הלימוד היומי ט' אדר

הקדמה לסימן קמ

חכמינו ז"ל תיקנו שבארבעה מהשבתות שמלפני ראש חדש אדר עד ראש חדש ניסן, יקראו בתורה מלבד פרשת השבוע עוד ארבעה קטעים [=פרשיות] נוספים, אחד בכל שבת. וקוראים אותם לעולה למפטיר. [את המושגים הקשורים לקריאת התורה ביארנו בהקדמה לסימן עח].

ארבעת הקטעים הם:

א.     פרשת שקלים  (שמות ל יא-טז) – על תרומת מחצית השקל, שבכל שנה בחודש אדר כל יהודי היה צריך לתרום למקדש, כדי לקנות במהלך השנה את קרבנות הציבור.

ב.     פרשת זכור (דברים כה יז-יט) – לזכור לפני פורים את אשר עשה עמלק לישראל, ושמוטל עלינו למחות את זכר עמלק [המן הרשע היה עמלקי].

ג.      פרשת פרה (במדבר יט א-כב) – כיצד נטהרים מטומאת מת, כהכנה לעליה לרגל והקרבת קרבן פסח.

ד.     פרשת החודש (שמות יב א-כ) – להזכיר להתכונן לחג הפסח.

סימן קמ - סדר ארבע פרשיות ובו ג סעיפים:

סעיף א

שַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן, הִיא שַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, אֲזַי הִיא שַׁבָּת שְׁקָלִים. וּמוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סִפְרֵי תוֹרָה, בָּרִאשׁוֹן קוֹרִין שִׁשָּׁה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. בַּשֵּׁנִי, קוֹרִין לַשְׁבִיעִי בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמַתְחִילִין וּבְיוֹם הַשַׁבָּת, וְאוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ (עַיֵן לְעֵיל סִימָן עח סָעִיף א וְסִימָן עט סָעִיף א). וּבַשְּׁלִישִׁי, קוֹרִין מַפְטִיר בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים, וּמַפְטִירִין הַפְטָרַת שְׁקָלִים. אִם טָעוּ וְהִתְחִילוּ לִקְרוֹת תְּחִלָּה בְּפָרָשַת שְׁקָלִים, גּוֹמְרִים, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמַפְטִיר גַּם כֵּן הַפְטָרַת שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

 

אדר הסמוך לניסן – יש שנים שבהם שני חודשי אדר, והם נקראים 'שנים מעוברות', ובהם נחשב רק האדר השני [שאחריו חודש ניסן] כחודש אדר לעניין הלכות ארבע פרשיות ופורים, מלבד ההלכות שמתבארים בסימן קמב סעיף י.

היא – אותה שבת שחל בה ראש חודש, ולא השבת שלפניה.

ומוציאין שלושה ספרי תורה – בכל ארבעת השבתות מוציאים ב' ספרי תורה, מכיון שצריך לקרוא שני קטעים שאינם רצופים בתורה, ואסור לגלול ספר תורה בציבור אלא אם כן אין אפשרות אחרת. בשבת זו, שבה ראש חודש אדר חל בשבת, וצריך לקרוא גם את הקריאה של ראש חודש בנוסף על פרשת השבוע ופרשת שקלים, צריך להוציא שלושה ספרי תורה. ובסימן עח סעיף ז יתבאר כיצד נוהגים כאשר אין בבית הכנסת אלא שתי ספרי תורה.

ששה בפרשת השבוע – והשישי קורא ברצף את עליית השישי ואת עליית השביעי, ומסיים את הפרשה, כמו שלמדנו בסימן קלט סעיף כה.

בשל ראש חודש – קרבנות המוסף שהקריבו בראש חודש בפרשת פנחס (במדבר כח יא-טו).

ומתחילין ביום השבת – בניגוד לראש חודש שחל ביום חול, שמתחילים את הקריאה עם פרשת התמיד (במדבר כח א), כמו שלמדנו בסימן צז סעיף ה, בראש חודש שחל בשבת מתחילים בקרבנות המוסף של שבת (במדבר כח ט-י).

חצי קדיש – התבאר בסימן טו סעיף א.

סימן עח – לאיזו קריאה מותר לקרוא לכהן במקרה שמוציאים שלושה ספרי תורה.

סימן עט – איזו ספר תורה מניחים על הבימה בשעת אמירת הקדיש.

הפטרה שקלים – גם ההפטרה משתנית בארבעת השבתות האלו, ובמקום ההפטרה של פרשת השבוע קוראים הפטרה מיוחדת (מלכים ב יב א-יז), שמודפסת בדרך כלל בסוף החומש. [ויש מנהגים שונים היכן להתחיל, אם "ויכרות יהוידע" (מלכים ב יא יז-כ) או "בן שבע שנים"].

גם כן – כמו שהוא קורא את הקריאה של ראש חודש, כך הוא גם קורא את ההפטרה של ראש חודש.

תחלה – לפני שקראו את הקריאה של ראש חודש.

הפטרת שבת וראש חדש – גם היא מודפסת בסוף החומש.

 

סעיף ב

שַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי פּוּרִים הוּא שַׁבָּת פָּרָשַׁת זָכוֹר. וְהַשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, הִיא שַׁבָּת פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, אָז הִיא פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, וְדִינָהּ כְּמוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל בַּשַׁבָּת. וְהַשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, הִיא שַׁבָּת פָּרָשַׁת פָּרָה.

 

ודינה כמו ראש חודש אדר שחל בשבת – שמוציאים בו שלושה ספרי תורה, ופרטי הדינים שוים למה שלמדנו בסעיף הקודם.

 

סעיף ג

יֵשׁ אוֹמְרִים, כִּי פָּרָשַׁת זָכוֹר וּפָרָשַׁת פָּרָה, חַיָבִים לִקְרוֹתָן מִדְּאוֹרַיְתָא[1], וְאֵין קוֹרִין בָּהֶם קָטֹן לַמַּפְטִיר. וּבְנֵי הַיִשׁוּבִים שֶאֵין לָהֶם מִנְיָן, צְרִיכִין שֶׁיָבוֹאוּ לְמָקוֹם שֶׁיֵשׁ בּוֹ מִנְיָן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם, לְכָל הַפָּחוֹת יִקְרְאוּ אוֹתָן בִּנְגִינוֹת כָּרָאוּי.

 

מדאורייתא – מן התורה. בניגוד לכל שאר הקריאות בתורה, שאין חיובם אלא מתקנת חכמים.

קטן למפטיר – כמו בשאר שבתות השנה, כמבואר בסימן עט סעיף ט.

ישובים – מקומות יישוב שמתגוררים בהם יהודים בודדים בין הגוים.

יקראו אותן – מתוך החומש, שאסור לקרוא בתורה בפחות מעשרה.

נגינות – טעמי המקרא.

הערות:

-       אם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור, יש בזה דעות שונות, וכל אחד יעשה כפי הוראת רבו.

-       נער בר מצוה, אפילו אם כבר נעשה בר מצוה לפני שעולה לתורה, לא יקרא את פרשת זכור, ובמקום שהדבר גורם מחלוקת ואי נעימויות, יש לעשות שאלת רב.

 

סימן קמא - הלכות מגלה ובו כג סעיפים:

סעיף א

מִשֶׁנִּכְנַס אֲדָר, מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה. וְיִשְֹרָאֵל שֶׁיֵשׁ לוֹ דִין וּדְבָרִים עִם גּוֹי, יִשָּׁפֵט עִמּוֹ בְּחֹדֶשׁ זֶה.

 

דין ודברים – סכסוך שצריך להתברר בבית משפט.

בחודש זה – שבו מתחזק המזל של עם ישראל.

 

סעיף ב

בִּימֵי מָּרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, נִקְהֲלוּ הַיְהוּדִים בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר לַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם וּלְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֵיהֶם, וְהָיוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מֵאֵת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיַעְזְרֵם. וּמָצִינוּ שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיוּ יִשְֹרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, הִתְעַנּוּ שֶׁיַעְזְרֵם ה'. וְגַם משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָׁלוֹם, בְּיוֹם שֶׁנִּלְחַם עִם עֲמָלֵק, הִתְעַנָּה. וְאִם כֵּן, מִסְּתָמָא גַּם אָז בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, הִתְעַנוּ בְּיוֹם שְׁלשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר. וְלָכֵן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם כָּל יִשְֹרָאֵל יוֹם זֶה לְתַעֲנִית צִבּוּר. וְנִקְרָא תַּעֲנִית אֶסְתֵּר, כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְמוֹ, רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל אִישׁ בְּעֵת צָרָתוֹ, כַּאֲשֶׁר יִתְעַנֶּה וְיָשוּב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ, כְּמוֹ שֶעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָמִים הָהֵם. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין תַּעֲנִית זוֹ חוֹבָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ אַרְבַּע הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּמִּקְרָא (עַיֵן לְעֵיל סִימָן קכא), וְלָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל בָּהּ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, כְּגוֹן מְעֻבָּרוֹת[2] וּמֵינִיקוֹת אוֹ אֲפִלּוּ חוֹלֶה קְצָת בִּכְאֵב עֵינַיִם, שֶׁאִם מִצְטַעֲרִים הַרְבֵּה, לֹא יִתְעַנּוּ. וְכֵן יוֹלֶדֶת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְכֵן חָתָן בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, אֵינָן צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת, וְיִפְרְעוּ אֶת הַתַּעֲנִית אַחַר כָּךְ[3]. אֲבָל שְׁאָר הַבְּרִיאִים, לֹא יִפְרְשׁוּ (אֶת) עַצְמָם מִן הַצִּבּוּר. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ וְקָשָׁה עָלָיו הַתַּעֲנִית, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת.

 

בימי מרדכי ואסתר – בתקופת גלות בבל. נס פורים השתלשל במשך 11 שנים, משנת 3 למלך אחשוורוש עד שנת 13 למלכותו - שנים ג' אלפים שצ"ו-ת"ז לבריאת העולם (364-353 לפני הספירה), והוא מסופר בהרחבה במגילת אסתר.

נקהלו היהודים... – אסתר ט א-ב.

מאויביהם – שונאי ישראל שברחבי האימפריה הפרסית תחת שלטון אחשוורוש מלך פרס, ובראשם צאצאי העמלקים, שזממו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד, וקיבלו על כך אישור מהמלך.

וגם – כלומר, שהרי גם.

ביום שנלחם עם עמלק – שמות יז ח-יג. ואמנם לא מפורש שם שהיו בתענית, אבל כך קיבלו חכמינו, ורש"י פירש כן שם (שמות יז י).

מסתמא – מן הסתם.

כאשר יתענה וישוב... – דיני תענית יחיד בעת צרה מתבארים בסימן קכז.

ארבע התעניות – שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, ועשרה בטבת, ומהותם מתבארת בסימן קכא סעיפים א-ה.

במקרא – זכריה ח יט.

כגון מעוברות ומניקות – שבתשעה באב צריכות לצום אפילו אם מצטערות, כמבואר בסימן קכד סעיף ו.

חולה קצת בכאב עיניים – שבכל שאר הצומות צריך לצום, שלא פטרו בהם מצום אלא חולה ממש, כמבואר בסימן קכא סעיף ט.

שאם מצטערים הרבה – זה מתייחס לחולה בכאבי עיניים בלבד, אבל נשים בהריון או מניקות אפילו אם אינן מצטערות הרבה אין צריכות לצום.

וכן יולדת כל שלושים יום – אפילו אינה מצטערת מן הצום.

שבעת ימי המשתה – שמצוה לשמוח בהם, כמו שיתבאר בסימן קמט סעיף יב.

ויפרעו – יצומו יום אחר במקום אותו היום. ולמעשה נוהגים להקל בזה, שמי שהיה פטור מהצום אינו משלימו.

 

סעיף ג

בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, הוּא פּוּרִים. וְאִם חָל פּוּרִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן, מַקְדִּימִין לְהִתְעַנּוֹת בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי. וְאִם יֵשׁ אָז בְּרִית מִילָה, יַעֲשׂוּ אֶת הַסְעוּדָה בַּלָיְלָה. אֲבָל הַסַּנְדָּק וַאֲבִי הַבֵּן, מֻתָּרִין לֶאֱכֹל בַּיּוֹם, וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. אֲבָל אָדָם אַחֵר שֶׁשָּׁכַח וְאָכַל בַּיּוֹם הַחֲמִישִּׁי, יִתְעַנֶּה בַּיוֹם הַשִׁשִּי[4].

 

הסעודה – שנוהגים לעשות ביום המילה, כמבואר בסימן קסג סעיף ח.

הסנדק – מי שמחזיק את התינוק על ברכיו בשעת המילה.

הערות:

-       יש להשים לב שפורים הוא ביום י"ד לחודש אדר, ומתחיל בערב שלפני, ולא ביום התחפושות הנהוג בבתי הספר, שהוא אירוע חברתי גרידא. כל דיני ומנהגי הפורים, כולל מנהג התחפושת שאף הוא יש לו בסיס במקורות, נוהגים ביום הפורים ההלכתי.

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] ולכן צריך השליח ציבור לעורר הציבור להתכוון לצאת ידי חובה. וצריך שישגיחו ההורים שהילדים הקטנים לא יפריעו לקריאה.(חזון עובדיה פורים ד-ה)

ספרדי צריך לחפש לשמוע פרשת זכור מחזן הקורא דוקא במבטא ספרדי. ואשכנזי ישמע חזן שקורא במבטא אשכנזי. (חזון עובדיה פורים, ח).

[2] מעוברת נקראת מהחודש השלישי שהוכר עוברה, אך אם אינה מרגישה טוב, אפי' קודם לא תתענה. (חזון עובדיה פורים, לח).

שלשה בעלי ברית לא מתענים. וחולה שאין בו סכנה וזקן מופלג, גם כן לא יתענו. (חזון עובדיה פורים, לט).

[3] מי שפטור מלהתענות כגון מעוברות ומניקות ובעלי ברית, אין מחוייבים להשלים התענית. (חזון עובדיה פורים לט)

[4] והחזון עובדיה(פורים מ בהע' ) כתב, שאינו חייב להתענות ביום שישי.

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה