הלימוד היומי ז' אדר

לימוד מהספר:

סעיף ח

אִם נִמְשְׁכָה תְפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הַלַּיְלָה, לֹא יֹאמְרוּ תַּחֲנוּן, כִּי אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בַּלַּיְלָה[1]. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא תִּמָּשֵׁךְ עַד הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, כִּי אָז אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל עַל הַתְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בַּיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַלַּיְלָה שַׁיָּךְ לְיוֹם הַמָּחֳרָת (קל"א רלד).

סעיף ט

מִי שֶׁבָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְמִנְחָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַקָּהָל כְּבָר קִבְּלוּ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ בְּשַׁבָּת אָמְרוּ מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַׁבָּת, וּבְיוֹם טוֹב אָמְרוּ בָּרְכוּ, לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֹּאת, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַלֵּל. וְאִם שׁוֹמֵעַ שֶׁשְּׁלִיחַ הַצִבּוּר אוֹמֵר בָּרְכוּ, לֹא יַעֲנֶה עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאִם יַעֲנֶה בָּרְכוּ שׁוּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ תְּפִלָּה שֶׁל חֹל. (אִם טָעָה וְעָנָה, יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, כְּדִלְעֵיל סִימָן כ"א) וְאִם בָּא סָמוּךְ לְקַבָּלַת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יוּכַל לִגְמֹר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה קוֹדֵם שֶׁיְקַבְּלוּ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כֵּיוָן שֶׁמַּתְחִיל בְּהֶתֵּר (רס"א רס"ג).

 

 

סימן ע - דיני תפלת מעריב ובו ה סעיפים:

סעיף א

זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תְּפִלַּת עַרְבִית הוּא מִשֶּׁנִּרָאִין שְׁלשָׁה כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וּבַיּוֹם הַמְעֻנָּן יַמְתִּין עַד שֶׁיֵּצֵא הַסָּפֵק מִלִּבּוֹ. וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בַּצִּבּור מַעֲרִיב תֵּכֶף אַחַר מִנְחָה[2], אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ לַיְלָה, מִפְּנֵי טֹרַח הַצִבּוּר, שֶׁהוּא טֹרַח לֶאֱסֹף הַצִּבּוּר שֵׁנִית, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה, כִּי אָז אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינָם יוֹצְאִין. וְאַשְׁרֵי לְמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּצִבּוּר בַּלַּיְלָה, וּבֵין מִנְחָה לְמַעֲרִיב עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לְחַבֵּר הַלַּיְלָה עִם הַיּוֹם בַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִנְיָן גָּדוֹל. וְעַל כָּל פָּנִים רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר קֹדֶם הַלַּיְלָה, לֹא יֹאכַל קֹדֶם הַלַּיְלָה אֶלָּא יַמְתִּין[3], וּמִיָּד לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים יִקְרָא שָׁלֹשׁ הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים[4].

סעיף ב

לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִיָּד בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל אוֹ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלוּ לִלְמֹד, חֲצִי שָׁעָה קוֹדֵם צֵאת הַכּוֹכָבִים[5], כְּמוֹ סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ט סָעִיף ג'). וְאִם אֵין לוֹ פְּנַאי, כְּגוֹן שֶׁהוּא לוֹמֵד בָּרַבִּים, עַל כָּל פָּנִים לֹא יְאַחֵר יוֹתֵר מֵחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּבְדִיעֲבַד אֲפִלּוּ אַחַר חֲצוֹת עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא (פ"ט רל"ב רל"ה).

סעיף ג

מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִתְפִלַּת עַרְבִית וּמָצָא שֶׁהַצִּבּוּר עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲפִלּוּ עֲדַיִן אֵינוֹ לַיְלָה, אֶלָּא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה[6], וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לַיְלָה יֹאמַר קְּרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת. וְאִם הַצִּבּוּר עוֹמְדִין בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְיֵשׁ לוֹ שָׁהוּת לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעוּ לִתְפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת עַד שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל לָעַד יַעֲשֶׂה כן, וִידַלֵּג בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם וְכוּ'[7], וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְאָמְרוֹ אַחַר כָּךְ לְאַחַר הַתְּפִלָּה (מהריעב"ץ), וְאִם הוּא לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן מִנְחָה, יִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶל מִנְחָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת, וְיִשְׁהֶה מְעַט לְכָל הַפָּחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ דּ' אַמּוֹת, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עִם הַצִּבּוּר לְמַעֲרִיב. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיֶה לַיְלָה, יֹאמַר קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת.

סעיף ד

מִן בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם עַד יִרְאוּ עֵינֵינוּ, יֵשׁ לוֹמַר בִּישִׁיבָה[8]. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִן תְּחִלַּת וְהוּא רַחוּם עַד לְאַחַר הַשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וּמַה שֶּׁהַשַּׁמָּשׁ מַכְרִיז יַעֲלֶה וְיָבֹא וְטַל וּמָטָר לֹא הֲוֵי הֶפְסֵק, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה.

