנונים, והאבות תיקנום, תפלת מוסף לא תוקנה אלא  במקום הקרבן.

עבר זמנו בטל קרבנו – בלילה אסור להקריב קרבנות, וגם כבר התחיל הלכתית יום חדש, וקרבן המוסף שייך ליום הקודם.

תוספת פסקי ספרד:

[1] כך דעת השולחן ערוך, ומכל מקום יכול להשלים גם תפלה שאינה סמוכה, אם יעשה תנאי של נדבה ויחדש בתפלה זו איזה דבר (כגון שיבקש בברכה אחת מתפילת י"ח דבר שלא רגיל לבקש), ואחר שהתפלל התפילה הסמוכה, ישלים התפילות הקודמות בתנאי של נדבה. (ילקוט יוסף קח, טו).

[2] זמן תפלת ערבית הוא כל הלילה, וכן לענין תשלומין של מנחה, יכול להשלים את תפלת מנחה על ידי שיתפלל ערבית שתים כל הלילה, ושלא כמ"ש המשנה ברורה. (יביע אומר י, יא).

אדם שהפסיד תפלה בגלל שהיה אנוס באונס גמור ורוצה להתפלל תפילת תשלומין, יכול להשלים. ורק יעשה תנאי שאם אינו צריך להשלים תפלתו, תעלה לו התפלה בתורת נדבה. (הלכה ברורה קח, כב).

אדם שהתפלל ערבית מבעוד יום ושכח להתפלל מנחה, יכול להתפלל תפלת מנחה אחר שיתפלל ערבית, משום שאפילו אם לא תעלה לו לתפלת מנחה, תעלה  לו כתפילת תשלומין. (הלכה ברורה קח, כג).

[3] לכתחילה יזהר שתפילת התשלומין תהיה סמוכה לתפלת חובה שהתפלל, ובדיעבד אם הלך לעסקיו ורוצה להתפלל, יתנה שאם אינו חייב, תעלה התפלה בתורת נדבה. (הליכות עולם א, קעא).

[4] ואם הוא שליח ציבור, יכול לכוין שתפילת מעין שבע תעלה לו בתורת תפלת תשלומין. ובדיעבד  אם השליח ציבור כיון להוציאו, גם היחיד יוצא בזה ידי תפלת תשלומין. (יביע אומר ו, יט).

[5] ואם כשהתפלל תפלת ערבית השניה שבתורת תשלומין טעה והתפלל של חול, אינו חוזר. ואם אפשר לו, יתכוין לצאת ידי חובת תשלומין בברכת מעין שבע.(הלכה ברורה קח, כד)

[6] מי שנאנס ולא התפלל תפלת ערבית בליל שבת, כשמתפלל תשלומין בשחרית אומר בשתיהן "ישמח משה", ואם טעה באחת מהן ואמר "אתה קדשת" יצא, וכל שכן כשאמר בשתיהן. (יביע אומר ה, יד).

[7] צריך להזכיר יעלה ויבוא בשתי התפילות. אך אם לא הזכיר בשתיהן או שהזכיר רק בראשונה, יצא ידי חובה. (הליכות עולם א, קע).

[8] ומבדיל בראשונה ולא בשניה, ואם הבדיל בשתיהן, או שלא הבדיל בשתיהן, יצא. ואם לא הבדיל גם יצא, ויסמוך על ההבדלה שעל הכוס. ואם הבדיל רק בשניה, כיון שהקדים תפלת תשלומין צריך לחזור ולהתפלל שוב, כי לא יצא ידי תפלת התשלומין. (הליכות עולם א, קעה).

[9] וכיון שיש בזה מחלוקת ראשונים, יתפלל תפלת תשלומין, ורק כדאי שיעשה תנאי של נדבה כמ"ש בהגהה לעיל. (הליכות עולם א, קעט). וכן כל מי שטעה והזכיר מאורע בתפלה שלא בזמנו, כגון שהזכיר יעלה ויבוא ביום שאינו ראש חודש, יתפלל ויעשה תנאי שאם אינו חייב תהיה זו תפלת נדבה. (הליכות עולם א, קפ).

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר