הלימוד היומי ז' אדר

סעיף ח

אִם נִמְשְׁכָה תְפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הַלַּיְלָה, לֹא יֹאמְרוּ תַּחֲנוּן, כִּי אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בַּלַּיְלָה[1]. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא תִּמָּשֵׁךְ עַד הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, כִּי אָז אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל עַל הַתְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בַּיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַלַּיְלָה שַׁיָּךְ לְיוֹם הַמָּחֳרָת (קל"א רל"ד).

 

נמשכה – כשסיימו את חזרת התפילה כבר יצאו כוכבים.

תחנון – התבאר בסימן כב.

שלא תימשך – התפילה עם התחנון, אפילו אם התחילו את התחנון מבעוד יום.

תפילה שהתפללו ביום – תפילת שמונה עשרה שהסתיימה ביום. אבל אם חזרת התפילה עצמה נמשכה עד הלילה, אומרים קדיש תתקבל.

 

סעיף ט

מִי שֶׁבָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְמִנְחָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַקָּהָל כְּבָר קִבְּלוּ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בְּשַׁבָּת אָמְרוּ מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת, וּבְיוֹם טוֹב אָמְרוּ בָּרְכוּ, לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֹּאת, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַלֵּל. וְאִם שׁוֹמֵעַ שֶׁשְּׁלִיחַ הַצִבּוּר אוֹמֵר בָּרְכוּ, לֹא יַעֲנֶה עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאִם יַעֲנֶה בָּרְכוּ שׁוּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ תְּפִלָּה שֶׁל חֹל. (אִם טָעָה וְעָנָה, יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, כְּדִלְעֵיל סִימָן כ"א) וְאִם בָּא סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יוּכַל לִגְמֹר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה קוֹדֵם שֶׁיְקַבְּלוּ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כֵּיוָן שֶׁמַּתְחִיל בְּהֶתֵּר (רס"א רס"ג).

 

קיבלו שבת או יום טוב – מבעוד יום, כמו שיתבאר בסימן עה סעיף א ובסימן עו סעיף א, והוא עדיין לא התפלל מנחה.

מזמור שיר ליום השבת – מזמור צב בתהלים, והוא חלק מקבלת שבת הנהוגה במאות שנים האחרונות כמעט בכל הקהילות.

ביום טוב – אין אומרים מזמורים לפני תפילת ערבית.

ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל – ואף שמתבאר בסימן עה סעיף א שקבלת שבת של הציבור מחייב גם את היחידים, אין זה אלא לעניין איסור עשיית מלאכה, אבל לעניין תפילה עדיין יכול להתפלל תפילה של חול.

שומע – מבחוץ.

לא יענה עם הציבור – אף שמותר לענות גם כשאינו עם הציבור, כמו שהתבאר בסימן טו סעיף ד.

אם יענה ברכו – הצהיר בזה שהוא מקבל על עצמו את קדושת השבת או החג.

שתים – אומר את תפילת שמונה עשרה של ערבית פעמיים ברצף.

כדלעיל סימן כא – ששם מתבאר דין מי שלא התפלל תפילה אחת, כיצד משלימה, ושם בסעיף ו יש התייחסות מפורשת למי שלא התפלל מנחה בערב שבת.

יכול להתפלל – אפילו בתוך בית הכנסת.

 

סימן ע - דיני תפלת מעריב ובו ה סעיפים:

סעיף א

זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תְּפִלַּת עַרְבִית הוּא מִשֶּׁנִּרָאִין שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וּבַיּוֹם הַמְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָּפֵק מִלִּבּוֹ. וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בַּצִּבּור מַעֲרִיב תֵּכֶף אַחַר מִנְחָה[2], אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ לַיְלָה, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִבּוּר, שֶׁהוּא טֹרַח לֶאֱסֹף הַצִּבּוּר שֵׁנִית, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה, כִּי אָז אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינָם יוֹצְאִין. וְאַשְׁרֵי לְמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּצִבּוּר בַּלַּיְלָה, וּבֵין מִנְחָה לְמַעֲרִיב עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לְחַבֵּר הַלַּיְלָה עִם הַיּוֹם בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִנְיָן גָּדוֹל. וְעַל כָּל פָּנִים רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר קֹדֶם הַלַּיְלָה, לֹא יֹאכַל קֹדֶם הַלַּיְלָה אֶלָּא יַמְתִּין[3], וּמִיָּד לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים יִקְרָא שָׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים[4] [צ' רל"ה].

 

קריאת שמע של תפילת ערבית – שכתוב בתורה (דברים ו ז) ודברת בם... ובשכבך. אבל תפילת ערבית עצמה זמנה מפלג המנחה, למי שמקפיד להתפלל מנחה לפני פלג המנחה.

כוכבים קטנים – מצד הדין היה די בבינוניים, אבל קשה לדעת מה הם בינוניים, ולכן כתבו הפוסקים להמתין עד שייראו כוכבים קטנים.

מפני טורח הציבור – מסתמכים על הדעות בפוסקים שסוברות שכמו שניתן להתפלל תפילת שמונה עשרה של ערבית לפני צאת הכוכבים, מזמן פלג המנחה והלאה, ניתן גם לקיים את מצוות קריאת שמע של ערבית מזמן פלג המנחה, אף שרבים חולקים על כך.

לאסוף הציבור שנית – בארצות הצפוניות יכול לעבור זמן רב משקיעת החמה עד צאת הכוכבים, לפעמים קרוב לשעה, והציבור היו מתפזרים לבתיהם אחרי התפילה.

פלג המנחה – התבאר בסימן סט סעיף ב.

בציבור בלילה – אבל לא יתפלל ביחידות בגלל זה, אלא אם הציבור באותו מקום מתפלל ערבית מבעוד יום ואין מניין נוסף, יתפלל איתם.

לא יאכל קודם הלילה – כל מה שהתבאר בסימן סט סעיף ג שאסור לעשות לפני תפילת מנחה, אסור גם לעשות לפני תפילת ערבית. ואמנם ירא שמים זה התפלל ערבית, אך לדעת פוסקים רבים לא יצא עדיין ידי חובת קריאת שמע, ואף שיש על מי לסמוך, ירא שמים אמור להתייחס לעצמו כאילו לא קרא עדיין קריאת שמע, ולהימנע מאכילה מחצי שעה לפני שיגיע זמן קריאת שמע. ובקיץ כשמתפללים ערבית זמן רב לפני צאת הכוכבים, ואחרי סיום התפילה יש עדיין יותר מחצי שעה עד צאת הכוכבים, מותר אפילו ירא שמים לאכול את סעודתו, ובסוף הסעודה לקרוא קריאת שמע.

שלוש הפרשיות של קריאת שמע – ולא יסתמך על קריאת שמע שעל המיטה שמתבאר בסימן עא סעיף ד, כי אולי יירדם, או שלא יצליח לכוון.

אסור לו – אף שהתבאר בסימן יב סעיף יב שמצוה להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, כאן לא נכון לעשות כן, כי רק מפני טורח הציבור התירו להקדים להתפלל ולקרוא קריאת שמע מבעוד יום.

הערות:

-       בזמננו כמעט ולא ניתן לראות כוכבים, בגלל זיהום האור בסביבות הערים וגושי הערים, וגם באמצע הלילה לא ניתן לראות בשמים אלא כמה עשרות כוכבים [במקומות חשוכים באמת ניתן לראות בלילה כ-5000 כוכבים], ולכן אין אנחנו מורגלים לחפש את הכוכבים כדי לקבוע את שעת קריאת שמע של ערבית. ולמעשה יש מקומות שנוהגים להתפלל ערבית כ-20 דקות לאחר שקיעת החמה, ויש להם על מה לסמוך, אבל במקומות שאין מנהג, ויש אפשרות להקפיד על כך, מן הראוי שלא להתפלל ערבית עד חצי שעה לאחר שקיעת החמה, או, לכל הפחות לחזור ולומר קריאת שמע לאחר התפילה.

-       במקומותינו שניתן להתפלל ערבית זמן לא ארוך אחרי תפילת מנחה, יותר נכון ללמוד עם הציבור כמה הלכות או דברי אגדה אחרי מנחה, עד שיגיע זמן ערבית, ולא להתפלל ערבית מבעוד יום.

 

סעיף ב

לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִיָּד בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל אוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלוּ לִלְמֹד, חֲצִי שָׁעָה קוֹדֵם צֵאת הַכּוֹכָבִים[5], כְּמוֹ סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ט סָעִיף ג'). וְאִם אֵין לוֹ פְּנַאי, כְּגוֹן שֶׁהוּא לוֹמֵד בָּרַבִּים, עַל כָּל פָּנִים לֹא יְאַחֵר יוֹתֵר מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּבְדִיעֲבַד אֲפִלּוּ אַחַר חֲצוֹת עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא (פ"ט רל"ב רל"ה).

 

לעשות שום דבר – שנמשך, כמו לפני מנחה בסימן סט סעיף ג, שמא ישכח להתפלל.

ללמוד – כשהוא נמצא בביתו. אבל בבית הכנסת מותר ומצוה ללמוד עד שמתחילים להתפלל. וגדרי איסור הלימוד התבארו בסימן ח סעיף ו.

חצי שעה קודם צאת הכוכבים – זה מתייחס למה שכתב הקיצור שולחן ערוך 'ואסור להתחיל לאכול או לעשות שום דבר', אבל ללמוד אסור רק לאחר שהגיע הזמן.

שהוא לומד ברבים – ואין לבטל שיעור תורה של רבים כדי להתפלל מיד עם צאת הכוכבים.

חצות הלילה – נקודת האמצע בין שקיעת החמה לזריחתה, והוא נע בארץ ישראל בין 11:20 ל11:55, ובשעון קיץ שעה יותר מאוחר.

 

סעיף ג

מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת עַרְבִית וּמָצָא שֶׁהַצִּבּוּר עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲפִלּוּ עֲדַיִן אֵינוֹ לַיְלָה, אֶלָּא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה[6], וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לַיְלָה יֹאמַר קְּרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת. וְאִם הַצִּבּוּר עוֹמְדִין בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְיֵשׁ לוֹ שָׁהוּת לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לִתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת עַד שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל לָעַד יַעֲשֶׂה כֵן, וִידַלֵּג בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכוּ'[7], וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאָמְרוֹ אַחַר כָּךְ לְאַחַר הַתְּפִלָּה (מהריעב"ץ), וְאִם הוּא לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן מִנְחָה, יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶל מִנְחָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת, וְיִשְׁהֶה מְעַט לְכָל הַפָּחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עִם הַצִּבּוּר לְמַעֲרִיב. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לַיְלָה, יֹאמַר קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת [רל"ו].

 

מתפלל עמהם שמונה עשרה – והופך את הסדר של התפילה, ואינו מסמיך גאולה לתפילה, כדי להתפלל עם הציבור, ובשחרית הדין אינו כן, כמבואר בסימן יד סעיף ו.

כשיהיה לילה – ואם כבר הגיע הלילה אומר מיד אחרי תפילת שמונה עשרה קריאת שמע עם הברכות.

וידלג ברוך ה' לעולם – המנהג בחו"ל שאחרי שומר עמו ישראל לעד שהיא חתימת ברכת השכיבנו, אומרים סידרה של פסוקים שיש בהם שמונה עשרה איזכורים של שם ה', ואחר כך אומרים ברכה שפותחת 'יראו עינינו וישמח לבנו', וחותמת 'ברוך אתה ה' המלך בכבודו תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו'. פסוקים אלו והברכה הינם מנהג מאוחר [רק כ1200 שנה], ומטרתם בין היתר להמתין למאחרים לבוא לבית הכנסת. ולכן המאחרים מדלגים אותה, שאם לא ידלגו, אין בה תועלת. ובארץ ישראל אין נוהגים לומר פסוקים ויראו עינינו אף פעם, ולכן המאחר, אם כשיאמר קריאת שמע לא יספיק להתחיל שמונה עשרה עם הציבור, יאמר קריאת שמע וברכותיה אחרי שמונה עשרה.