סעיף ה

אִם נִשְׁאַר אָדָם יְחִידִי מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה, חַיָּב חֲבֵרוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל מַחְשַׁבְתוֹ. וְאִם הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ עִם הַצִּבּוּר, אֵינוֹ חַיָּב לְהַמְתִּין עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מוֹכְחָא מִלְּתָא דְּאֲדַעְתָּא דְּהָכִי נִכְנַס, שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד.

תוספת פסקי ספרד:

[1] ודווקא אחר צאת הכוכבים אין לומר, אבל אחר השקיעה רשאים לומר כל שהוא עד שלוש עשרה דקות וחצי אחר השקיעה. (הלכה ברורה קלא, כד-כה. ילקוט יוסף קלא, יט).

ואם המשיכו מנחה עד הלילה, יש אומרים שאין לומר קדיש תתקבל בלילה, ויש אומרים שמותר לאומרו אחר צאת הכוכבים, וכן עיקר, ולכתחילה יזהרו לא להגיע לכך. (ילקוט יוסף קלא, יט).

[2] לפי חכמים זמן תפלת מנחה הוא עד השקיעה, וזמן ערבית הוא מצאת הכוכבים. ולרבי יהודה זמן מנחה הוא עד פלג המנחה(שעה ורבע זמנית קודם השקיעה), ומיד מתחיל זמן תפלת ערבית. והשולחן ערוך (רלג,א) כתב, שהפוסק כר"י יצא והפוסק כחכמים יצא. אך לא יסתור עצמו, שלא יתפלל מנחה מאוחר משעה ורבע אחרי שקיעה (כחכמים), ויתפלל אח"כ ערבית קודם צאת הכוכבים.(כר"י).

ולכתחילה נכון להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, (מעיקר הדין הוא 13 דקות וחצי אחר השקיעה בשעות זמניות)  ומכל מקום הנוהגים להתפלל מנחה וערבית סמוכים, רשאים לעשות כן, (וכן דעת המקובלים). ויש להם לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים.

ויש נוהגים במקום צורך להתפלל ערבית אחר פלג המנחה, ויש להם על מה לסמוך. ורשאים להתפלל מנחה וערבית סמוכים זה לזה אחר פלג המנחה, ואין בזה משום תרתי דסתרי. (הליכות עולם א, רנ-רנב).

 ואין להקל בזה רק בציבור, כי יש חשש שתתבטל תפילה בציבור, אבל ביחיד אין להתפלל בסמיכות מנחה וערבית קודם הלילה, אלא בדיעבד או בשעת הדחק. (הלכה ברורה רלג, ד, אור לציון (ב, טו, ו).

היביע אומר (י, יא) כתב, שאדם שיש בידו ברירה להתפלל ערבית בציבור אחר חצות לילה, או ביחיד קודם חצות, יתפלל עם הציבור אחר חצות ולא יתפלל ביחיד.

וטוב שיעשה תנאי כשמתפלל ערבית מבעוד יום, שאם הלכה כר' יהודה יצא בקריאת שמע שבתפילה. ואם לאו, יצא בקריאת שמע שקורא אחר צאת הכוכבים. (הלכה ברורה רלה, ב-ד).

[3] מי שרגיל להתפלל ערבית אחר פלג המנחה, וחוזר וקורא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, רשאי להתחיל סעודה(אחר שהתפלל) קודם צאת הכוכבים, ורשאי גם להמשיך סעודתו אחר צאת הכוכבים. ומכל מקום אם עוד לא התחיל סעודתו, צריך לקרוא קריאת שמע קודם אכילתו. (הלכה ברורה רלה, ט) וטעימה, מותרת גם קודם שקרא קריאת שמע. (הלכה ברורה רלה, י).

גם אדם שהתחיל סעודתו אחר צאת הכוכבים צריך להפסיק ולקרוא קריאת שמע אם לא קרא, אך אם התחיל חצי שעה קודם צאת הכוכבים, רשאי להמשיך סעודתו עד צאת הכוכבים ואז להפסיק ולקרוא. (הלכה ברורה רלה, יא).

[4] אין להקל להתפלל מבעוד יום רק בציבור, שיש חשש שתתבטל תפילה בציבור, וביחיד אין להתפלל בסמיכות מנחה וערבית קודם הלילה, אלא אם כן בדיעבד או בשעת הדחק. (הלכה ברורה רלג, ד).

[5] למנהג הספרדים אין להקל לאכול סעודה אפילו כשיש לו שעה קבועה להתפלל ערבית בבית הכנסת, או כשיש מישהו שיזכיר לו להתפלל ולקרוא קריאת שמע, והאשכנזים מקילים בזה. ובשבת מקילים לאכול סעודה שלישית גם חצי שעה קודם צאת הכוכבים. (הלכה ברורה רלה, ז).

[6] אדם שבא להתפלל ערבית ומצא את הצבור מתפלל תפלת י"ח, לא יתפלל עמהם, ועדיף שיתפלל 'כסדרה' ביחיד משיתפלל 'שלא כסדרה' בציבור. (יביע אומר י, י).

[7] הספרדים לא נהגו לאמר פסוקים אלו.

[8] עיין הערה הקודמת.

תוספת פסקי ספרד מתוך ספר קיצור שולחן ערוך בהוצאת הרב אורגאי חורי, באדיבות המחבר