הוא – המאחר לבוא לבית הכנסת, ומגיע בשעה שהציבור כבר מתחילים ערבית, ועדיין לא עבר זמן מנחה.

וישהה מעט – כמבואר בסימן כא סעיף א.

 

סעיף ד

מִן בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם עַד יִרְאוּ עֵינֵינוּ, יֵשׁ לוֹמַר בִּישִׁיבָה[8]. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִן תְּחִלַּת וְהוּא רַחוּם עַד לְאַחַר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וּמַה שֶּׁהַשַּׁמָּשׁ מַכְרִיז יַעֲלֶה וְיָבֹא וְטַל וּמָטָר לֹא הֲוֵי הֶפְסֵק, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה [רל"ו].

 

בישיבה – ולא בעמידה, כי יש פוסקים שכתבו שבפסוקים אלו ששם ה' מוזכר בהם שמונה עשרה פעמים, ניתן במקרה הצורך לצאת ידי חובת תפילה במקום שמונה עשרה, ולכן יש להראות שאינו רוצה לצאת בהם.

להפסיק – דיני ההפסקות בברכות קריאת שמע ובקריאת שמע התבארו בסימן טז, ובשמונה עשרה אסור להפסיק לשום דבר, כמבואר בסימן יח סעיף יד, ודיני הפסק בין ברכות קריאת שמע לשמונה עשרה מבוארים בסימן יח סעיף ב.

והוא רחום – שלפני ברכו.

השמש מכריז יעלה ויבוא וטל ומטר – אחרי הקדיש שלפני שמונה עשרה, בראש חודש, ובערב שמתחילים לומר טל ומטר, כדי להזכיר לציבור לאומרם.

הערות:

-       המנהג הקדום היה שלא להכריז לפני התפילה את התוספות שבתפילה אלא בימים שבהם אין השינוי ניכר לציבור, אבל בחנוכה שמדליקים נרות בבית הכנסת לפני ערבית, ובפורים שכולם מגיעים לבושים בגדי חג עם מגילות, ואין צריך לומר בחול המועד, שהרי היה יום טוב ביום שלפניו, לא היו מכריזים דבר, שאין בכך צורך לציבור. אבל בראש חודש מכריזים בשתי הלילות, שהרי יתכן שהלילה השני לא יהיה ראש חודש. והיו מקומות שבליל ל' היו מכריזים 'יעלה ויבוא' ובליל א' היו מכריזים 'ראש חדש', ומנהג יפה הוא.

 

סעיף ה

אִם נִשְׁאַר אָדָם יְחִידִי מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה, חַיָּב חֲבֵרוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל מַחְשַׁבְתוֹ. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ עִם הַצִּבּוּר, אֵינוֹ חַיָּב לְהַמְתִּין עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מוֹכְחָא מִלְּתָא דְּאֲדַעְתָּא דְּהָכִי נִכְנַס, שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד [צ'].

 

נשאר אדם יחידי מתפלל – שהוא מאריך בתפילתו עד לאחר שסיימו הציבור.

שלא תתבלבל מחשבתו – אם חושש להישאר לבד בבית כנסת שומם, לא יוכל להתרכז.

מוכחא מילתא – הדבר מוכח.

דאדעתא דהכי נכנס – שהוא נכנס על דעת כן.

הערות:

-       גם אם הוא מוסיף בקשות ותחנונים אחרי התפילה, אין צריך להמתין לו.

 

 

תוספת פסקי ספרד:

[1] ודווקא אחר צאת הכוכבים אין לומר, אבל אחר השקיעה רשאים לומר כל שהוא עד שלוש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה. (הלכה ברורה קלא, כד-כה. ילקוט יוסף קלא, יט).

ואם המשיכו מנחה עד הלילה, יש אומרים שאין לומר קדיש תתקבל בלילה, ויש אומרים שמותר לאומרו אחר צאת הכוכבים, וכן עיקר, ולכתחילה יזהרו לא להגיע לכך. (ילקוט יוסף קלא, יט).

[2] לפי חכמים זמן תפלת מנחה הוא עד השקיעה, וזמן ערבית הוא מצאת הכוכבים. ולרבי יהודה זמן מנחה הוא עד פלג המנחה(שעה ורבע זמנית קודם השקיעה), ומיד מתחיל זמן תפלת ערבית. והשולחן ערוך (רלג,א) כתב, שהפוסק כר"י יצא והפוסק כחכמים יצא. אך לא יסתור עצמו, שלא יתפלל מנחה מאוחר משעה ורבע אחרי שקיעה (כחכמים), ויתפלל אח"כ ערבית קודם צאת הכוכבים.(כר"י).

ולכתחילה נכון להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, (מעיקר הדין הוא 13 דקות וחצי אחר השקיעה בשעות זמניות)  ומכל מקום הנוהגים להתפלל מנחה וערבית סמוכים, רשאים לעשות כן, (וכן דעת המקובלים). ויש להם לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים.

ויש נוהגים במקום צורך להתפלל ערבית אחר פלג המנחה, ויש להם על מה לסמוך. ורשאים להתפלל מנחה וערבית סמוכים זה לזה אחר פלג המנחה, ואין בזה משום תרתי דסתרי. (הליכות עולם א, רנ-רנב).

 ואין להקל בזה רק בציבור, כי יש חשש שתתבטל תפילה בציבור, אבל ביחיד אין להתפלל בסמיכות מנחה וערבית קודם הלילה, אלא בדיעבד או בשעת הדחק. (הלכה ברורה רלג, ד, אור לציון (ב, טו, ו).

היביע אומר (י, יא) כתב, שאדם שיש בידו ברירה להתפלל ערבית בציבור אחר חצות לילה, או ביחיד קודם חצות, יתפלל עם הציבור אחר חצות ולא יתפלל ביחיד.

וטוב שיעשה תנאי כשמתפלל ערבית מבעוד יום, שאם הלכה כר' יהודה יצא בקריאת שמע שבתפילה. ואם לאו, יצא בקריאת שמע שקורא אחר צאת הכוכבים. (הלכה ברורה רלה, ב-ד).

[3] מי שרגיל להתפלל ערבית אחר פלג המנחה, וחוזר וקורא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, רשאי להתחיל סעודה(אחר שהתפלל) קודם צאת הכוכבים, ורשאי גם להמשיך סעודתו אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום אם עוד לא התחיל סעודתו, צריך לקרוא קריאת שמע קודם אכילתו. (הלכה ברורה רלה, ט) וטעימה, מותרת גם קודם שקרא קריאת שמע. (הלכה ברורה רלה, י).

גם אדם שהתחיל סעודתו אחר צאת הכוכבים צריך להפסיק ולקרוא קריאת שמע אם לא קרא, אך אם התחיל חצי שעה קודם צאת הכוכבים, רשאי להמשיך סעודתו עד צאת הכוכבים ואז להפסיק ולקרוא. (הלכה ברורה רלה, יא).

[4] אין להקל להתפלל מבעוד יום רק בציבור, שיש חשש שתתבטל תפילה בציבור, וביחיד אין להתפלל בסמיכות מנחה וערבית קודם הלילה, אלא אם כן בדיעבד או בשעת הדחק. (הלכה ברורה רלג, ד).

[5] למנהג הספרדים אין להקל לאכול סעודה אפילו כשיש לו שעה קבועה להתפלל ערבית בבית הכנסת, או כשיש מישהו שיזכיר לו להתפלל ולקרוא קריאת שמע, והאשכנזים מקילים בזה. ובשבת מקילים לאכול סעודה שלישית גם חצי שעה קודם צאת הכוכבים. (הלכה ברורה רלה, ז).

[6] אדם שבא להתפלל ערבית ומצא את הצבור מתפלל תפלת י"ח, לא יתפלל עמהם, ועדיף שיתפלל 'כסדרה' ביחיד משיתפלל 'שלא כסדרה' בציבור. (יביע אומר י, י).

[7] הספרדים לא נהגו לאמר פסוקים אלו.

[8] עיין הערה הקודמת.

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר

שאלות לחזרה